כידוע, לאחרונה נכנסו לתוקפם סדרי דין חדשים בבית המשפט לענייני משפחה ובבתי הדין הדתיים - החוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה. חוק זה עבר ועובר חבלי לידה לא קלים, לשון המעטה. עורכי הדין לדיני משפחה נלחמים בחוק בטענה לפגיעה בזכויות חוקתיות של הצדדים, לרבות זכות הגישה לערכאות, ואף ארגוני הגברים והנשים מציינים חדשים לבקרים את הנזק שנגרם לכל הצדדים.
סעיף 3 (א) לחוק קובע: "המבקש להגיש לערכאה שיפוטית תובענה בעניין של סכסוך משפחתי, לרבות בעניין מזונות זמניים, יגיש תחילה לערכאה השיפוטית בקשה ליישוב סכסוך; הבקשה לא תכלול טענות או עובדות בקשר לסכסוך או בקשר לסמכות השיפוט של הערכאה השיפוטית". התקנות מלמדות, כי יש להגיש בקשה ליישוב סכסוך גם במקרה שבו ישנה התדיינות משפטית בין בני הזוג בנושאים אחרים.
לכאורה, לא מדובר במצב בעייתי כלל ועיקר, שהרי - לשיטת המחוקק - מוטב שבני זוג העומדים בפתחו של סכסוך משפחתי יפתרו אותו בדרכי שלום. אלא שבפועל נוצר מצב אבסורדי, בו גם בני זוג שמתדיינים בבתי המשפט למשפחה מזה שנים בעניין מסוג מסוים (למשל, מזונות ילדים או חלוקת רכוש) וברצונם להגיש תובענה מסוג אחר (למשל, משמורת ילדים או תביעה נזיקית) - נדרשים להגיש בקשה ליישוב, כאילו מעולם לא באו בשערי בית המשפט למשפחה.
רוצה לומר: גם במקרה שבו הצדדים הציגו ראיות קשות אשר מונעות כל סיכוי לגישור עתידי, וגם במקרים בהם הטיחו הצדדים האשמות הדדיות קשות - עדיין הם מחויבים לגשת ליחידת הסיוע ולהמתין לסיום 60-45 הימים של תקופת העיכוב ההליכים לפי החוק החדש, וזאת גם כשברור שאין להליך הגישור כל סיכוי.
פסיקה חדשה של בתי המשפט למשפחה מראה, כי יש לכך פתרונות יצירתיים. כך למשל נקבע (תמ"ש 23588-09-16), כי במקרה שבו הצדדים נמצאים בהליך משפטי מתמשך (באותו מקרה לצדדים היו 12 תיקים אשר נפתחו בערכאות שונות), אין היגיון לשלוח אותם לנסות ליישב את הסכסוך בגישור.
לדברי השופטת שלי רוזמן, אין לבתי המשפט סמכות לדחות תביעות שהוגשו בניגוד לחוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה. לדבריה, גם לפי תקנות סדר הדין האזרחי וגם לפי סמכותו הטבועה של בית המשפט, היא לא מוצאת לנכון לדחות את התביעה, וזאת בעיקר לאור תכלית החוק, כפי שגם עולה מדברי ההסבר שליוו אותו:
"אין מקום לכך שבמקביל לניסיון ליישוב הסכסוך בהסכמה תתקיים התדיינות שיפוטית בחלק מענייני המשפחה בערכאה שיפוטית אחרת. מצב כזה אינו מאפשר את הרגיעה והביטחון הנדרשים לצורך ניהול ההליך ליישוב הסכסוך בהסכמה. בשלב הגשת הבקשה ליישוב הסכסוך הצדדים גם לא תמיד יודעים מהי הערכאה הרצויה להם, האם בכלל פניהם מועדות לגירושין ואלו נושאים הם רוצים לתבוע".
פתרון נוסף אותו הציעה השופטת, כך שקבלת התביעה לא תסתור את החוק החדש, הוא הרחבת הנסיבות לקיצור ההליכים לפי תקנה 16 לתקנות לחוק החדש, כך שניתן יהיה לקצר את תקופת עיכוב ההליכים גם בעת קיומם של סכסוכים קודמים - למרות שעילה זו אינה מופיעה ברשימה שבחוק. גם אם פסיקה זו אינה עולה בקנה אחד עם החוק מבחינה פורמלית - היא נכונה מבחינה דיונית, תועלתנית וגם תכליתית.
