זה מתחיל - לאט-לאט - אבל בצורה עקבית לעצבן, בייחוד שזה חודר לך מתחת לעור ונותן לך תחושה של עקצוץ בלתי נעים. בתחילה, אתה נבוך, מחייך בחוסר אונים אלי צד. לאחר-מכן, אתה מתחיל לקלוט שמישהו 'עושה לך צנזורה'. אז אתה מתחיל, שואל את השאלה המתבקשת - למה? לבסוף, אתה מתעצבן, מאבד שליטה ובא לך - 'להרוג אותם'. אבל אתה לא 'תהרוג מישהו' - אפילו לא במילים סתם - שעה שאין בידיך את הנימוקים לכך, למה אתה - רק אתה - צודק ולמה אותו - כן, כן. דווקא אותו, אותו - יש 'להרוג' - ויפה, יפה שעה אחת לכך, קודם.
