לאחרונה ניתן פס"ד בביהמ"ש לענייני משפחה בפ"ת, על-ידי כב' השופטת אילת גולן-תבורי, שהוא בעל חשיבות תקדימית.
העובדות היו כדלקמן - בני הזוג התגרשו לפני שנים רבות, אבל נותרו ביניהם מחלוקות כספיות. מונה אקטואר שקבע שהאיש חייב לאישה כספים, בעקבות חלוקת הזכויות ביניהם, אלא שהאקטואר נמנע מלקבוע סכום אחד וקבע שתי תוצאות.
אם הסכום יישא הפרשי הצמדה למדד בלבד, הוא יעמוד על כ-90 אלף שקל. אם הוא יישא הפרשי הצמדה ורבית, הוא יעמוד על כ-130 אלף שקל.
מועד חוות הדעת היה 2016 והפירוד בין בני הזוג התבצע שנים רבות לפני כן. האקטואר התייחס בחישוביו לנכסים ולחובות שהיו לבני הזוג במועד הפירוד. השאלה הייתה אם הקרן תישא הפרשי הצמדה למדד או הפרשי הצמדה וריבית. ברור לגמרי שמרכיב הריבית היה מאוד משמעותי.
האישה הגישה תביעה לביהמ"ש לתת תוקף של פסק דין לחוות הדעת ודרשה את הסכום הגבוה, קרי גם את הריבית. האיש מטבע הדברים דרש לתת תוקף לסכום הנמוך, ללא הריבית.
ביהמ"ש קיבל את עמדת האיש. נקבע שפסיקת רבית נתונה לשיקול דעת ביהמ"ש, על-פי החוק ופסיקת ביהמ"ש העליון. הריבית נועדה לפצות את התובע על הזמן שהכסף היה ברשות הנתבע ולא ניתן היה לעשות בו שימוש. לעומת זאת ההצמדה למדד שומרת על ערך הכסף בלבד ולא נושאת רכיב של פיצוי.
במקרה דנן חוות הדעת ניתנה שנים רבות לאחר הפירוד בין בני הזוג ולכן בוודאי שהסכום חייב לשאת הפרשי הצמדה. לא כן לגבי הריבית. האיש לא ידע במשך כל השנים עד למועד חוות הדעת מהו חובו לאישה. לכן לא צודק לחייב אותו בתשלום פיצויים לאישה. החוב יישא ריבית ממועד חוות הדעת כיוון שמתאריך זה ידע האיש מהו החוב.
על כן חויב האיש בתשלום החוב של 90 אלף שקל, כשהחוב נושא הפרשי הצמדה וריבית רק ממועד חוות הדעת. מדובר בפסק דין תקדימי שבו הפעיל ביהמ"ש את שיקול דעתו לפי חוק פסיקת רבית והצמדה. ס' 2 לחוק קובע - "רשות שיפוטית שפסקה לבעל דין סכום כסף, או שציוותה על ביצועו של פסק כזה, או שקבעה סכום כסף המגיע על-פי חיקוק, רשאית, לפי שיקול דעתה, לפסוק ריבית על אותו סכום, כולו או מקצתו".
ס' 3א לחוק קובע - "(א) במקום לפסוק ריבית רשאית רשות שיפוטית, לפי שיקול דעתה, לפסוק הפרשי הצמדה או הפרשי הצמדה וריבית, במלואם או במקצתם".
לתובעת - עו"ד
יצחק טאוסי.
לנתבע - עו"ד יוסף פנדריך.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
