בדרך כלל מופיע ה-disclaimer בסוף, אבל הפעם הוא חייב להופיע בהתחלה. אני לא יודע מה אומר החוק הרוסי על אחזקת סמים וסחר בהם, אני לא יודע מה אומר החוק הבינלאומי על מעמדם של נוסעים במעבר; איש אינו טורח להאיר את עינינו בסוגיות אלו. אני גם לא יודע כעובדה שמאסרה של נעמה יששכר נועד להפוך אותה לקלף מיקוח נגד הסגרתו לארה"ב של הפצחן הרוסי אלכסיי בורקוב. אני כן יודע, שאסור לישראל להימנע מהסגרתו של בורקוב לארה"ב.

כל מערכת היחסים הבינלאומית בתחום המשפט בנויה על הדדיות. אחת מדרישות היסוד בנושא ההסגרה היא, ששתי המדינות מוכנות להסגיר זו לזו את העבריינים המבוקשים. גם בנושאים פחות דרמטיים - איסוף ראיות, חיקורי דין, מידע בין רשויות אכיפה - שם המשחק הוא הדדיות. וזה מאוד הגיוני: מדוע שאני אסייע למי שלא מסייע לי, ומדוע שלא אעזור למי שמוכן לעזור לי?

ייתכן מצב בו שתי מדינות מבקשות להסגיר את אותו אדם. בהנחה ששתי הבקשות הן בעלות משקל דומה (מבחינת הראיות לכאורה ויתר הדרישות החוקיות), בדרך כלל תינתן עדיפות לבקשה שהוגשה ראשונה. קחו את המקרה של ג'וליאן אסאנג': שבדיה ביקשה מבריטניה להסגירו בחשד לעבירות מין לפני שארה"ב ביקשה להסגירו בחשד לעבירות על ביטחון המדינה. השבדים משכו את הבקשה אחרי שהוא מצא מקלט בשגרירות אקוודור, אבל אם יחדשו אותה לאחר מעצרו - ייתכן שהם יקבלו אותו, ולא האמריקנים.

במקרה של בורקוב, ככל שאנו יודעים מהפרסומים בתקשורת, הבקשה האמריקנית לא רק הוגשה שלוש שנים לפני זו הרוסית, אלא שהיא גם הרבה יותר מפורטת ומבוססת. מבחינת ההסכמים הבינלאומיים, בכלל אין כאן ספק: צריך להסגיר אותו לארה"ב. בית המשפט המחוזי אישר, בית המשפט העליון אישר, וכעת נחוצה רק חתימתו של השר אמיר אוחנה.

ראוי ואף נכון שהדרג המדיני יביא בחשבון שיקולים נרחבים יותר: היחסים עם רוסיה בזירה הסורית הסבוכה, היחסים הכלליים עם ארה"ב וכמובן מצוקתה של נעמה יששכר. אבל ההחלטה חייבת להתבסס בראש ובראשונה על החוק הבינלאומי המקובל. הימנעות מהסגרתו של בורקוב לארה"ב תהיה בעלת השלכות חמורות. היא תציג את ישראל כמדינה שאינה מקיימת הסכמים בינלאומיים בסיסיים וחיוניים, העומדים בבסיס המאבק העולמי בפשיעה. היא תסכן את יכולתה של ישראל לזכות לשיתוף פעולה משפטי מצד מדינות אחרות ובראשן ארה"ב. והיא תהפוך את ישראל ליעד לסחטנות וטרור מצד מדינות אחרות, אשר עלולות לנהוג כמו רוסיה.

שיהיה ברור: אם אכן קיים קשר בין מאסרה של יששכר לבין הסגרתו של בורקוב, מדובר בלא פחות מאשר מעשה טרור מדינתי - נטילת בת ערובה כדי להביא למעשה לשחרורו של אסיר. אם קיים קשר כזה, אין שום הבדל בין מה שעושה ולדימיר פוטין ב-2019 לבין מה שעשו יאסר ערפאת וג'ורג' חבש לפני ארבעה עשורים. וכשם שישראל לא נכנעה לטרור אז, היא חייבת שלא להיכנע לטרור היום.