במאבק הורדת הידיים הכוחני בין הממשלה לקק"ל על המיליארדים שהמדינה משתדלת לשים עליהם יד לצרכיה, נראה כי קק"ל מגלה רפיסות ואינה יודעת איך בדיוק היא יכולה למנוע את "הגזלה". את הכניעה המהירה למחטף הממשלתי המאיים מסבירים בקק"ל בכך שהעדיפו להגיע להבנות ולהימנע מחקיקה שתחייב אותם לשלם מיסים גבוהים על ההכנסות וטוענים, כי מאבק על חקיקה מול הממשלה היה עלול לפגוע בתדמית הציבורית של הארגון. הטיעון מעניין אך הוא נראה כטיעון-סרק שאינו קשור למציאות.
בפועל קיימת דרך אחרת ומוצלחת יותר למאבק מן הסוג הזה, אבל לשם כך חייב הדירקטוריון של קק"ל להסביר לממשלה מספר עובדות-יסוד שכנראה נעלמו מידיעתה. כדי להציג את הדרך האפשרית הזו דרושים מספר הסברים.
ראשית יש להבהיר, כי קק"ל היא חברה ציבורית. אך בניגוד לחברות אחרות אין לה בעלים המוגדרים כישות משפטית שניתן לתבוע אותה או להגיש תביעה נגדה, כיוון שהבעלים של נכסיה הרבים וקרקעותיה המגיעות לשיעור של 13 אחוזים ממקרקעי ישראל הם "העם היהודי". וכנראה אין בעולם מי שמסוגל להגיש תביעה נגד ישות שאינה קיימת בספר החוקים.
שנית: מקור ההכנסות של קק"ל נובע מהאמנה שנחתמה ב-1960בין קק"ל למנהל מקרקעי ישראל שהוקם ב-1960, בעקבות חקיקה של הכנסת. מטרת ההקמה של המנהל הייתה לנהל את אדמות המדינה, אדמות בבעלות ממשלת ישראל, רשות הפיתוח וקרן קיימת. בעקבות האמנה משווק המנהל את הקרקעות וממקור זה מגיעים לקופת קק"ל כמיליארד ש"ח בשנה.
שלישית: מקובל בציבור לחשוב שיערות ישראל שייכים לקק"ל. זו טעות. היערות שייכים למדינה וקק"ל רק מופקדת על ניהולם הכרוך בהוצאות כבדות כמו: בירוא שטחי יער למניעת התפשטות שריפות, גיזום למניעת גידול חורש בלתי מבוקר, שיקום יערות שרופים, כמו גם פיתוח מסלולי טיולים ואתרי נופש לשרות הציבור הרחב, בחינם.
רביעית: קק"ל מכשירה קרקעות להקמת ישובים חדשים ובניית בתי מגורים לאכלוסם. כדוגמה לעשייה חשובה זו אפשר להציג את הקמת היישובים החדשים בערבה.
חמישית: שיקום ערוצי נחלים ומניעת גלישת שפכי הרשות הפלשתינים לתוכם, כמו בנחל אלכסנדר שבעמק חפר, או נחל לכיש הסופג חלק ניכר משפכי רצועת עזה.
ששית: סלילת דרכים באזורי ספר כמו הדרך שנחצבה בהר והמובילה מחמת גדר לרמת הגולן לאורך הערוץ המפריד בין ישראל לירדן.
שביעית: הקמת סכרים בנחלי הנגב המובילים מי שיטפונות בחורף כדי לאגור את המים לשימוש חקלאי או תיירותי, כמו למשל באגם ירוחם שנוצר בעקבות הקמת הסכר.
