מי יגן על הבית שלי?

בגיליון השבת של 'מקור ראשון' (26.2.16) חוזר זאב קם אל הפצע הפתוח של הקפאת ההתנחלות, הפוגעת בראש וראשונה, כמו להכעיס, בבלוף שקוראים לו "גושים". ימין ושמאל משתעשעים ב"גושים", אך נסו נא לבדוק ברצינות איפה הם, והבלוף יתפוגג. למשל, העיר אריאל, ה-דרלינג של יאיר לפיד, היא כמובן - "גוש". אם כן, מה דינו של כל השרוול המוליך אליה, מאורנית ועד רבבה?

וברבבה אפשר לסמן גבול ולהתעלם מהגוש הסמוך - מיקיר ועד מעלה שומרון? ובין קרני שומרון לקדומים ניתן להפריד? ושורת היישובים בגוש אריאל מברוכין דרך פדואל ועד קריית ספר, כולם קילומטרים ספורים מן הקו הירוק - גוש או לא גוש? ועשרות ההתנחלויות מזרחה וצפונה מירושלים מה הן - "גוש ירושלים"? לו ניגשו חכמי חלם אל המפה ברצינות, היו נשארים פחות או יותר עם הדמגוגיה של לפיד: מדינה פלשתינית בין איתמר ליצהר.

ובמלים אחרות: אויבי ישראל ועוכריה אחרו את הרכבת. התערבות כירורגית - לבתר את הארץ באזמל מנתחים - כבר אינה אפשרית. מה כן אפשר? להקפיא - כדי להביא לידי כמישה ונבילה, לא לכרות את העץ, לייבש אותו. ואכן, זה מה שהאמריקנים מכתיבים לנתניהו.

אלא, שלהקפאה היגיון משלה. התנחלות קטנה של 80 משפחות שבונים בה 80 דירות מכפילה את עצמה, וזה המון. אבל על אובמה מספר כזה אינו עושה רושם. אצלו נחשב ל"הקפאה" - ביטול 1600 דירות ברמת שלמה בירושלים, למשל, סדרי גודל שכמותם יש רק בירושלים ובמקומות כמו מעלה אדומים, כלומר - בגושים! וכך יוצא, שדווקא מה שכביכול בקונסנסוס - מוקפא יותר ממה שמכנים "התנחלויות מבודדות".

זאב קם מדווח, שראש עיריית מעלה אדומים, בני כשריאל, הזהיר את נתניהו מפני הפסד קולות לליכוד בגלל ההקפאה, שהרחיקה לכת עד כדי כך שאמריקה אסרה לשווק בעיר אפילו שטחים
מסחריים.

על הרקע הזה מדהים לקרוא את מה שזאב קם מביא מפי לא אחר מאשר השר נפתלי בנט בכנס פוליטי של מפלגתו: "אנחנו לומדים מטעויות. לא נילחם על שני בתים בחברון וגם לא נאיים בפרישה מהממשלה". לא נתווכח עם השר. רק נרשום לפנינו, שגורל ההתנחלות היהודית אינו בראש סדר היום שלו. לא על זה הם יעלו על הבריקדות.

אולם גם כשריאל מניף דגל מקומי בלבד. הוא מפנה את נתניהו אל 'יש עתיד' ואפילו אל ח"כים של 'העבודה', שבבנייה במעלה אדומים הם דווקא תומכים .ומה עם היתר? על היתר חתומים אחרים, כל איש דואג לפרובינציה שלו.

את מי יש לנו עוד? את ליברמן, המציב את גבולה של ישראל לאורך כביש 6? הוא הכתובת?

אשר לליכוד, הוא מתברך בחבורה מבריקה של שרים וח"כים שעל נאמנותם לארץ ישראל ולהתיישבות אין חולק. הללו מודעים למשבר הקיומי שנתניהו הביא על מפעל ההתנחלות, אך גם הם שקועים כל אחד בתחומו. הם מוכנים לומר מילה טובה פה ושם, אבל למסירות טוטלית, כולל סיכון הקריירות שלהם למען הצלת ההתיישבות - לכך אל תצפו.

לכאורה, נותרה הכתובת של מועצת יש"ע, הגוף הייצוגי של היישובים כולם, וכך אכן היה בעבר. למשל, אחרי פינוי אילון מורה הראשון מאדמות הכפר רוג'ייב, הייתה ממשלת בגין אובדת עצות, מניין לקחת קרקעות להמשך ההתיישבות. הנהלת מועצת יש"ע, כל ראשי המועצות, שבתו אז חודש וחצי שביתת רעב, עד שנפרץ הסכר ואדמות המדינה נפתחו להתיישבות. כל שעותיה היפות של מועצת יש"ע היו במאבקים פורצי דרך נ ג ד השלטון. עד השבר בכפר מימון. בימים האפלים ההם, מועצת יש'ע נכנעה לכוחות הגירוש והוליכה שולל של הרבבות התמימים שהאמינו להבטחתה שמובילים אותם לפרוץ את הדרך לגוש-קטיף הנצור. מאז, מועצת יש"ע עוסקת בהסברה, בתיירות, בעבודה פוליטית, עושה הרבה דברים טובים - אך להנהגת מאבק ציבורי "בלתי מתון" נגד השלטון אינה מסוגלת עוד.

אם כן, מי יגן על הבית שלי?

כלפי חוץ מפעל ההתיישבות דווקא פורח ומשגשג וגם הפופולריות שלו עלתה. ברור כשמש, שאין למדינת ישראל תחליף - לא פיסי ולא רוחני - לירושלים וליהודה ושומרון, שם גם הלב וגם
שריון המגן.

כמו-כן, גלוי לעין שכל הקפאה בבנייה ובפיתוח יוצרת נורמה חדשה, שלילית. מפני ששיתוק רשמי, על-פי דין, של ההתנחלות לפי החלטת ממשלה, ועוד ממשלה ימנית, משמעו שלילת הלגיטימיות של ההתיישבות הזאת, הוצאתה אל מחוץ לנורמה.

התוצאה היא, שאחרי כל הקפאה - ההפשרה נעשית קשה יותר, כי העולם מתייחס אלינו כאל מי שנגמל מהתמכרות קשה, ולפתע חוזר לסורו. תחת שלטון נתניהו הפכה החנקת הבנייה היהודית לכלל, והשבתה לחיים - ליוצא מן הכלל, וזה עלול להיות נזק לדורות.

נאמר: "במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש". המצב הזה של ריק, וואקום, "אין אנשים" שימררו לשלטון את החיים, יום יום, אך ורק בעניין ההתיישבות, הוא המוליד את הצורך הדחוף בגוף חדש, ייעודי, שתפקידו הבלעדי לשבור את ההקפאה בירושלים וביו'ש. בזה הוא צריך להתמחות ולהילחם בכל האמצעים, ובאותה מסירות נפש שאפיינה את מתנחלי חברון ואת גוש אמונים, רוח סבסטיה.

הוא אינו צריך לחפש תקינות פוליטית ולא להירתע מלשחות נגד הזרם. מרוב שאיפה "להתנחל בלבבות", הוא אינו צריך לשכוח - להתנחל!.

ממסד המתנחלים התברגן בטרם עת, אולם הוא הגיע אל המנוחה והנחלה רק למראית עין. רק מאמץ חדש והתחלה חדשה - יוציאו את המפעל שלנו, שעמד על סף ניצחון, מן ההקפאה העמוקה.