ביקור ראש הממשלה בעומאן התמקד באתגרים אזוריים משותפים לשתי המדינות ולא בעניין הפלשתיני. על חיוניותה האסטרטגית של עומאן אפשר ללמוד מהשקעת
10 מיליארד דולרים על-ידי סין בפיתוח נמל דוקם בצפון עומאן, בנוסף להשקעות ענק של נמל רוטרדאם ההולנדי - הגדול באירופה - וחברת ספינות התובלה הדנית "מארסק" - הגדולה בעולם - בפיתוח נמלי סלאלה וסוהאר ליד תימן ומיצר הורמוז.
עומאן - הדבקה בזרם האיבאדייה המתון באיסלאם - ממוקמת על מיצר הורמוז, הנתיב היחיד של המפרץ הפרסי לים הפתוח, המספק 20% מצריכת הנפט בעולם. היא גובלת באירן (במרחק 21 מייל ימיים) הפועלת להשתלטות על המפרץ הפרסי, חצי האי ערב והמזרח התיכון; סעודיה ואיחוד האמירויות המאוימות על-ידי האייתולות באירן; ותימן שהיא זירת טרור איסלאמי ובסיס קדמי להשתלטות האייתולות על סעודיה.
ללא שום קשר לעניין הפלשתיני, ככל שהמזרח התיכון יותר גועש, אלים, נטול-סובלנות, בלתי-צפוי ובלתי-יציב במישור הבין-ערבי; וככל שמאכלת האייתולות מתקרבת לצוואר השליטים הערביים ברחבי המזרח התיכון; כן מתהדקים קשריהם הביטחוניים והכלכליים עם ישראל, הנתפסת כ"סוכן ביטוח חיים" היעיל באזור.
ללא שום קשר לעניין הפלשתיני, שליטי סעודיה, עומאן, איחוד האמירויות, בחריין, ירדן ומצרים מתמקדים באתגרים ואיומים פנימיים ואזוריים, המשאירים את העניין הפלשתיני בקרן זוית, ומעניקים רוח גבית לשתופי פעולה עם ישראל במלחמה בטרור שיעי וסוני ובקידום תעשיה, חקלאות, השקייה, רפואה, בריאות, חינוך, וכו'.
ניסיון השתלטות
התעלמות מהעניין הפלשתיני מאפיינת את סדר העדיפויות הגיאו-אסטרטגי של סעודיה כפי שפורסם בגיליון ה-24 לנובמבר 2018 של היומון הסעודי
א-שארק אל-אווסאט, המשקף את מדיניות בית המלוכה: מלחמה בגורמים חתרניים (שם קוד לאייתולות, האחים המוסלמים" ודאעש), תגבור שתוף הפעולה עם איחוד האמירויות, בחריין, מצרים, תוניסיה, אלג'יריה ומאוריטניה, ומיסוד תפקידה המרכזי של של סעודיה במזרח התיכון ובעולם. גם
מוחמד בן-עבדול רחמן אל-ת'אני, סגן ראש הממשלה ושר החוץ של קטר - המסוכסכת עם שכנותיה הערביות ומקורבת לאייתולות ולפלשתינים - התעלם מהנושא הפלשתיני בהתייחסותו, ב-22 לנובמבר 2018, לאתגרים המרכזיים במזרח התיכון: המצור שמטילה סעודיה על קטר, המלחמות בסוריה ותימן, התוהו ובוהו בלוב ואי-היציבות הפוליטית בלבנון.
מה פשר הסתירה בין הממסד המערבי, המאדיר את משקל העניין הפלשתיני, לבין מעצבי המדיניות הערביים? מנהיגי ערב, ובמיוחד מנהיגי המפרץ הפרסי, לא שוכחים ולא סולחים את השתתפות הפלשתינים בפלישת
סדאם חוסיין לכווית באוגוסט 1990. הבגידה בכווית, למרות שזו פתחה שעריה בפני כ-400,000 פלשתינים מקורבי ערפאת ומחמוד עבאס, ואיפשרה להם לטפס במדרגות הכלכלה בכווית, הייתה עקבית עם השתתפות הפלשתינים בחתרנות "האחים המוסלמים" במצרים בשנות ה-50', בפעילות טרור בסוריה ב-1966, בניסיון להפיל את בית המלוכה ההאשמי בירדן ב-1970, ובטרור ונסיון ההשתלטות על לבנון בשנים 1982-1970.
צרכי הביטחון של עומאן ושאר מדינות ערב במפרץ הפרסי מדגישים את העובדה ארוכת-השנים שהעניין הפלשתיני
אינו שורש זעזועי המזרח התיכון,
אינו בבת-עין של מנהיגי ערב ו
אינו הגורם לסכסוך הערבי-ישראלי.
