הנה יצא המרצע מן השק. למרצע קוראים חלוקת ירושלים והוציא אותו יועץ הסתרים של ראש הממשלה אריאל שרון, קלמן גאייר.
אז נכון, שוב, כמו במקרה אייל ארד וההתנתקויות הנוספות בגדה אפשר להאשים את יועציו של שרון בברברנות יתר (ואולי רברבנות יתר?) בפני כל מי שרק מוכן לשמוע. אולם דומני כי יהיה זה פיתרון קל מדי ולא רציני.
הסיבה היא שכבר יש לנו ניסיון עם מר שרון בתחום הזה - לפני יותר משנתיים שחרר מקורבו ואיש סודו של שרון השר אהוד אולמרט בראיון לעיתון את תוכניתו מרחיקת הלכת להתנתק מעזה ומחלקים מיהודה ושומרון לרבות פינוי ישובים. בלשכת שרון מיהרו להכחיש כל קשר לעניין ודאגו להבהיר היטב כי אין המדובר אלא בעמדתו הסובייקטיבית של השר אולמרט. למותר לציין כי אולמרט אפילו לא נקרא ללשכת ראש הממשלה כדי לקבל נזיפה על הנזק הרב שהסב לו.
והנה הפלא ופלא לא חלפו חודשים בודדים, ותוכניתו ההזויה דאז של אולמרט, אותה תוכנית המוכחשת מכל וכל, הפכה להיות למדיניותו הרשמית של ראש הממשלה עד לביצועה המלא בסוף הקיץ האחרון. אולמרט אגב, לא פספס כל עץ רענן כדי לספר לכל מי שרק הואיל לשמוע כי הוא הגה את הרעיון וכי הוא אביה ומולידה של תוכנית ההינתקות.
אולמרט אגב המשיך לפטפט, ובראיון לעיתון ג'רוזלם פוסט בחודש דצמבר לפני כשנה בסמוך לכניסתה של מפלגת העבודה לממשלה, אמר כי לא מן הנמנע כי לאחר יישום תוכנית ההינתקות, תהיינה התנתקויות נוספות משטחים שונים ביהודה ושומרון לרבות פינוי ישובים במידה ולא יימצא פרטנר מתאים בצד הפלשתיני. בראיון אחר בעיתונות הישראלית סיפר אולמרט על נכונותו לוותר על חלק מהכפרים הערביים במזרח ירושלים, גם הפעם מיהר שרון להכחיש כל קשר, גם הפעם לא ננזף ובוודאי לא פוטר "השר הסורר", שהסב (שוב) לכאורה נזק גדול לראש הממשלה. נהפוכו, האיש הזה מתייצב כסגנו הבלתי מעורער של שרון בבחירות הקרובות וכנאמנו הגדול ביותר.
גם יועצו האסטרטגי ונאמנו של שרון, אייל ארד, אמן יחסי ציבור ותקשורת שמילותיו שקולות מאוד בדרך כלל, פטפט לאחרונה על נסיגה חד-צדדית נוספת בשטחי יהודה ושומרון. שרון הכחיש, אך גם הפעם ארד לא פוטר, ואפילו לא ננזף - נהפוכו ארד ביסס את מעמדו בראש הקמפיינרים של מפלגת קדימה וכאחד החברים הבכירים בפורום החווה.
לכל אלה מצטרפת אמרתו המדהימה של יועץ הסתרים של שרון ואחד ממקורביו, קלמן גאייר, בשבועון הניוזוויק האמריקני שפורסמה אמש, אשר מדברת בין היתר על נכונותו של שרון לפשרה בירושלים. עד כמה שאתאמץ אתקשה להניח כי גאייר נתן דרור ללשונו באופן עצמאי והחליט לסבך את פטרונו/מקורבו/לקוחו - (תיבחרו אתם את ההגדרה), בצורה כה דרמטית, דווקא רגע לפני תחילתה של מערכת הבחירות בישראל.
סביר יותר, לפחות בעיני, כי בדומה לאולמרט רגע לפני כניסת העבודה לממשלה, השתמש שרון ביועץ הסתרים שלו כדי להעביר מסר למעצבי דעת הקהל האמריקנית, לבית הלבן ולארגונים היהודים בארה"ב, לפיו בכוונתו להמשיך ולספק להם את הסחורה במידה וייבחר שוב.
הרי בינינו, זהו הטריק הישן ביותר בספר - משחררים את ההצהרה הפרובוקטיבית באמצעות אחד היועצים, ממהרים להכחיש כדי לא לפגוע בתמיכה בדעת הקהל בישראל, ואולם המסר שבדברים החדשניים ממשיך להדהד ולחלחל למקומות הנכונים.
בקיצור - אני מוכן להתערב איתכם שגם קלמן גאייר, שמבין כל המפטפטים שצוינו לעיל, התבטאותו נראית כחמורה ביותר וכמזיקה ביותר לשרון - לא יפוטר ואפילו לא יינזף. ואם אלו הם פני הדברים, דעתי היא כי יצא המרצע מן השק וכי אריק שרון בהחלט עלול לחלק את ירושלים. כך אולי גם יוסבר ביתר קלות שיתוף הפעולה המתהדק של שרון עם אנשי שמאל מובהקים אשר אינם מסתירים שאיפתם זו.
שאלה אחרת היא האם כל הסוגייה הערכית של חלוקת ירושלים עדיין מזיזה פה למישהו בחברה הישראלית של ימינו.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
