יֵשׁ חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ

שיר לשוחרי שירה - כתב ידידי, יעקב ברזילי, והקדישו לכל אחד מאתנו. בעת הזאת יש להפגין אחדות, נחישות ואופטימיות, הוא אומר באופטימיות.

"נִשְׁתֹּל מֵחָדָשׁ פְּרָחִים / בַּאֲגַרְטָל חַיֵּינוּ / נִרְתֹּם אֶת הַסּוּסִים לְמֶרְכָּבָה / אַתְּ תִּלְבְּשִׁי שִׂמְלַת כְּלוּלוֹת לְבָנָה / נְשַׁחְזֵר אֶת הַמִּשְׁאָלוֹת / שֶׁתָחַבְנוּ בְּמִסְתְרֵי הַכֹּתֶל / נִבְחַר שֵׁמוֹת לַיְּלָדִים שֶׁיִּוָּלְדוּ / נִקְנֶה סוֹלְלוֹת חֲדָשׁוֹת לַשֶּׁמֶשׁ / נַחֲלִיף נוּרִיוֹת שְׂרוּפוֹת בַּכּוֹכָבִים / וְאִם יַאֲפִירוּ פָּנַי / בְּאַפְרוּרִיוּת קַיִץ גּוֹוֵעַ / אֶתְנַקֶה בִּשְׁלוּלִיוֹת הַיּוֹרֶה".

מעברות הירדן

ב-י' בניסן (השנה - בארבעה באפריל, לפי מניינם) חצו בני ישראל, בהנהגת יהושע בן-נון, את הירדן מערבה בדרכם לארץ-ישראל המובטחת לעשרת השבטים (יהושע, ד', י"ט). כידוע, העדיפו שבט ראובן, שבט גד וחצי משבט מנשה להתנחל (אז עוד לא הפך השמאל את המלה לגנאי בעיניו) בעבר-הירדן המזרחי (אז לא קראו לאזור, הגדה המזרחית, אלא בשן וגלעד), אך שלחו את לוחמיו לסייע להתנחלות בני ישראל בארץ המובטחת, כפי שהתחייבו.

בפרק ג' בספר יהושע מסופר: "וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר וַיִּסְעוּ מֵהַשִּׁטִּים וַיָּבֹאוּ עַד-הַיַּרְדֵּן הוּא וְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּלִנוּ שָׁם טֶרֶם יַעֲבֹרוּ ... וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל-הָעָם הִתְקַדָּשׁוּ כִּי מָחָר יַעֲשֶׂה ה' בְּקִרְבְּכֶם נִפְלָאוֹת ... וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל גֹּשׁוּ הֵנָּה וְשִׁמְעוּ אֶת-דִּבְרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם ... הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כָּל-הָאָרֶץ עֹבֵר לִפְנֵיכֶם בַּיַּרְדֵּן. וְעַתָּה קְחוּ לָכֶם שְׁנֵי-עָשָׂר אִישׁ מִשִּׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ-אֶחָד אִישׁ-אֶחָד לַשָּׁבֶט. וְהָיָה כְּנוֹחַ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן ה' אֲדוֹן כָּל-הָאָרֶץ בְּמֵי הַיַּרְדֵּן מֵי הַיַּרְדֵּן יִכָּרֵתוּן הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמָעְלָה וְיַעַמְדוּ נֵד אֶחָד. .. וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָעָם מֵאָהֳלֵיהֶם לַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן וְהַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן הַבְּרִית לִפְנֵי הָעָם. וּכְבוֹא נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן עַד-הַיַּרְדֵּן וְרַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן נִטְבְּלוּ בִּקְצֵה הַמָּיִם וְהַיַּרְדֵּן מָלֵא עַל-כָּל-גְּדוֹתָיו כֹּל יְמֵי קָצִיר. וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד-אֶחָד הַרְחֵק מְאֹד בּ̤אָדָם הָעִיר אֲשֶׁר מִצַּד צָרְתָן וְהַיֹּרְדִים עַל יָם הָעֲרָבָה יָם-הַמֶּלַח תַּמּוּ נִכְרָתוּ וְהָעָם עָבְרוּ נֶגֶד יְרִיחוֹ. וַיַּעַמְדוּ הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן בְּרִית-ה' בֶּחָרָבָה בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן הָכֵן וְכָל-יִשְׂרָאֵל עֹבְרִים בֶּחָרָבָה עַד אֲשֶׁר-תַּמּוּ כָּל-הַגּוֹי לַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן".

