א. תחיית הפגר הפוליטי

אהוד ברק, פגר פוליטי וכישלונר סדרתי, חוזר, כנראה, לזירה הפוליטית. עד כה רק פער את לועו, והפליא בנאצות מעל כל בימה, שניתנה לו. בתחום המעשה, הוא גדול באיסוף מיליוני שקלים ודולרים, שאינו מוכן לחשוף את מקורם. אפילו במצבה הנוכחי לא מגיע למפלגת העבודה, שברק ייצגהּ.

ב. לא ינצח

רון בן-ישי, פרשן ותיק לענייני צבא, כתב מאמר חשוב, ובו טווה את הסיבות לאי-יכולתו של צבאנו לנצח במלחמה הבאה. בין השאר, מנה בן-ישי את סירוב החברה הישראלית לקבל אבידות של חיילים, את הפוליטיזציה של הביטחון, את תרבות עריפת ראשי מפקדים שלחמו בשטח, את הרגישות הלא-פרופורציונלית לחטופים ואת המעורבות המסוכנת של הורי החיילים בנעשה בצבא.

אני מסכים עם רוב דבריו, אך סבור, כמו אלוף מיל' יצחק בריק, שהכישלון יתחיל במחסנים (ימ"חים), שבהם מאופסנים אמצעי הלחימה, ציוד אישי, רכב לוגיסטי ורכב קרבי, והוזנחו. כלומר, לא יהיה עם מה לנוע לקרב ועם מה להילחם.

יתר על כן, לדעת בריק ולדעתי, צה"ל שוב מתכונן למלחמה הלא-נכונה, כהרגלו, ויגלה זאת בשעת ה-ש'. בעיקר יחסרו לו עוצבות בצבא היבשה - הגורם העיקרי בבלימה ובניצחון - שפורקו בלי שׂום-שׂכל בשנים האחרונות, ולוחמי מילואים, שנשלחו הביתה ולא התאמנו שנים.

ג. שבדיה, כרגיל, נגדנו

נראה, כי לחץ פוליטי שבדי מנע אספקת משאיות כבדות מתוצרת חברת מאק (חברה-בת של וולוו משאיות) לצה"ל, למרות שהתמודדה וזכתה במכרז לאספקתן. מעריכים, כי ערך העסקה כחמישים מיליוני דולר.

לצה"ל חסרים כבר שנים גוררי טנקים ונגמ"שים. בשנים האחרונות רכש כמאה משאיות כבדות מנאוויסטר האמריקנית להובלת טנקי מרכבה, והחליט לרכוש כמות גדולה יותר של גוררים בינוניים עבור רכב משוריין קל יותר. כדי לשלם על העסקה מכספי הסיוע הביטחוני האמריקני, הוחלט לפרסם מכרז בארצות-הברית, שבו ישתתפו יצרנים מקומיים.

משרד הביטחון צפוי לחתום בקרוב על חוזה הרכישה עם חברת זוקו שילובי, נציגת נאוויסטאר בישראל, שהגיעה למקום השני במכרז.

השבדים היו תמיד אנטי-ישראלים, ועתה, כשקלטו אלפי מהגרים מוסלמיים, הם יחריפו את ביקורתם על ישראל משיקולים פוליטיים.

ד. ההתקפה הגדולה ביותר של לח"י

למרות שהתקפה על בתי-המלאכה של הרכבת ב-17 ביוני 1946 תואמה על-ידי תנועת המרי העברי (שאיחדה לכאורה מבצעית את ארגוני 'הפורשים', עם ההגנה ועם הפלמ"ח), רק מעטים ביישוב ליוו את אחד-עשר קורבנותיה למנוחות. האיחוד לכאורה של ארגוני המחתרת במסגרת תנועת המרי לא מחק את השנאה התהומית ל'פורשים'.

