רבים מאתנו תוהים לתוצאות המאבק ההיסטרי בין כחל"ב לבין הימין ונספחיו. הליכוד השיג בבחירות 36 מנדטים, עלייה של כ-10% בהשוואה לבחירות הקודמות, אך כשל בהשגת מנדטים במספר סביר, בהתמודדות הבין-גושית, והגיע רק ל-58 מקומות בכנסת. לעומתו, כחל"ב, שהשיגה 61 מנדטים, הודות לשיתוף פעולה עם הערבית - המשותפת, זכתה בניצחון זמני. השאלה היא לכמה זמן? ושאלת השאלות: הליכוד מול משולש הכוחות: כחל"ב + מערכת המשפט + התקשורת מי ינצח?
בינתיים התברר כי מצוי קוץ גדול באלָיה, המדושנת מרוב נחת, של חונטת הקצינים+ (כלומר השלישיה + המתזז), שיצאה מן המאבק, לפחות זמנית, כמנצחת: בעת כתיבת שורות אלו, לא ידוע מה נתנה כחל"ב למשותפת, כתמורה על תמיכתה. הם גם לא יאמרו. ואם יאמרו? התאמינו?
לדעתי, בשלב זה לפחות, אל לנו לשגות באשליות, לנוכח "הצטיינותה", בעבר הקרוב של הרביעייה באמירת האמת. המשותפת לא סיפקה חינם את הנצחון לכחל"ב, לא בשלב זה לפחות. השערה שלי: קורבן ראשון שהעלתה כחל"ב על מזבח שיתוף הפעולה "הציוני" הזה, הוא ויתור על תוכנית המאה של טראמפ, דהיינו ויתור על תיקון גבולות במשולש הקטן (סעיף בתוכנית הנ"ל), תוכנית שהפכה לסיוט של תושביו. הידיעה כי הוא צופן בחובו הפסקת מענקי הביטוח הלאומי, כמו גם ביטול יתר של הטבות הנובעות מהקשר האדיפאלי למדינת ישראל... הפכה ויתור כזה להיות בבחינת יהרג ובל יעבור בעבור המשותפת. ב"חבילת" הדרישות של המשותפת נכלל קרוב לוודאי וויתור על סיפוח שטחים כולל בקעת הירדן ושטח C, שהובע על-ידי המשותפת בעבר.
הפריט האחרון שהזכרתי איננו עניין שולי. בפעם הראשונה בהיסטוריה המשותפת שלנו ושל ארה"ב, היסטוריה רבת עליות ומורדות של יחסים מורכבים, מוכן נשיא אמריקני לאפשר לישראל לשלוט באזור אסטרטגי ממדרגה ראשונה, שלטון מלא ולא על-ידי שליח. כלומר שימוש במילה הגסה "סיפוח", ללא כחל וסרק, ובמובלע, הכרה אמריקנית בגבולותיה המשופרים מאוד של ישראל. לא גבולות אושוויץ, כמאמרו המיתולוגי של
אבא אבן המנוח. גם לנוכחותנו בשטח C ניתן הכשר מלא (בתנאי שישראל תודיע על קבלת התוכנית ככתבה וכלשונה).
מזבח האינטרסים
אבל בגלל התהפוכה הפוליטית האחרונה, וגמגומו המתמשך של גנץ באשר לתוכנית ("כן ולא, כן ולא", זוכרים?), נוכל, בימים הקרובים, לראות בעיניים כלות, כיצד ממשיכים הערבים, קרי הרשות הפלשתינית, בתמיכתה הנלהבת של המשותפת, לנגוס שעל אחר שעל, באזור החיוני הזה, בין אם על-ידי בנית מוסדות שונים לרשות הפלשתינית ובין אם על-ידי בניית שכונות מגורים.
שליטה בשטח C, מבטיחה את התפתחותה התקינה של מעלה אדומים (שטח E הידוע). נגיסה רעבתנית כאן, של הפלשתינים, המבוצעת בריש גלי, בתמיכתן הנלהבת של מדינות אירופה המערבית, ובמימונן, תהווה ראשית כינונה של מדינה פלשתינית. ישראל תוכל אז לעשות שמיניות באוויר נוכח השכונות הפלשתיניות החדשות שיצוצו כדרדרים בשדה...
