חג מולד מואר

ליל הבדולח, בעצם לילות הבדולח, ב-10-9 בנובמבר 1938 הוא על-פי שיפוטי האפל ביותר בלילות גרמניה הנאצית, שהיו כולם האפלים ביותר. זה הלילה בו שיסתה ההנהגה של הרייך השלישי את האוכלוסייה בגרמניה ובאוסטריה ובדנציג ביהודים, והצליפה בה להרוג ולהשמיד, ונענתה. מיד. יותר משאפילו היא העלתה על הדעת.

מדינת ישראל חוגגת החודש, ובדין, מלאות 100 שנים בדיוק להצהרת בלפור, שהניחה את התשתית המדינית הבינלאומית, ואפילו ההלכתית, להקמתה של מדינת ישראל כעבור 31 שנה, ולהגשמת חזון הדורות: "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים".

בהיותי שייכת במובן מסוים לקהילת יוצאי מרכז אירופה, הוזמנתי ליום עיון שיתקיים השבוע ב-9 בנובמבר בבית התפוצות. ההתכנסות נועדה לציין 79 שנים לפוגרום 'ליל הבדולח', היום השחור בחיי קהילות יהודיות בגרמניה ואוסטריה, שכמעט ואינו מוזכר בתקשורת בשנים האחרונות.

אנחנו נמצאים בעיצומם של החגים, ומנסים למצוא דרך לעבור אותם בשלום. וכבר הצעתי בפני הוועדה הממונה על סידור החגים ונציגה במפלגות הדתיות, שכבר הספיקו להעמיד לטובת הוועדה את נציגם בתמורה לתמיכה רחבה בקואליציה, את האפשרות לפזר את החגים, ולרווח אותם במקצת.

עם כל הכבוד לפמיניזם, דומה שהצפת יתר של הנושא, לפעמים רק מזיקה, וגורמת לשלוליות ולתאונות. כך הדבר כשהוא פולש לתחום לא לו, דוגמת המסורת היהודית המקודשת זה דורות ואלפי שנים.