מדינת ישראל ואזרחיה הוקרבו על מזבח ניסיונות החילוץ של בנימין [ביבי] נתניהו מכתבי האישום נגדו. האמנם היה כורח בפיזור הכנסת? בדיעבד לדעתי כן, אך לא מסיבותיו של נתניהו אלא מחמת העובדה כי אם אותם חברי כנסת שזה עתה נבחרו מוכנים להתפטר מכהונתם בכנסת ולגרום לנזקים לדמוקרטיה, למשק ולבזבוזי עתק מכספי המדינה למען חמיקת מנהיגם מעמידה לדין, אכן אינם ראויים להוסיף ולכהן כנבחרי האומה ויש לקוות כי העם לא יבחר בם שוב.
מבחינה ציבורית הנה מפלגת כחול לבן הוכיחה חוסר אונים והשתמשה בפיה רק להוצאת קול ענות חלושה כאשר הייתה צריכה לנשוך. יש זמן לחריצת-לשון ויש עת למלתעות וניבים! עליבות ראשיה מעוררת ספקות בכושרם לנהל מדיניות ומדינה. חבל.
כחול-לבן, וכל המפלגות שהן שמאלה ממנה, היו אמורות לְהִילָּחֵם הן על דעת הקהל והן בעתירות לבג"ץ כנגד מעשהו הנלוז של ביבי, שקיבל את הסמכות להרכיב
ממשלה, ומשכשל לא טרח להחזירה לנשיא המדינה [ככל שיש איזו סמכות או זכות להחזיר או לעכב החזרה כזו]. העליבות הזו התבטאה גם בכך ששני חברים ב"אופוזיציה" אף הצביעו בעד הפיזור.
מה יכלה ה"אופוזיציה" [שֵׁם שָׁאוּל לצורך הענין, כי כמובן באין ממשלה אין קואליציה ואין אופוזיציה] לעשות למניעת פיזור הכנסת? היה עליה ממש לקראת תום התקופה להרכבת ממשלה, ואפילו קצת קודם, להציע לנשיא המדינה ח"כ אחר להרכבת הקואליציה. כמו-כן היה עליה לפעול בכנסת, לרבות נאומי "פיליבסטר" לעיכוב הדיון בהצבעה השנייה והשלישית על החוק לפיזור הכנסת. דבר לא נעשה. במקום להסתער התכופפו הגנראלים בחפירות והמתינו לנס, או שהאש תחלוף.
אך גם מבחינה משפטית ספק אם ההחלטה [טרם חוק] על פיזור הכנסת צריכה למנוע הטלת התפקיד להקמת ממשלה על ח"כ אחר. ונעזוב נא לרגע את השאלה אם ח"כ אחר היה מצליח להרכיב ממשלה.
חשש להסתכן
אגב, גם אין מניעה שח"כ ירכיב ממשלה שלא הוא עצמו יעמוד בראשה, כך הליכוד יָכַל להטיל על מי מחבריו לקבל על עצמו את התפקיד כאשר מועמדו של המרכיב לראשות הממשלה הוא ביבי. דומה שביבי חשש להסתכן בכך. הוא הרי אינו סומך על איש. גם כחול לבן הייתה אמורה לבקש זאת ולא בִּקְּשָׁהּ.
חוק יסוד הכנסת קובע בסע' 37 כי הכנסת תוסיף לכהן עד לכינוסה של הכנסת הנכנסת, משמע: הכנסת ה-21 נותרת בעינה וקיימת, אם גם משותקת, עד לבחירות הבאות.
סעיף 7 לחוק יסוד: הממשלה מקנה לנשיא סמכות, אחרי שהתייעץ עם נציגי הסיעות, להטיל את הרכבת הממשלה על ח"כ שהסכים לכך. כב' הנשיא עשה כך. אין בחוק דרישה לשוב ולהתייעץ עם נציגי הסיעות שוב ושוב. החוק נוקט לשון "רשאי". גם אם אין עליו להמתין לכך שמי שכשל בהרכבת הממשלה "יחזיר" את המנדט. מנדט זה פוקע מאליו עם חלוף המועד החוקי להרכבת ממשלה.
איני יודע איזה יעוץ בנושא זה קיבל כב' הנשיא, שגם מצא לנכון לנסוע במסגרת תפקידיו לחו"ל בתקופה כפולת קשיים זו, של הרכבת הממשלה מחד-גיסא ומחלת רעייתו הכבודה והאהובה מאידך-גיסא, במקום לדחות את הביקורים. ואין גם מקום לשמץ ביקורת כלפיו לאור דברי יועציו ומחדלי המפלגות כולן, שמיד השלימו עם "התרגיל" שביצעו ביבי ונאמניו והעבירו חוק לפיזור הכנסת בקריאה ראשונה, וכל זה מעבר לדאגת הנשיא לרעייתו האהובה כשהיא על ערש דווי.
האמנם הטלת התפקיד על ח"כ אחר, אם מהליכוד ואם מכחול-לבן שהשתוותה לליכוד במספר המנדטים שקבלה, נועדה מיד לכישלון? איני בטוח. חברי כנסת שלחמו על הכללתם ברשימות לכנסת לא ששו לוותר על הישגם והצביעו על פיזור הכנסת [הצבעה שמשום-מה איש לא ביקש לעשותה חשאית] כאילו כְּפָאָם שֵׁד. אכן ביבי כפה עליהם את ההצבעה הר כגיגית.
מהלכים לא צפויים
בהצבעה חשאית חושבני שרבים ממפלגות "הקואליציה" העתידה היו מצביעים נגד פיזור הכנסת. ואילו כך נעשה, דומה שהממשלה הנבחרת הייתה אפילו זוכה לאמון הכנסת.
הקושי נעוץ בסעיף 12 לחוק יסוד הממשלה, הקובע משום-מה כך: "התקבל חוק על התפזרות הכנסת יפסקו ההליכים להרכבת ממשלה". לא ברור לי הטעם לדין זה. הרי הכנסת שהוחלט על פיזורה ממשיכה לכהן עד לבחירת בכנסת שאחריה, ואם בתקופה זו מצליח ח"כ אחר להרכיב משלה אפשר לכנס את הכנסת הקיימת ולבטל בחקיקה את ההחלטה על פיזורה. המחוקק לא צפה מהלכים כאלו מתהומותיו של רה"מ, ואולי רצה אותו חוק להביא שקט במדינה עד לבחירת הכנסת החדשה. לדעתי הצנועה סעיף זה טעון בחינה מחודשת. מכל מקום, זהו החוק כיום וביבי מיהר לנצלו עם שנוכח בכשלונו להרכיב ממשלה.
הבה נזכור כי החוק התקבל בקריאה שנייה ושלישית רק בלילה והיה יום אחרון שלם למפלגות האופוזיציה לבקש הטלת התפקיד על ח"כ אחר, שלא לדבר על פניה עוד מוקדמת. פניה כזו לנשיא נדרשה עוד לפני תום המנדט של נתניהו. אלא שבאופוזיציה "נרדמו בשמירה", ואפילו ויתרו על הדיון בכנסת באותו חוק פיזור. אף ח"כ לא חרץ לשונו, והשיירה עברה.
המוני ישראל צפו בדאגה בניסיונותיו הנלוזים של רה"מ לכופף את הדמוקרטיה לצרכיו האישיים, עתה נוכחו עוד כי לזלזולו בציבור, בהבטחותיו השקריות לבוחרים ובמדיניותו, ככל שיש לו מדיניות ברורה פרט לבריחה מאימת הדין, נוסף הזלזול בכספי ציבור, בחבריו לדרך.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