ההתקפה הייתה יום לאחר 'ליל הגשרים'. שנים-עשר יום לאחר מכן, בשבת, 29 ביוני, פשטו כוחות בריטיים על הבניינים הלאומיים בירושלים ועל יישובים במטרה לחסל את כוח המגן היהודי ('השבת השחורה'). מאות, וביניהם מנהיגים, נעצרו, נשק הוחרם ואלפי מסמכים נתפסו, וחשפו בפני הבריטים את 'ההגנה' ואת הפלמ"ח. דוד בן-גוריון, יו"ר הסוכנות היהודית, לא נעצר כיוון ששהה בפאריס. לכן, כינו אותו 'הפורשים' בלעג, 'אסיר פאריס'. בעקבות 'השבת השחורה' פירקה הסוכנות היהודית את תנועת המרי, וכמעט שלא פעלה נגד הבריטים, אלא במסגרת עלייה ב', ההעפלה.

הפשיטה על בתי-המלאכה של הרכבת הייתה ההתקפה הגדולה ביותר של לח"י. הארגון לא פעל בה בחוליות, כדרכו, אלא שלח לקרב 45 לוחמים, וביניהן ארבע לוחמות. מטרתה הייתה לשבש את התחבורה בארץ-ישראל - לפי מידע, שהעביר לארגון ז'ק אלקלעי, אחד מחבריו, שעבד בבתי-המלאכה.

בתי-המלאכה היו בתוך מתחם גדול של מתקנים חיוניים לבריטים, כולל בסיסים צבאיים. אנשי לח"י למדו את המתקן - גם באמצעות החדרתם אליו כעובדים בלתי-מיומנים. בערב נתן יעקב בנאי ('מזל'), מפקד החטיבה הלוחמת בארגון, תדריך אחרון, והחסימות יצאו להתמקם, ואחריהן הוסעו הלוחמים במשאית אל שער בתי-המלאכה. התוכנית הייתה לנטרל את הנוטרים הערביים של המתקן, אך הם חשדו, ופתחו באש. השער נפרץ בפריצה רועמת, וחוליות החבלנים רצו ליעדיהן - קטרים, מנופים, מדחסים ועוד, וטמנו בהם חומרי-נפץ.

ההתפוצצויות הזעיקו את הבריטים, שהחישו למתחם חיילים וטנקים, שחסמו את דרכי הנסיגה. אנשי לח"י סיימו את משימותיהם, וחמקו החוצה דרך פרצה, שהוכנה בגדר, אל המשאית, שחיכתה להם. זו הייתה טעות, כיוון שהיה עדיף להסתלק רגלית בחוליות קטנות. המשאית הגיעה למחסום בריטי, וספגה אש כבדה. רק שישה מיושביה הצליחו להימלט בחסות החשיכה. תשעה נהרגו במקום, ועשרים ושלושה נשבו בידי הבריטים. שני פצועים, שהורדו מהמשאית, בשלב מוקדם, כיוון שלא יכלו ללכת, ניצלו. לח"י ספג מכה אנושה, למרות הצלחת הפעולה. בתי-המלאכה ניזוקו קשה, למרות שקרי הבריטים, שניסו למצוא אתר חליפי להקמתם.

שבויי לח"י הועמדו לדין, כפרו בזכות הבריטים לשופטם, וסירבו לשתף פעולה עם השופטים. הגברים נשפטו למוות שלא בפניהם, והנשים למאסר עולם. כעבור חודשיים הומר פסק-דינם של הגברים למאסר עולם. הנשים נשלחו לכלא בית-לחם, ושחרר ממנו רק עם הקמת המדינה. הגברים ישבו בכלא עכו, וברחו ממנו כשאצ"ל פרץ לכלא, בארבעה במאי 1947. שניים משבויי הפעולה בבתי-המלאכה נהרגו במהלך הפריצה לכלא עכו ובבריחה ממנו. רק בשנת 1970 הוקמה אנדרטה לזכר הנופלים בסמוך לקריית אתא.