באחת מהתבטאויותיו הראשונות של מוחמד א-שתייה כראש הממשלה הפלשתיני הנכנס, הוא התייחס ל"עסקת המאה" של ממשל טראמפ וקבע, כי היא פסולה עוד לפני שהוצגה. א-שתייה הוסיף, כי מדינות נוספות, ובראשן רוסיה, יתמכו בהתנגדות הפלשתינית לתוכנית.

לא בכדי הזכיר א-שתייה בראש ובראשונה את רוסיה. במהלך השנים שבה רוסיה והביעה עניין במעורבות בהסדרה בסכסוך הישראלי-פלשתיני. לאחר נפילת ברה"מ, התבססה גישת רוסיה לסוגיה הפלשתינית על עקרונות דומים לאלו של האימפריה שקדמה לה. רוסיה פעלה, וממשיכה לפעול לאורך השנים, תוך איזון בין הצדדים, ובכפוף לתערובת של שיקולים פנימיים, איזוריים (אזור רוסיה ואזור המזה"ת) ושיקולי יוקרה בינלאומיים, הנוגעים לרצונה לשוב למעמד של מעצמה.

משיקולים אלו העלה שוב לאחרונה סרגיי לברוב, שר החוץ הרוסי, את רעיון השיחות בין ישראל לפלשתינים במוסקבה. לאורך השנים הציעה רוסיה לישראל לקדם הסדר עם הפלשתינים באמצעות ועידה שתכונס במוסקבה. הנושא חזר ועלה כמעט בכל מפגש בדרג בכיר שהתקיים בין דרגי עבודה ישראלים ורוסיים, אך לצד הישראלי לא היה עניין להיענות להצעות הרוסיות, וישראל העדיפה להותיר את הובלת התהליך בידי ארה"ב.

טוענים שהם אינם מוטים

העניין הרוסי הנוכחי בתיווך בסכסוך הישראלי-פלשתיני משקף את חתירתה של מוסקבה לתווך בסכסוכים בינלאומיים בכלל, ובמזרח התיכון בפרט, על-מנת למצב את עצמה כגורם מוביל וחיוני באיזורי הסכסוך. מעבר לכך, החשיבה במוסקבה היא, כי אין להותיר לארה"ב את תפקיד המתווך. לדעת הקרמלין, הצלחתה של רוסיה כמתווכת בינלאומית תבוא על חשבונה של ארה"ב, מתוך הראייה הרוסית של משחק סכום אפס מול האמריקנים. באופן זה רוסיה מעורבת ברחבי המזה"ת בסוריה, בלוב ובתימן (וגלובלית במדינות כגון ונצואלה וקוריאה הצפונית).

פעילות זו של רוסיה מחזקת את מעמדה באיזור, במיוחד על-רקע תפיסת היחלשות מעמדה של ארה"ב ברחוב הערבי, על-רקע ההצהרות על נסיגה מסוריה, חוסר הגיבוי לחוסני מובארק עם עליית האחים המוסלמים ואירועים נוספים מסוג זה. הרוסים שבים ומדגישים שעמדתם אינה מוטה, כעמדת גורמים אחרים, ובמשתמע – ארה"ב. פעילות זו היא win-win בראיית רוסיה: עלותה, בכל מובן, היא אפסית, והרווחים הכרוכים בה מבחינת מעמדה של רוסיה בעולם הערבי והמוסלמי ובקרב האוכלוסייה המוסלמית ברוסיה, ברורים לקרמלין.

מתוך ראייה זו, הרוסים שבו והתבטאו נגד "עסקת המאה" האמריקנית. בחודש שעבר אף טען לברוב, כי העסקה תפגע בכל הישג שהושג עד כה בהקשר זה, כי ההתקדמות תלויה בצדדים המעורבים ולא בשחקנים חיצוניים ואינטרסנטיים, וציין במיוחד את חששו מכך שהעסקה אינה כוללת הקמת מדינה פלשתינית שבירתה מזרח ירושלים. לברוב שב והדגיש את מחויבות רוסיה לפתרון לפי קריטריונים שפורטו בהחלטות מועצת הביטחון, עצרת האו"ם וביוזמת השלום הערבית. זוהי התבטאות שמשקפת את החתירה הרוסית לעולם רב-קוטבי, ושמתנגדת לתפיסה של ארה"ב ככוח עולמי מוביל.

שאיפתה של רוסיה למעמד מתווכת בינלאומית מתבטא ביוזמות ובאמירות הממצבות אותה כחיונית לתהליך הסדרי, אשר מופיעות באופן בולט לאחר או במקביל לכך שארה"ב מקדמת יוזמות להסדרה. כך למשל, באפריל 2017, עם התקדמות הדיונים בעניין העברת השגרירות האמריקנאית לירושלים והציפייה למסלול חדש מצד ממשל טראמפ שיוביל להסדר, יצאה רוסיה בהצהרה שבה הדגישה את חברותה בקוורטט, ואת רצונה להמשיך ולפעול במסגרתו לקידום הסכם, ובמיוחד בהבטחת הגישה למקומות הקדושים.

