כעשרה ימים לפני הבחירות אנחנו קוראים בתורה את פרשת שמיני. הרבה נושאים מעניינים ברמה העכשווית יש בפרשה הזאת ומהם מה מותר ומה אסור לאכול, מה טהור לנו ומה טמא. הפסוק המסיים את הפרשה הוא (ויקרא יא): [מז] לְהַבְדִּיל, בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר; וּבֵין הַחַיָּה, הַנֶּאֱכֶלֶת, וּבֵין הַחַיָּה, אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל. והכל תחת הכותרת של פסוק הפתיחה (פרק ט): [א] וַיְהִי, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, קָרָא מֹשֶׁה, לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו--וּלְזִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל. בעבר עמדנו לא פעם על כך שהשמיני רומז למה שלמעלה מהטבע, למעלה מהשגת השכל האנושי. בהצבת נושא המותר והאסור, הטמא והטהור בפרשת שמיני, אומרת לנו התורה שהחלוקה בין טמא לטהור וממילא ההבדלה ביניהם, אינה מתחייבת מהשכל האנושי.
ועל דרך הסיפור במדרש (רבה) אודות אותו גוי ששאל את רבן יוחנן בן זכאי: מה הדבר הזה שאתם עושים, מביאים אפר פרה (השבת קוראים בספר שני את פרשת פרה) שמים במים, מזים על טמא מת ואומרים שבכך הוא נטהר, זה לא כשפים? ענה לו ר' יוחנן: ומה אתם עושים כש"רוח תזזית" נכנסת במישהו? אמר לו מביאים מיני בשמים, שמים באש, מכבים במים ועם העשן הזה הרוח בורחת. אמר לו "ישמעו אזניך מה שאתה מוציא מפיך" כך אנחנו נפטרים מרוח הטומאה, שהרי כתוב בזכריה "ואת רוח הטומאה אעביר מן
הארץ". אחר כך אמרו לו תלמידיו, "לזה דחית בקנה" ומה התשובה האמיתית? אמר להם: אמר הקב"ה חוקה חקקתי, גזרה גזרתי ואין אתה רשאי לעבור על גזרתי.
זו המדרגה של השמיני, החיבור לאלוקות, לעובדה שהקב"ה מנהיג את העולם גם בפרטים הקטנים ביותר. רק אחרי שרוכשים את המודעות הזאת מתחילים להבדיל בין מותר לאסור ובין טמא לטהור. עד אז הכל כשר לכאורה, כל מה שלא נאסר בחוק מפורש של בית המחוקקים. וגם אחרי שנאסר, אפשר להביא בפני בג"ץ והוא יפסוק כראות עיני שופטי ההרכב המזדמן או היעודי. וכך התרגלנו כבר להכיל הכל, גם דעות וארגונים השוללים את זכותנו כיהודים על ארץ ישראל ואפילו את עצם זכותנו לחיות כיהודים המכפיפים עצמם להוראות השולחן ערוך או סתם ממשיכים במסורת אבות. באה פרשת השבוע ומורה לנו: יש אסור ויש מותר, יש טמא ויש טהור ועלינו מוטל להבדיל ביניהם.
ימין ושמאל, יש הבדל?
ואיך כל זה נוגע לבחירות? אז ככה: הרבה מפלגות מתמודדות וככל הנראה רובן יישארו בחוץ, אבל באופן כללי מדברים על חלוקה בין גוש הימין וגוש השמאל כאשר הימין נוטה לשימור המסורת היהודית בעוד השמאל להפך. הימין מצהיר על נאמנות לארץ ישראל בעוד השמאל נאמן לתהליך שלום שמחירו הוא שטחי ארץ ישראל. הכל לכאורה, כן? כי יש עוד הרבה דקויות ואין כאן המקום להאריך. על כל פנים, הרושם המתקבל (לפחות אצלי) הוא שבעוד השמאל מתייחס אל הימין כבלתי לגיטימי הימין אינו שולל לגמרי את השמאל. יוצא מזה שהימין פועל על בסיס אותן הנחות יסוד של השמאל. התוצאה ההכרחית והיא מאוד בולטת, זה שלאורך זמן רב הימין מבצע את מדיניות השמאל.
האם ניתן לסמוך על הימין שבעתיד ינהג אחרת? באופן אישי התשובה שלי היא שלילית לחלוטין, כי כנ"ל, הנחות היסוד של הימין הן אותן הנחות יסוד של השמאל, שכן שניהם מנותקים עדיין מהשמיני. במילים אחרות, ברמה התודעתית וממילא גם הפוליטית, הימין והשמאל נמצאים על אותו רצף שבסופו מגיעים לשמאל הקיצוני או למה שמכנים פוסט ציונות. תאמרו אבל גם לימין יש קיצוניים משלו, ומה ההבדל? ההבדל הוא שהימין מסתייג מהקיצונים שלו (ומקיצוניות בכלל) בעוד השמאל מאמץ אל חיקו את הקיצונים שלו. הוא אשר אמרנו, הימין והשמאל נמצאים על אותו רצף והתהליך מוביל שמאלה. ע"ע ליכודניקים לשעבר ואפילו בנו של מנהיג המפד"ל ז"ל.
אז מה נשאר, במי בוחרים? קודם כל בוחרים בה' ובתורתו. בו עצמו, לא בפוליטיקאים המתיימרים לייצג אותו. בעצם, לפי פרשת השבוע לא בוחרים בפוליטיקאים בכלל, מחפשים מי הכי פחות פוליטיקאי, מי הכי דבק ברעיון ובו בוחרים. יש כזה? והסיבה: בין האסורים באכילה כתוב בפרשת השבוע: [מב] כֹּל הוֹלֵךְ עַל-גָּחוֹן... מפרש רש"י: זה נחש. ולשון גחון שְׁחִיָיה שהולך שׁח ונופל על מעיו. כך הוא מטעה את האדם, פונה אליו בעדינות, שׁח, ובסוף התהליך האדם מוצא את עצמו נופל על מעיו. זה בדיוק התהליך שמעבירים אותנו ארגוני השמאל מ"
שלום עכשיו" ועד הקרן לישראל חדשה וגרורותיה, התחילו במילים יפות אבל כעת המטרה הסופית כבר ברורה. ונראה שבעיני הפוליטיקאים מימין הפעילות של הארגונים האלה היא לגיטימית או לפחות גזירת גורל. הגיע הזמן לפקוח את העיניים.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
