התפיסה לפיה אינטגרציה כלכלית בינלאומית תורמת להתקדמות האנושות שלטה בחשיבתן של המעצמות במשך למעלה משבעה עשורים, אך כעת החל עידן חדש, בו אינטרסים לאומיים מקבלים עדיפות על פני בעיות קיבוציות והסדרי הסחר נקבעים בין מדינות פרטניות. פיטר גודמן טוען בניו-יורק טיימס, כי מגמה זו בולטת בעקבות נצחונם של השמרנים בבחירות בבריטניה – המבטיח שהכלכלה החמישית בגודלה בעולם וממייסדות מערך הסחר הבינלאומית, אכן תנטוש את
האיחוד האירופי.
למחרת הבחירות בבריטניה (13.12.19) הודיעו שתי הכלכלות הגדולות בעולם, ארה"ב וסין, על הסכם מקדמי הצפוי להקל את עימות הסחר רב-הסכנות ביניהן. אבל העובדה שהן מנהלות מו"מ ישיר, ולא דרך ארגון הסחר העולמי, מצביעה אף היא על העידן החדש. ואילו בריטניה צריכה כעת לנהל מו"מ על הסכם סחר עם האיחוד האירופי, ועל הסכמים נפרדים עם מדינות שמחוצה לו ובראשן ארה"ב. ארגון הסחר העולמי הולך והופך לבלתי רלוונטי, כאשר מדינות עוקפות אותו ומטילות מכסים. הבוררים מטעמו אינם פועלים, שכן ממשל טראמפ סירב למנות נציגים חדשים מטעמו.
הנשיא
דונלד טראמפ שם את מבטחו בגודל הכלכלה האמריקנית, שאין לה מתחרה, כאשר הוא שואף להגיע להסכמי סחר משופרים מבחינת ארה"ב. לדעתו, ארצו יכולה לכופף את היד בכל הסכם. זה היה ההיגיון שהוביל את טראמפ להודיע שארה"ב לא תהיה חברה בשותפות הטרנס-פסיפית, ארגון שמאחוריו עמד הנשיא
ברק אובמה ושמטרתו הייתה להוות משקל-נגד לסין. בעיני טראמפ, רב-לאומיות היא לפראיירים. הוא הבהיר, שאם סין רוצה גישה ל-327 מיליון האמריקנים, עליה לרכוש יותר מוצרים אמריקניים ולנהל משחק הוגן.
טראמפ טען, כי ההסכם המתגבש עם סין הוא הוכחה להצלחת מדיניותו. אבל כלכלנים אותם מצטט הטיימס אומרים, כי ההודעה מדברת על מוצרים חקלאיים שהסינים קונים ממילא. אומנם ביטול השלב הבא של המכסים נתפס כצעד חיובי, אך רק מעטים סבורים שארה"ב וסין נמצאות על המסלול לשלום מסחרי של קבע. שתיהן צפויות להמשיך ולחפש חלופות לסחר ולהשקעות ההדדיים. מנהיגי סין רואים את העוינות בתחום הסחר כחלק מהבריונות האמריקנית, שמטרתה לפגוע בשאיפות הלגיטימיות של ארצם.
בריטניה מאמצת אסטרטגיה שמטרתה להוביל להסכמי סחר דו-צדדיים עם המשקים החשובים, החל מארה"ב וסין ועד אוסטרליה והודו. הסכמי סחר הם עסק קשה ומורכב, מזכיר גודמן. הם מצריכים לפתוח את השוק המקומי בתמורה להגדלת הייצוא. מעורבות בהן קבוצות אינטרסים רבות-עוצמה. לוקח שנים להשיג אותם. ויש לזכור, כי קרוב למחצית מהייצוא הבריטי מופנה לאיחוד האירופי ומצוי כעת בסכנה. מעמדה של המדינה כמרכז לחברות רב-לאומיות ייפגע בשל יצירת הגבול בינה לבין היבשת.
ההתנגדות לסחר הבינלאומי נובעת במדינות רבות גם מן הכעס על התרחבות הפערים החברתיים. קהילות בריטיות המצויות בקשיים ניצלו את משאל העם ב-2016 כהצבעת מחאה נגד הבנקאים בלונדון שנתפסו כאחראי למשבר הפיננסי הרה-האסון של 2008, ואשר אילצו את האזרח מן השורה לשאת במחיר. הבחירות בבריטניה ופיצול גוש הסחר האירופי מהווים את הביטוי הבולט ביותר ללאומנות כלכלית מזה דורות. ואילו בארה"ב התייצבו תומכיו של טראמפ מאחורי מלחמת הסחר שלו. באיטליה, צרפת וגרמניה מתמקדות קבוצות מחאה זועמות בסחר העולמי כאיום לרמת החיים של מעמד הביניים.
הטיימס מצביע גם על התפתחות חיובית מהשבוע שעבר: ההסכמה בין הדמוקרטים בקונגרס לבין הבית הלבן על הנוסח המתוקן של הסכם הסחר החדש עם קנדה ומקסיקו, אשר יוביל לסחר בהיקף שנתי של 1.2 טריליון דולר בין שלוש המדינות.
אבל במקביל, איים טראמפ להטיל מכס על ייבוא רכב – צעד שיפגע במיוחד בגרמניה, הכלכלה הגדולה ביותר באירופה. לגרמניה יש עודף מסחרי עם ארה"ב, מצב המעורר את זעמו של הנשיא. הוא אומנם לא הטיל בינתיים את המכסים, אבל הותיר את הענף כולו תוהה האם ומתי זה יקרה. וכל זה – על-רקע חוסר הוודאות העצום שגורם הברקזיט ב-3.5 השנים האחרונות, הגובה מחירים משמעותיים מהמגזר העסקי באירופה ומחוצה לה. גם אם חוסר ודאות זה ייעלם בקרוב, מה שיבוא במקומו עתיד להיות האטה בצמיחה וירידה ברמת החיים.