כל המשימות האלה עולות ממון רב שאינו חייב לבוא מתקציב קק"ל אלא מתקציב הממשלה. אך כיוון שהממשלה, בדרך כלל "קצרה" באמצעי מימון והיא פועלת על-פי סדר קדימויות משלה - היא פשוט לא משלמת. תחשיבי עלויות שנערכו בקק"ל מצביעים על כך שהממשלה חייבת לקק"ל מיליארדים רבים. אך כיוון שהמדובר בממשלה נמנעת קק"ל מלהגיש דרישות תשלום וממשיכה, מזה שנים, לממן מהכנסותיה את ההוצאות הנדרשות לקיום כל המשימות שהיו אמורות להיות מנת חלקה של הממשלה. באופן מעשי, אם תחליט קק"ל לצאת למאבק עקרוני נגד הממשלה היא תוכל לפנות לערכאות ולתבוע את המדינה בדרישה לתשלום החובות הנצברים. אבל קק"ל, הרואה את תפקידה כמשימה לאומית, איננה תובעת ואולי תיאלץ לעשות זאת רק אם הממשלה הכול-יכולה תנסה לשלוח את ידה, באמצעות חקיקה, אל המטמון של קק"ל.
קיימת דרך נוספת: קק"ל תחליט להתנתק מהאמנה ההיסטורית עם מנהל המקרקעין ולהתחיל לשווק בנפרד את קרקעותיה. אפשרות זאת בעיתית מנקודת ראות אחת. אין לקק"ל מערכת מחשוב מקבילה לזו הקיימת ברמ"י (רשות מקרקעי ישראל) והיא תיאלץ לרכוש מערכת כזו. זה אף זה: לקק"ל אין עובדים מיומנים הבקיאים בתפעול המערכת הממוחשבת ולכן תיאלץ לגייס עובדים בעלי ידע. מהלך כזה דורש זמן ועד שייצא אל הפועל עלול להתחולל כאוס בתחום שיווק הקרקעות לבניה.
שאלה שנשארת סתומה במסגרת המאבק המנוהל נגד קק"ל היא מדוע במשרד האוצר כל כך מתעקשים שקק"ל תעביר למדינה מיליארדי שקלים, בזמן שקופת האוצר נהנית מעודפי גביה של מיליארדי שקלים בשנה. כנראה שמשרד האוצר פשוט משתוקק להכליל את הכנסות קק"ל בתוך תקציב המדינה על-מנת לייצר לעצמו עוד הכנסות שינוהלו על-פי ראות עיניו .
מנקודת הראות של קק"ל קיימת בעיה ניהולית והיא הרכב הדירקטוריון שבו חברים כ-40 נציגים. אופן הבחירה של הדירקטורים האלה אינו קיים בכל חברה אחרת. היו"ר המכהן הוא
דני עטר איש
מפלגת העבודה ואילו היו"ר-עמית הוא חבר ליכוד. דירקטורים נוספים הם חברי מפלגות אחרות בישראל במקביל לשיעור גודלן בכנסת, פרט לרשימה המאוחדת. שאר "פלוגת" הדירקטורים הם נציגים של התנועה הציונית, נציגי מפלגות יהודיות מחו"ל ועוד גורמים כאלה ואחרים. בערב-רב כזה של חברים בעלי ניגודי אינטרסים קשה מאוד לקבל החלטות אסטרטגיות שיאפשרו מאבק בממשלה, ולכן אולי לא יהיה מנוס מכניעה רבתי. אבל לכניעה כזו עלולה להיות תוצאה חמורה מאוד שלפיה אנו עומדים בפני ירידת המסך האחרון על קיומה ההיסטורי של קק"ל והפיכת הארגון הציוני הזה לעוד סעיף בתקציב המדינה.
אך הסירו דאגה מלבכם יכול מאוד להיות שהראש היצירתי של אנשי הקואליציה מן הליכוד יצליח לגבש הצעת חוק שלפיה יקבע כי "העם היהודי" הוא גוף משפטי שייאלץ לוותר על נכסי הקרקע היקרים שלו.
המתח היהודי בין המוח לבין הלב נפתר ע"י הציונות באופן חלקי והחיפוש אחר הבית רחוק מסיומו
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
