אילנה דיין - בין גנדי לדגן

תוכנית ״עובדה״ על מאיר דגן ששודרה ביום 05.05.15 חושפת לעיני כל את השימוש המניפולטיבי של עורכי התוכנית ואילנה דיין בסדרה המוערכת, כדי להעביר מסרים ועמדות המתאימים לתפיסת עולמם. הנאום הרגשני של דיין בסיום התוכנית על-כך שתוקפים אותה גם מימין וגם משמאל, אינו מסתיר את המגמתיות הברורה בתוכניותיה.

בעוד שהתוכנית על רחבעם זאבי (גנדי) שנועדה לרסק את מעמדו הציבורי גימדה את פועלו הרב-בתחומי הביטחון ואהבת הארץ, והתמקדה בקטעים האפלים בחייו ללא שיהיה בידו אפשרות להשיב ולהעמיד דברים על-דיוקם, התוכנית על דגן סיפקה לו זמן מסך חופשי במטרה להעצים את מעמדו הציבורי ולחזק את הנרטיב האישי שלו כ״שומר הסף״ ו״כאיש המבוגר״ שעצר את כוונותיהם ״חסרות האחריות״ של ראש הממשלה ושר הביטחון לתקוף באירן.

דיין לא עימתה את דגן עם התוצאות החמורות של מעשיו - הגלויות לעין כיום - כשתמך בעמדת האמריקנים מול הדרג המדיני בישראל לסגירת הסכם-הגרעין, המקנה לאירן לגיטימציה לייצור פצצה גרעינית בטווח הבינוני המעמידה את ישראל בסכנה קיומית. היא גם לא איתגרה אותו במיוחד על מעשה החתירה שלו תחת הדרג המדיני, כשהעביר לליאון פאנטה את דבריו של אהוד ברק בפורום פנימי מסווג, לגבי ההכנות לתקיפת הגרעין באירן.

אולי שלא במתכוון, חשפה דיין גם את הצדדים הפחות מחמיאים של דגן. דגן שדרש מפיקודיו לשאת במלוא האחריות על כישלונות נטענים (מטוס אל-על בקניה), לא היה מוכן לקבל אחריות על כשלונותיו שנטענו (רצח מבחוח וחשיפת 33 סוכני המוסד בדובאי). דגן מוסיף חטא על פשע כשהוא מתנער מאחריותו לטרפוד האפשרות של ישראל לתקוף באירן, וטופל על ראש הממשלה נתניהו שקר גס בהאשימו אותו שבאיומיו לתקוף את מתקני הגרעין, הניע את הנשיא האמריקני אובמה להתחיל במשא-ומתן על הסכם הגרעין, מהלך שאובמה הצהיר שיעשה עוד כשהיה מועמד לנשיאות.

אריאל כהנא במאמרו "כך עיצב ממשל אובמה את הנרטיב סביב הסכם הגרעין" (nrg 6.5.16) מביא פרטים מתוך מאמר ב״ניו-יורק טיימס״ החושף את השקרים של ממשל אובמה בהקשר להסכם הגרעין עם אירן, ואת הדרכים שבהן פעל כדי לעצב את דעת הקהל בארה״ב לתמיכה בהסכם. ממאמר זה עולה העובדה הברורה שאובמה עיצב את מדיניותו כלפי אירן בתחילת דרכו ללא קשר לישראל והתחיל במגעים עם אחמדינג׳אד שאיים למחוק את ישראל מהמפה עוד לפני היבחרו של רוחני ״המתון״, שהוצג על-ידי הממשל האמריקני כגורם שאיפשר את הכניסה למשא-ומתן. מי שעיצב את אסטרטגית ההטעיה הזו היה היועץ האסטרטגי של אובמה בן רודס ( הבולט בגישתו העויינת לנתניהו בסרט התיעודי ״מלחמות נתניהו״), בניגוד לדעתו של ליאון פאנטה ששימש כשר ההגנה וראש ה-CIA בתקופה זו.

התמונה העולה מדברים אלה מדאיגה ביותר. בעוד שממשל אובמה ויועציו פועלים מאחורי גבה של ישראל, מסכנים את בטחונה ומקדמים הסכם גרעין שערורייתי עם אויביה, פעלו אנשי הביטחון הבכירים בארץ (בהנחיה אמריקנית, כך ניתן להניח) כדי למנוע כל אפשרות תגובה מישראל למצב החמור שנוצר.

התוכניות של אילנה דיין - על גנדי ועל דגן - אינן חושפות באופן מלא את שתי הדמויות החשובות, אלא את הצדדים והגוונים שדיין רצתה שנזכור, אלה שמחזקים את האג׳נדה האישית של דיין ואת הנרטיבים שברצונה להנחיל לציבור. ההיסטוריה תשפוט ותחליט מי מבין שני אישים אלה השפיע יותר על בטחונה של ישראל וחוסנה הלאומי. החלטתה, לעניות דעתי, תהיה בניגוד לעמדותיה האישיות של דיין.