תופעה אחת אופיינית למנדט: מי שמחזיק בו אינו חפץ להשיבו עד שכופים עליו הר כגיגית -הבריטים כשלו בכל מאמציהם להביא שלום לארץ ישראל וגם סגרו את הארץ מפני עולים שיכלו עוד לְהִנָּצֵל טרם השואה, עד שתנועות המחתרת העבריות כפו עליהם להשיב את המנדט על ארץ-ישראל לאומות המאוחדות. כך עכבו הצרפתים את יציאתם מסוריה ולבנון שלא לדבר על המנדטים לקולוניאליסטים האירופים הנצלנים באפריקה.
גם ביבי שקיבל "מנדט", אומנם מסוג אחר, הפר את האמון שניתן בו שֶׁיְשִׁיבוֹ לנשיא. הנשיא במקום להפקיע המנדט מידי ביבי על-ידי הוצאה מיידית של מנדט לח"כ אחר התמהמה עד שביבי פיזר את הכנסת. הנשיא לא היה חייב להתיעץ שוב עם נציגי הסיעות.
"כחול לבן" קפאה ולא נקפה אצבע למנוע את רוע הגזירה: למרות שביבי הודיע כבר בבוקר כי בדעתו לפזר את הכנסת בו בערב, כל עוד המנדט בידו. כחול-לבן ויתרה על זכות חבריה לנאום בכנסת אף שֶׁפִילִּיבַּסְטֶר [נאום מתמשך שכל מטרתו לעכב ביצוע של הליך שהנואם מתנגד לו] היה מותיר בידה הזדמנות ליטול מנדט מהנשיא טרם פיזור הכנסת וגם לפנות בעתירה לבג"ץ לצו מניעה לפיזור הכנסת באותן נסיבות, בשל פגיעה בחוק יסוד: נשיא המדינה ובשל הפגיעה בדמוקרטיה.
הפקדת המנדט בכנסת ה-22 שוב בידי ביבי הייתה טעות פוליטית ומשפטית קשה הן של הנשיא והן של גנץ שכה חפץ להיות השני ולא הראשון שעליו תוטל הרכבת ה
ממשלה; מה גם שנוכחנו שביבי נוהג להחזיק אצלו כל מה שהוא מקבל [זוכרים את ענין המתנות הממלכתיות השייכות לפי החוק למדינה שכבר היו ארוזות שעמד להוביל אותן אותו עמדי לפי דרישת מי ממשפחת נתניהו? כן אותה חיבה למתנות ואותה קמצנות בתשלום למוביל שהביאה אז לגילוי הפרשה]. ואכן ביבי מעל באמון הנשיא כנסת ה-21 ולא השיב אז את המנדט.
יתר על כן, ראינו שאחרי הבחירות לכנסת ה-21 שביבי התכחש לכל דבריו והשמצותיו הן כלפי השמאל והן כלפי הרשימות הערביות, והציע לאלה ולאלה כל מחיר ותפקיד שיבקשו, ובלבד שיצילו עבורו את כסאו. בעבר כבר ראינו שח"כ עלוב ממפלגתו של רפול ["צומת"] עבר למפלגה אחרת והביא עלינו את הסכמי אוסלו תמורת הענקת מכונית.
זכות וחובה
גם ראינו ראש ממשלה "מבריק" לשעבר שנטש את המפלגה שהקים תמורת מינויו לשר ביטחון תחתת שלטון הליכוד, שלא להזכיר את משה דיין, הַמָּפָּא"ינִיק הנצחי, שהצטרף לממשלת בגין תמורת מינויו לשר חוץ. כלום לפיד ושלושת הגנרלים לא חששו שביבי "יקנה" בהבטחותיו למשרה או "כספים קואליציוניים", כפי שמכנים פה שוחד בחירות, אי-אלו חברי-כנסת? וכלום הוא לא ניסה? וכך משקיבל ראשון את המנדט כמעט והוקנתה לו שוב ראשות הממשלה. רק בנס הוא כשל. בינתיים, בניסיונות אלו.
אולם בכך לא די: חוששני שעיני משפטנים דגולים בפרקליטות, בכנסת, בכחול-לבן וב"
ישראל ביתנו" טחו הפעם, בכל הכבוד, מלראות
שלגנץ היו בפועל עוד שלושה מנדטים בהמלצות לנשיא מעבר לאלו שהוא הסתפק בהם. אלו מנדטים? שלושת המנדטים של
בל"ד! ואסביר: החוק מדבר על התייעצות הנשיא עם
סיעות, לא עם ח"כ בודדים. בכל מעשה יש צד זכות וצד חובה, או יתרון וחסרון. אינך יכול להתגנב לכנסת כחלק מסיעה או מפלגה באין לך, בל"ד, די קולות לעבור את אחוז החסימה אולם מיד להתכחש לחלקך בסיעה ולפרוש ממנה בעת ההמלצה לנשיא.
אם לא תאמר כך, יכול כל ח"כ לתת המלצתו האישית לנשיא [אילו כך נעשה, ובוודאי בהמלצה שאינה גלויה - ספק אם ביבי היה בכלל מועמד לקבלת המנדט]. בל"ד אינה סיעה, ולפחות אז לא הייתה סיעה נפרדת בכנסת.
הסיעה בכנסת הייתה הרשימה המאוחדת, וזו המליצה לנשיא על גנץ. ל"פרישת בל"ד בעניין ההצבעה לא הייתה כל נפקות משפטית. אשרעל כן הענקת המנדט לביבי הייתה פרי הטעיה או טעות ועלי ביבי להחזיר מיד את המנדט לנשיא, אם בכלל יש צורך להחזיר, כי המנדט הזה כנראה אינו חוקי כלל, אף שהוענק מחמת אותה טעות בידי הנשיא.
בכלל בבחירות לשתי הכנסות האחרונות נעשו מעשים שאינם לתפארת מדינת ישראל ובעיקר אינם לתפארת היו"ר הנכבד של ועדת הבחירות. אך נעזוב את הזיופים שטרם נחקרו ונחזור לרגע לאחוז החסימה. יש ויכוח אם הוא הכרחי ודמוקרטי אולם ברור שבלעדיו הכנסת הייתה מתמלאת בערב-רב של ח"כ בודדים וסחטנים ולא ניתן יהא למשול. משנקבע אחוז חסימה בחוק הנה אנו רואים כיצד הוא נעקף שוב ושוב. כבר כתבנו על התחכמותה של בל"ד. אך גם שקד, בנט, אריאל וסמוטריץ' עקפו את אחוז החסימה בהצטרפם למפלגה אחרת וכך בתעלול בחירות עברו את אחוז החסימה, ואכן לא הססו לפרק את המסגרת מיד לאחר שחדרו עמה ובתוכה לכנסת ה-22.
ושוב לענייננו - את המנדט להרכבת הממשלה היה על הנשיא להעניק לגנץ, בין שגנץ רצה להיות ראשון ובין שלא. הָלַכְתָּ לבחירות, הִצְלַחְתָּ, אל תחמוק מאחריות ומעבודת הרכבת הממשלה, קשה ככל שהיא. אם אתה, גנץ, לא תעשה כן ביבי שוב ירקיב [זו אינה טעות כתיב!] ממשלה.
