בין האינתיפאדה הראשונה לטרור הסכינים

אחרי תקופת יובש של הופעות נתניהו בפני התקשורת הישראלית של כשנה, הוא הואיל להופיע, העיתונאים לא חסכו את שבטם בשאלותיהם, כאשר המוטיב החוזר שוב ושוב הוא כישלון הטיפול בטרור הסכינים.

אם כן מה נשתנה טרור זה מהאחרים, הוא מתאפיין כרגע בשימוש הנעשה על-ידי צעירים בנשק קר, כגון סכינים ומספריים, על-מנת לרצוח מקסימום ישראלים. מאפיין נוסף הינו חוסר הגיבוי שנותנת התקשורת בעקר, ופוליטיקאים בפרט לממשלה בבואה להגן על הציבור הישראלי.

האינתיפאדה הראשונה נפתחה ב-1987, ולוותה בזריקות אבנים, בקבוקי תבערה, וסלעים על רכב ישראלי, או מי שהעז להתקרב למרכזים עירוניים של הפלשתינים. התקשורת בדרך כלל נתנה גיבוי לממשלה משום שהייתה שייכת לצד השמאלי של המפה. וזה אפשר לממשלה של העבודה, לפעול ביתר קלות מאשר כיום.

לא היו כמו היום כל כך הרבה ארגונים כמו, בצלם(שהיה אז)שלום עכשיו, שוברים שתיקה ועוד. לא היה מקובל מימון של מדינות זרות לארגוני השמאל הללו, ולכן היקף פעולתם היה מצומצם ובלי יכולת השפעה.

כך מתוארת התקופה אז בסוף שנת 1987 נאלץ רבין להתמודד עם האינתיפאדה הראשונה שפרצה במפתיע. בתחילה לא הבחין בחומרת האירועים, ולא הפסיק את ביקור העבודה בארצות הברית שבמהלכו פרצה. לאחר חודש, כאשר המהומות לא דעכו מעצמן, הזרים כוחות צבא גדולים ונקט במדיניות של הטלת עוצר המוני, מעצרים המוניים, הכבדה של הממשל הצבאי המוטל על השטח, הרס ואטימת בתים, אכיפה נוקשה של חוקי המס על התושבים וכן סגירת בתי ספר.

בתחילת האינתיפאדה נקט ביד קשה כנגד הפורעים והמפגעים, והתבטא כי "צריך לשבור להם את הרגליים והידיים", 29 שנים עברו, הטרור לא פסק אלא מידי פעם פושט צורה ולובש צורה, לעיתים יש רגיעה, אולם אין הפסקה ממשית, אין הסכם שאינו מופר, ב1993 נחתם הסכם אוסלו הראשון, אולם הוא הופר על-ידי אחד ממקבלי פרס נובל לשלום והוא יאסר ערפאת רב המרצחים, שלא היסס לשלוח פורעים להמשיך בטרור ורציחות של יהודים, מאז הוא הופר פעמים רבות, עד שלמעשה בפועל אינו קיים.

מאז פרוץ טרור הסכינים ולאור מספר הנרצחים, הוחלט לאפשר לחיילי צה"ל לירות במפגעים הפלשתינים ולחסלם עד שיצא להם החשק להרוג יהודים באשר הם שם.

קיים מגוון של פעילות שאנחנו מבצעים כגון חיסולים ממוקדים, ירי אל מבצעי הפיגועים, עצירת מבוקשים. וכמובן שלל האמצעים שהופעלו באינתיפאדה הראשונה כגון הריסת בתים, אטימת בתים, הטלת עוצר המוני,סגר על השטחים, הכבדת הבידוקים, והפסקת מתן אישורי עבודה בארץ.

הנה כי כן אין שינוי בחיינו כלפי הפלשתינים, אולם יש שינו במרכיבים של עמנו, יותר ארגונים יוצאים נגד המדינה, הח"כים הערביים הרימו ראש, הקצנה של ערביי ישראל, תוך שהם לא רוצים להסתפח ליהודה ושומרון, הקצנה של תושבי ירושלים המזרחית ואחרים.

מדינות העולם אינן שותקות, והתקשורת העולמית ובעקר המקומית מלבה את האש, ומסיתה נגד המדינה. די אם נראה את הדיווח על הריגת המחבל הערבי בחברון אחרי שנוטרל, על-מנת להבין את עומק השנאה העצמית, אור הלר בחדשות 10 חוזר ומתאר בפרטי פרטים את השתלשלות האירוע, ונותן עוד ועוד פרטים למי שרוצה להרע לנו, מחרה מחזיק אחריו בן כספית שלא הצליח להרים עיתון משלו ומתנקם בנו כאשר טוען (על סמך מה?) כי ייקח שנים רבות למחות את הכתם הזה, למרות שאיש לא העמידו במבחן משפטי.

תמיד טענו בציבור כי לעת צרה לישראל כולנו מתאחדים, והנה חל שבר גדול מאוד באחדות הזאת, בעוד ברשתות החברתיות אחוז גבוה מאוד תומך בחייל של חטיבת כפיר, הרי שהתקשורת המגלגלת עיניה חדשים לבקרים, יוצאת ברובה כנגד מעשה זה, חוזרת ודנה בנושא, כמה שנאמר מעלה גירה, בסה"כ מדובר בחייל שאפילו סרח אז נשאלת השאלה הנצחית "האחד חטא ועל כל העדה תקצוף". לא חייבים להצדיק את המעשה אבל אפשר לשתוק ולא להוסיף שמן למדורת השנאה. מה עוד כפי שנאמר ממשלה באה וממשלה הולכת והאמצעים נשארים אותו דבר.