כמו שד מן הדרום

כוכב יאיר. אזעקה. כמו מחלום. השעון המאיר מורה על 05:18. רבקה: אחוזה עוד בחבלי שינה, ממיטתה: "יצחק אזעקה". אני: שומע. במעין פריצת הרהור נחפז: קלקול במערך. כשל. הפעלה שוגגת של אזעקה. היא נמשכת עולה ויורד. רבקה אומרת כי שמעה קול נפץ. אני אומר ללבי שיירי סופה של אמש. רעם. רבקה: יורדת לממ"ד. אני קורא לה מן הקומה "בדקי בטלפון אם יש הודעה". אני שומע אותה אומרת "אין".

אני יורד גם, למשרד שבביתי. מחשב. הודעה לקונית. אזעקה בישובי השרון. מה פתאום ישובי השרון. איפה זה ישובי השרון. איפה ישובי השרון מתחיל איפה ישובי השרון נגמר. תקלה מקיפה. מחכה לאזעקת הרגעה. היא לא באה. סימן נוסף לתקלה. הידיעה במחשב אינה מתפתחת לדבר. רדיו. הרדיו בישראל הוא האורים והתומים. כרמלה מנשה. אם כרמלה מנשה ערה, אין תקלה. דבר אירע.

דובר צה"ל בודק. בודק מה? הוא לא יכול לבדוק התרחשות בלתי סבירה בעליל של ירי על ישובי השרון. זה לא בעולם הזה שלנו שאיננו מגיע עד לישובי השרון. אנחנו לא עוטף של שום דבר. אנחנו לא רמת הרים בצפון. אנחנו בעולם שכולו אחרת. מה עושה ידיעה של כרמלה מנשה בכוכב יאיר. שמעו קול נפץ. גם רבקה שמעה. אני שומע דיסוננס. אחר זמן עולה השם משמרת. במשמרת בנעוריי. במשמרת שניים מדודיי, אחי אמי, אחות אמי שהגיעו מהונגריה בראשית שנות החמישים. הם היו חקלאים זוטרים.

בימי החופשה הלכתי שם. לעבוד איתם. בשדות הפלפל. הייתה רפת קטנה. הם כבר לא בחיים. משמרת אחרי כמעט שבעים שנה. הזוי. משמרת זה לא ישובי השרון. משמרת זה מקום. זה לא מושג. הרדיו אומר כי בית נפגע במשמרת. כי עולה באש. כי יש פצועים כי פתאום לא הייתה אזעקה אלא היה ירי. ירי על משמרת שקיימת ושאי-אפשר להבין מאיפה יורים עליה. היא לא במקום בו יורים עליו. היא לא בשום מקום של אזעקות על הבוקר. המציאות לא מתיישבת עם עצמה.

איפה אני חי

אני נזכר בירושלים בימי מלחמת המפרץ. טיל ראשון. בלילה. מה זה, משמרת היא במלחמת המפרץ? זה אמיתי? החיים שלנו פה זה אמיתי? הרדיו מדבר על טיל שנורה מרצועת עזה. אז איפה זה רצועת עזה, זה גם כאן? זה מקום שמקפץ כמו שד מן הדרום הרחוק יותר משהדעת משיגה ופתאום היא במשמרת, אז יישוב עלוב קטן מהסס, הייתי שם לפני חודשים אחדים. מושב מבוסס. נינוח, מרווח. אין עולים חדשים. יש קונים בתי כפר מרווחים. מה זה רצועת עזה של חלכאים ונדכאים יורים על משמרת של ישובי השרון.

דובר צה"ל שוב. פרשנים. מי אחראי. מי חמאס. מי לא חשוב שהוא לא חמאס כי הכל חמאס. צה"ל נערך. מחלוני עולה הבוקר. בכוכב יאיר. לא בחזית. אין תקלה. אין כשל מערכתי. יש טיל מעזה על משמרת. אני לא חושב על ילדי עוטף עזה ועל כל מה ששומעים שנים על לילותיהם. אני לא מתחבר. אני לא מבין איפה אני חי. אין בי חרדה. אני לא דומה לגיהינום שעובר על-ידי העוטף שנים על גבי שנים. אני לא מאוים כמותם. אני אחרת. אני במציאות שאינה מתאימה עוד בכלל למה שאני חווה. אני בישובי השרון ברצועת עזה. לא ברצועת עזה שברצועת עזה. בישובי השרון ברצועת עזה.

אני שקט. מכונס. חותר להבין מה בעצם קורה באורח חריג עד כדי כך שפתאום מתברר לי שאנחנו חיים כאן את החריג, החריג המפתיע רק מפני שהוא כאן תמיד ושאנחנו לא חיים אותו. הוא כאן. אזעקה בכוכב יאיר. צה"ל ערוך. בישובי השרון. זה ההיגיון הבלתי הגיוני שמסרב בעצם להתיישב בהיגיון. אבל הייתה אזעקה. וירי. ויש פצוץ. מציאות שאינה מציאות ואין מציאות שהיא כולה מציאות. זאת הארץ.