בשבת האחרונה קראנו בבית הכנסת את ספר קהלת שכתב שלמה המלך ובו כותרת אלמותית שמתאימה כנראה לכל עת וגם לימים אלה: "מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָשַׁע". המשפט של החכם באדם מהדהד אצל רבים מאזרחי ישראל של 2019.
ב-2019 מערכת המשפט והאכיפה מגיעה לשיא באובדן האמון שלה אצל רבים מהאזרחים, לפחות אצל חציים הימני. ואל נטעה בהם, כולם מוסריים וישרים.
בחוסר האימון של חצי מהציבור בישראל במערכת המשפט, זו כבר בעיה לאומית. אמון הציבור במערכת המשפט, הוא הענף המרכזי עליו היא יושבת. כריתת ענף האמון נעשתה על-ידי אלה שיושבים עליו, בחוסר מזג ניהולי וציבורי, דווקאות של 'להראות להם', והתפלמסות משפטית ונצחנות לשמה שאותה מייצגים
שי ניצן ו
דינה זילבר המשנה ליועמ"ש.
חוץ מההשקפות הפוליטיות שלהם שנמצאות בצד השמאלי של המפה, הוסיפו את שיתוף הפעולה עם התקשורת השמאלית ששכר בצידה, בכתבות מחמיאות על הפרקליטים, ותבינו למה לנתניהו אין סיכוי אצל אצל מערכת המשפט.
אי אמון
מי ששומע את ההדלפות התכופות ממשרד המשפטים נגד נתניהו, מי שקורא את הדברים על השימוע החפוז והמאולץ שאיפשר היועמ"ש, בקושי, לשני משפטנים בכירים מחו"ל להופיע לפניו ולסנגר על עמדת פרקליטי נתניהו, שאין שוחד בתיק 4000 והעמדה לדין תהיה פגיעה בחופש הביטוי, מבין שבמשרד המשפטים כבר חרצו את דין נתניהו. וכל השאר זו הצגה.
לא 'נפש חפצה' הם מפגינים כלפי סנגוריו אלא בוז עמוק. כפי שהפגינה הממונה על התיק ליאת בן ארי כשטסה לחו"ל במקום לתת לסנגורים את יומם בשימוע. חבריה הסבירו שהיא ממילא תקרא את הסטנוגרמות. תארו לכם שופט יוצא באמצע הדיון ומשאיר את הפרקליטים לטעון לפני המתמחה והכתבנית שלו.
חזרה לאמון הצבור - כשרגל כה משמעותית לדמוקרטיה, מערכת המשפט והאכיפה, סובלת מחוסר אמון כה עמוק של האזרחים - לפחות מחצית מהם - זו סכנה לדמוקרטיה ולשלטון החוק. שלטון החוק בנוי על אמון הציבור ובאין אמון של הציבור במוסדות החוק הדרך קצרה משם לאנרכיה. את המצב היום של עימות בין הימין למערכת המשפט ומשרדו, חזו רבים עוד לפני פרשת נתניהו, כאשר אט אט וביסודיות, הוקמה במשרד המשפטים רשת משפטנים, שופטים ותובעים, צבת בצבת עשויים ומעור אחד - נגד המחנה הלאומי וערכיו.
לרבים בימין זכור איך רובם התייצבו מול המתנחלים בגרוש מגוש-קטיף וצפון השומרון. שי ניצן המאסטר הנוכחי של המערכה נגד נתניהו. היה מאלה שהכינו את המתווה המשפטי לגרוש. הוא זה שהכין את הקונספט של מחנות מעצר בגירוש לאלפי בני נוער וקטינים. מה שזכה לביקורת נוקבת של משפטנים. בימין כינו אותו "אויב ההתיישבות". את תוארו קנה ביושר, בעקבות סדרה של החלטות בהן ייזם צווי הרחקה לפעילי ימין, יישר קו עם עתירות שמאל בנושא התנחלויות ודאג לפתיחה בחקירה נגד רבנים בכירים ביו"ש.
אפילו שר המדע דאז, איש מתון באופיו, הרב
דניאל הרשקוביץ יצא נגדו והסביר את התנגדותו לקידומו, כאשר זה עמד על הפרק: "קיים משבר אמון בין הפרקליטות לבין ההתיישבות, ומינויו של שי ניצן רק מעמיק את משבר האמון הזה", כתב פרפ' הרשקוביץ. נתניהו לא הצליח לעמוד מול המערכת המשפטית שפעלה לקידומו שי ניצן שקודם והיום הוא משלם את המחיר. תאמרו, צדק פואטי? את המחיר משלמת החברה הישראלית. חוסר אמון של חצי מהציבור במערכת המשפט מחייב אותה לחשבון נפש. אין כמו סיום הימים הנוראים להתחלה חדשה.
והפעם - עבריינית, ארון הספרים הצבאי, פוגעים במוטיווציה, רוב הנשק הבלתי-חוקי אצל ערבים וסדנה על ייצור הגשרים 
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