רוסיה הפתיעה בהצהרתה, לפיה היא מכירה בירושלים המערבית כבירה הרשמית של ישראל, וחידשה בכך שלא התנתה זאת בהקמת מדינה פלשתינית שבירתה במזרח ירושלים. נלוותה לצעד זה האמירה ששבה וביססה את עניינה של מוסקבה כמתווכת – תמיכה במו"מ ישיר ועניין בסיוע בהשגת הסכם. ההכרזה הדגישה גם את היותה של רוסיה חברה במועדון המדינות המובילות את הנושא, מעצם חברותה בקוורטט ובמועצת הביטחון.

נותנים בימה לחמאס

בחודשים האחרונים, עם התרבות הפרסומים על מתווה "עסקת המאה" האמריקנית, מוסקבה פועלת ביתר שאת לקדם פיוס פנים-פלשתיני, בין היתר באמצעות ריבוי זימונים של נציגי הפלגים הפלשתינים לשיחות נפרדות ומשותפות במוסקבה. זאת, על בסיס המדיניות הרוסית השואפת לשמר קשרים עם כל הצדדים המעורבים בסכסוך. החמאס ממילא מוקצה בעיני מתווכות כגון ארה"ב והאיחוד האירופי, ורוסיה מעוניינת לסמן, כי היא מנהלת דיאלוג פורה הן עם הרשות הפלשתינית והן עם השלטון בעזה.

בחודש שעבר, למשל, ניתנה לחמאס פעם נוספת בימה ברוסיה, כאשר נציגי הארגון הציגו במוסקבה תוכנית חלופית לפתרון הסכסוך אשר בין עקרונותיה התנגדות ל"עסקת המאה". בנוסף, התוכנית כוללת עקרונות כגון הכרה בירושלים כבירה הפלשתינית בכל תרחיש שהוא, שימור סוגיית הפליטים על האג'נדה, ודחיית כל סוג של נורמליזציה עם ישראל. לדברי החמאס, השלב הראשון להגשמת התוכנית הוא פיוס פנימי והגשמת תוכנית התנגדות משותפת. הרוסים לא הגיבו באופן רשמי כלשהו לתוכנית החמאס, לחיוב או לשלילה, אך התוכנית הוצגה בכינוס של מוסד אקדמי רשמי מדינתי, ובכך זכתה לבימה מכובדת מחוץ לעולם הערבי.

אף שעקרונות אלו אינם יכולים להוות שום בסיס לשיחות עם ישראל, העלאתם ברוסיה מחזקת את הנרטיב שמוסקבה מובילה כמתווכת היחידה שמסוגלת לפעול תוך דיאלוג עם כלל הפלגים הפלשתינים. נרטיב זה מתבסס גם על כך שבהיבט "עסקת המאה", הפלגים הפלשתינים מאוחדים בהתנגדותם לתוכנית.

על ארה"ב וישראל להניח, מניסיון העבר, כי ככל שיתקרב מועד הצגת "עסקת המאה", יתרחשו שני תהליכים משולבים. ראשית: התעלמות ואי מתן מקום לרוסיה בתהליך, סביר שיגררו ניסיון רוסי לגייס לובי ערבי ובינלאומי נגד הצעת ארה"ב. שנית: רוסיה תקדם אפשרויות חלופיות לפתרון הסכסוך, כאלו שהפלשתינים, על כלל או על רוב פלגיהם, יוכלו לראות בהן בסיס למו"מ, כגון הוועידה במוסקבה, מסלול הקוורטט או פלטפורמה אחרת שתשלב את רוסיה ותיתן לה לגיטימציה כחברה "במועדון" בינלאומי.

במצב כזה עולה סבירותו של תרחיש שבו ישראל, ולא הפלשתינים, תוצג כסרבנית לקידום תהליך הסדרי ולסיום הסכסוך, כיוון שתוכנית כדוגמת זו שהציג חמאס במוסקבה היא חסרת כל היתכנות כבסיס למו"מ מבחינת ישראל. ככל הנראה, לו ניתן היה לייצר פלטפורמה בינלאומית להסדר כגון הקוורטט, אשר רוסיה נוטלת בה חלק, הסבירות לקידום פלטפורמה זו הייתה גדלה. זאת, בין היתר, כיוון שלרוסיה כרגע מנופים הולכים וגדלים מול הרחוב הערבי, והיא תרצה מאוד לקחת חלק במועדון בינלאומי מכובד.