קורבן עולָה שני, על מזבח האינטרסים של המדינה, ובמסגרת ההסכם החשאי בין המשותפת לכחל"ב, הינו בתחום החקיקה. אותו כבר ציין ח"כ אמטאנס שחאדה, ראש רשימת
בל"ד (הקיצונית מבין 4 המפלגות המרכיבות את המשותפת). הוא הודיע ביום ראשון על רשימת תנאים לכחול לבן, כתמורה ראשונית להמלצה על יו"ר המפלגה
בני גנץ, שניתנה כזכור לנשיא המדינה (בראיון ל
גלי צה"ל): "ביטול חוק קמיניץ (הריסת בתים בלתי חוקיים במגזר הערבי כפי שקיים במגזר היהודי), וביטול חוק הלאום, הם בגדר תנאי סף בלבד" אמר. והוסיף "ראוי לציין כי מדובר רק בשני תנאים מתוך דרישות רבות אותה עשויה להציג הרשימה המשותפת בפני מפלגת הרמטכ"לים".
על התהליך הפוליטי שהביא את מדינת ישראל ל"הישג הדמוקרטי" הזה עוד יכתבו ספרים... אבל בלהט הוויכוח נשכחו עובדות יסוד, שעתידות לדעתי להפוך את הקערה על פיה. הנשיא, שהטיל אך לפני מספר ימים את משימת הרכבת ה
ממשלה על בני גנץ, עשה זאת לאחר מסע בחירות הזוי של כחל"ב. מסע שהיה מבוסס ביודעין על אמירת לא אמת של ראשיה ועל הטעיה מכוונת של בוחריה. לוז הקמפיין היה מבוסס על הרדמה קפדנית של ציבור התומכים.
מראית עין
במסע שקרי זה הבטיחו חברי החונטה ואמרו שוב ושוב: "לא נזדקק לשילוב המשותפת ולא לתמיכתה".... נדרשה שעה מעת היוודע תוצאות הבחירות, וכבר פצחה החונטה בפזמון חדש: "הלכנו עם המשותפת, כדי לסלק את נתניהו". קרי: "העדפנו את טיבי על ביבי..."
עם מסע התעתועים הזה, שיתפה התקשורת פעולה ביד פתוחה ובנפש חפצה. נשכחה העובדה שבכל שלב ציינו הסקרים כי נתניהו הוא המוביל ברמה האישית, ביתרון של 20% על פני גנץ, בתשובה על השאלה מי מהשניים מתאים יותר לראשות הממשלה. גם נשכחה העובדה כי הליכוד (קרי נתניהו) עלה ב-3 מנדטים בבחירות הללו. התקשורת כאמור צמצמה מאוד את ההתייחסות שלה לעובדות הללו.
בינתיים כבר ניכרות נגיסות במראית העיין ובשלמות הטיח של אחדות כחל"ב. בקיעים ראשונים נתגלעו במוצ"ש האחרון עת חזרו
יועז הנדל ו
צבי האוזר והודיעו כי הם מתנגדים להקמת ממשלה בתמיכת המשותפת. ח"כים נוספים וביניהם גם אורית פרקש הכהן, חילי טרופר ואחרים הביעו אי-שביעות רצון מהוויתורים של גנץ למשותפת. כל הנזכרים דרשו מגנץ כי יילך לאחדות יחד עם נתניהו.
ביום שני האחרון הודיע חבר נוסף בתל"ם (של יעלון), אורן אור ביטון, על עזיבת המפלגה. מאחר שביטון עשה זאת אחרי השבעת החכי"ם החדשים, אי-אפשר לפטרו מן הכנסת. יש להניח כי הוא, כמו אחרים בכחול לבן, יעצרו את מרוץ העיוועים של גנץ אל ראשות הממשלה בכל מחיר. יש להזכיר כאן גם את פרישתה של אורלי לוי אביקסיס מרשימת מרץ - העבודה. קיימת הנחה סבירה שהיא תחבור לליכוד, ותמונה לתפקיד שרה בתחום החברתי. מובן שכל החכים שנזכרו לעיל ייגרעו מרשימת התומכים בגנץ לראשות הממשלה.
הנה כי כן הולכת ומתפיידת רשימת הכלום האידיאולוגי, רשימת הצ'ילבה, 'רק לא ביבי', אף שכנראה תותיר אחריה אודים עשנים, רמץ, בדמותם של מספר שרים מכהנים בממשלתו של נתניהו.
