לג'ו ביידן יש בעיה ושמה ג'ו ביידן. בשבוע שעבר הוא התרסק בבחירות המקדימות של הדמוקרטים במדינת אייווה, ואם הוא באמת רוצה להיות נשיא – הוא לא צריך לחפש רחוק מדי את הסיבות לכך. נכון, ארגונו היה כושל, אך את הבעיה המרכזית ימצא בהתבוננות בראי. כך סבור דן בלץ, פרשן בכיר בוושינגטון פוסט.

ביידן היה סגנו של ברק אובמה, האיש הפופולרי ביותר במפלגה. יש לו ארבעה עשורים של ניסיון בסנאט. רבים במפלגה מחבבים, מכבדים ואפילו אוהבים אותו. אבל מה שקרה באייווה מלמד שלא די בכך. המועמדות שלו אינה מעוררת התלהבות – אין חזון, אין אנרגיה, אין רוח קרב. ביידן התקשה לדבר בעד עצמו, בעצרות הבחירות הוא היה בלתי מרוכז ולעיתים נראה מרחף.

הקלף המרכזי עליו משחק ביידן הוא הסקרים המלמדים שיש לו את הסיכוי הטוב ביותר לנצח את דונלד טראמפ. 60% מהמצביעים באייווה אמרו שזה מה שהם מחפשים – אבל רק רבע מתוכם הצביעו בעד ביידן. הבוחרים פשוט לא קנו את המסר שהוא ניסה למכור להם.

היו סימנים מוקדמים לכישלון באייווה, מציין בלץ. בתחילת נובמבר ערכו הדמוקרטים ארוחת גיוס כספים בעיר דה-מוין שבמדינה זו. מטהו של ביידן רכש 1,800 כרטיסים – אך החלק שלו באולם היה ים של כסאות ריקים. בדיעבד מודים אנשיו, כי היה צורך להקדיש יותר תשומת לב וכסף לאייווה. גם פעילות השטח שלו במדינה הייתה כושלת. אין פלא, שהוא עצמו כינה את התבוסה במדינה זו "אגרוף בבטן".

בלץ מזכיר, כי המרוץ נמצא בשלביו המוקדמים וכי בעבר נבחרו כמועמדים לנשיאות, בשתי המפלגות, דווקא מי שנכשלו במדינות הראשונות. הימים והשבועות הבאים ילמדו האם אופיו ויכולותיו של ביידן יאפשרו לו להתאושש בצורה דומה. יש לו סגולות אישיות שביכולתו לגייס ואיש במפלגה אינו מעורר אהדה כמותו במסעי בחירות.

ליועציו של ביידן יש תיאוריה לגבי המרוץ שלו וביטחון בכך שהוא נמצא במקום הטוב ביותר כדי לנצח. מחקריהם מלמדים, כי ביידן אינו רק אהוב ומכובד בקרב הדמוקרטים, אלא גם שהוא נהנה מתמיכה כמעט בכל שכבות המפלגה ובמיוחד בקרב שתי קבוצות בעלות השפעה רבה על התוצאות: אפרו-אמריקנים ומבוגרים. לדעתם, ביידן נתפס כבחירה בטוחה בשנה בה המשימה החשובה ביותר מבחינת הדמוקרטים היא להביס את טראמפ. הם גם משוכנעים שלא משנה מה יקרה באייווה, נבאדה וניו-המפשייר – ביידן ינצח בדרום קרוליינה ומשם יצבור תנופה.

הקמפיין של ביידן מעולם לא נראה חזק באייווה. טום ויסלאק, לשעבר מושל אייווה ומן המקורבים ביותר לביידן, אמר לפני ההצבעה, כי איננו מוטרד מעצרות הבחירות דלות המשתתפים ומעוטות ההתלהבות של ביידן. לטענתו, הבוחרים מכירים את ביידן והוא לא צריך לבוא אליהם. התיאוריה הזאת נכשלה, כאמור חלקית בשל הארגון הלקוי, וקמפיין ביידן החל לבצע שינויים באיוש התפקידים. אבל, שב ומדגיש בלץ, חלק משמעותי מהכישלון רשום על שמו של ביידן עצמו.

יועציו של ביידן יכולים להציע רעיונות ואסטרטגיות, אבל רק הוא יכול למצוא בתוכו את הלהט שיוכיח לבוחרים, כי לא רק שהוא רוצה להיות נשיא – אלא שמעתה הוא שוב אינו לוקח דבר כמובן מאליו.