אחת הטעויות הקשות של
בנימין נתניהו נעוצה בכך שהפקיד בידי שרי
הבית היהודי שני תיקים חשובים - החינוך והמשפטים. הטעות של נתניהו היא בכך שהמפלגה הזוטרה הזו קיבלה את שני התיקים החשובים הללו ללא יחס לגודלה, ומה שחמור יותר: זו מפלגת קצה קיצונית שחותרת להכתיב לציבור את השקפת עולמה ועמדותיה, ונסתפק בכך שנאמר שעמדות אלה "מתכתבות" במידה רבה עם משטרים חשוכים בעבר וכיום.
אומר בנט לאחרונה בעלון השבת "גילוי דעת": "אנו רוצים בית משפט חזק ששומר על זכויות הפרט". והוא מוסיף ואומר: "תפקידו של בג"ץ הוא להגן על הפרט מפני עריצות הרוב". מה יש לדבר? נופת צופים. כך לפחות רוצה בנט שנחשוב.
לא, אין זו טעות. בנט מקפיד לומר "פרט" או "זכויות הפרט". אין זה מקרה שמהמשוואה הזאת נפקד מקומו של המיעוט. אצל בנט אין מיעוט. יש רק רוב ומולו אסופת פרטים.
בנט מתכחש ומתנער לחלוטין מהמשוואה המקורית הנטועה עמוק בהווייתן של מדינות שישראל מתיימרת להימנות עמהן. המשוואה הידועה והכל כך מוכרת הזו אומרת שתפקידו של בג"ץ הוא להגן על המיעוט מפני עריצות הרוב. אבל בנט מצמצם את תפקידו של בג"ץ להגנה על הפרט. ובאשר לזכויות המיעוטים? שיסתדרו בעצמם - אם בנט לא יפורר אותם לאסופת פרטים.
מר בנט היקר: החלטת להתעלם מהמיעוטים ומזכויותיהם ככאלה? שים את הדברים על השולחן במלוא כיעורם, ואל תנסה למרוח אותנו. אתה שר החינוך. דבר אלינו אמת.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
