נדחתה עתירתו של עו"ד לירן להורות ליועץ המשפטי לממשלה שלא לקיים הליך שימוע לנשיא המדינה בשל החסינות המוקנית לו.
לירן טען, כי החסינות המוקנית לנשיא מכוח חוק יסוד: נשיא המדינה, אינה מאפשרת את קיומם של הליכי החקירה המשטרתית, השימוע ודומיהם. המחלוקת נסבה סביב השאלה האם החסינות הינה חסינות רחבה, המשתרעת על כל שלביו של ההליך הפלילי, לרבות שלביו המקדמיים, או שהיא משתרעת רק על שלב ההעמדה לדין עצמו, היינו רק משלב ההחלטה על הגשת כתב אישום.
בג"צ דחה (א', 1.4.07) את העתירה על הסף, אף כי דן בטענות לגופן ודחה גם אותן. בג"צ קיבל את עמדת המדינה, אשר יוצגה באמצעות עו"ד דינה זילבר, ופסק כי החסינות המוקנית לנשיא הינה חסינות דיונית בלבד וככזו אין היא חלה על הליכים מקדמיים, בכללם הליכי החקירה המשטרתית והשימוע. לצד הצורך להגן על מוסד הנשיאות, הדגיש בית המשפט את קיומם של ערכים נוספים חשובים ובכלל זה ערך שלטון החוק ושוויון הכל בפני החוק, טוהר המידות ברשויות השלטון והשמירה על אמון הציבור.
ביהמ"ש קיבל את הטענה, כי החקירה הפלילית דווקא חשובה לשמירה על אמון הציבור במוסד הנשיאות, שכן "היעדר חקירה של חשדות מנסרים בחלל האוויר עלול להביא לאווירת מבוכה ותהייה בציבור שלא תרפה עד לסיום כהונת הנשיא, העשויה להימשך שנים רבות. השארת חשדות בלתי נחקרים עלולה להביא לפגיעה אנושה בנשיא המכהן ובמעמדו, ולהתדרדרות מוסד הנשיאות ואמון הציבור בו". ביהמ"ש אף קבע, כי ההשוואה בין החסינות הדיונית הנתונה לנשיא לזו הנתונה לחבר כנסת בהקשר המיוחד של כפיפות נושאי משרה אלה לחקירה פלילית, עשויה לחזק את הפרשנות שבה נקט ביהמ"ש.
השופטות אילה פרוקצ'יה, אסתר חיות ודבורה ברלינר, פסקו כי על העתירה להדחות גם על הסף. נפסק כי העותר השתהה יתר על המידה. הוא פנה בעתירה רק לאחר שמרבית ההליך כבר הושלם, החקירה המשטרתית וכו', והיענות לבקשתו בשלב זה היתה מביאה לפגיעה דווקא בנשיא, שכן שלב השימוע הוא השלב שיאפשר לו להציג את גרסתו להאשמות המועלות נגדו. נוסף על כך, היות העתירה עתירה ציבורית כשהסעד האופרטיבי המבוקש בה אינו תואם את רצונו של נשוא העתירה, הנשיא. העתירה באה אומנם להגן על מוסד הנשיאות אך יוצא שקבלתה תוביל לפגיעה בנשיא המכהן.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