וממשיך פרק ד': "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר-תַּמּוּ כָל-הַגּוֹי לַעֲבוֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן ... וַיְהִי בַּּעֲלוֹת הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית-ה' מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן נִתְּקוּ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים אֶל הֶחָרָבָה וַיָּשֻׁבוּ מֵי-הַיַּרְדֵּן לִמְקוֹמָם וַיֵּלְכוּ כִתְמוֹל-שִׁלְשׁוֹם עַל-כָּל-גְּדוֹתָיו. וְהָעָם עָלוּ מִן-הַיַּרְדֵּן בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְגָּל בִּקְצֵה מִזְרַח יְרִיחוֹ. וְאֵת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר לָקְחוּ מִן-הַיַּרְדֵּן הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל. וַיֹּאמֶר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אֲשֶׁר יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר אֶת-אֲבוֹתָם לֵאמֹר מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה. וְהוֹדַעְתֶּם אֶת-בְּנֵיכֶם לֵאמֹר בַּיַּבָּשָׁה עָבַר יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה. אֲשֶׁר-הוֹבִישׁ ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶת-מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵיכֶם עַד-עָבְרְכֶם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֵיכֶם לְיַם-סוּף אֲשֶׁר-הוֹבִישׁ מִפָּנֵינוּ עַד-עָבְרֵנוּ לְמַעַן דַּעַת כָּל-עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת-יַד ה' כִּי חֲזָקָה הִיא לְמַעַן יְרָאתֶם אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם כָּל-הַיָּמִים".

נהוג לזהות את מקום המעבר של בני ישראל את הירדן עם המקום, שבו טבל יוחנן את ישו בירדן, ועם המקום, שממנו עלה אליהו הנביא השמימה - קאסר אליאהוד, בערבית - קצת צפונה מיריחו. במלחמת ההתשה עם ירדן (1970-1968) זה היה אזור "חם" למדי, שמחבלים עברו בו, כדי לפג̤ע בנו. לכן, הוא מוקש במאות מוקשים, שמנעו כניסה לאזור, למרות המנזרים שבו. באחרונה הודיעה הרשות לפינוי מוקשים במשרד הביטחון, כי הסתיים החלק הראשון של פינוי השטח ממוקשים, מנפלים ומשאר מריעין-בישין, וכבר ניתן לבקר באזור.

לפני בהלת הקורונה, תוכננה עלייה רבתי בעשרה בניסן למעברות הירדן, כמדי שנה ואף יותר מזה, כיוון שהאזור טוהר ממוקשים. נראה לי, שהפעם תידחה/תבוטל העלייה למקום הזה לרגל צוק העִתים.

בהקשר לסיפור בפרק ד' על מעשי בני ישראל ממערב לירדן - לפני כמה שנים הציע הארכיאולוג, פרופ' אדם זרטל המנוח, בספרו, "עם נולד" (ידיעות אחרונות, 2007) לזהות את המונח, "גִלגל", כמקום פולחן, שרבים כמותו ברחבי ארץ-ישראל משני עברי הירדן. כלומר, בני ישראל הציבו את המצבה בגִלגל יריחו. "בימי השופטים" - כתב זרטל - "הם [הגִלגלים] הופכים מרכזים לאומיים ... אופי הגִלגלים נקבע, כנראה, בתקופת הנדודים; ומכאן הופעתם ה'זמנית' ותפקידיהם הפולחניים ... לא רק לה' עבדו בגִלגלים, ועם הזמן הפכו בעיני הנביאים מקום עבודה זרה" (עמ' 250-249).

גִלגל יריחו לא נתגלה מעולם. לדברי זרטל, בתקופה הביזנטית נקבעו מקומות קדושים לצליינים, ובתוכם 'כנסיית שתים-עשרה האבנים' ליד יריחו.

דיָג במים עכורים

תמיד תמהתי מדוע שרפו הסיקריקין הקנאים את מחסני התבואה בירושלים כשהרומאים צרו עליה; ומדוע הזמינו האחים החשמונאים הנִצים את הרומאים לבוא לירושלים ולפסוק ביניהם. כשהתבגרתי, ולמדתי על ה'סזון' (ששיאו בהסגרה מאורגנת של לוחמי מחתרת יהודיים לידי הכובש הבריטי) ועל הפקרת יישובים, שלא היו מאנשי-שלומנו (אנ"ש), לידי צבאות ערב, שפלשו בתש"ח, הבנתי סוף-סוף: שנאה ויריבות פוליטית חסרת-מעצורים הניעו אותם, או טירוף מוחלט.

והנה מגפת הקורונה (קוֹביד 19) נתנה לכל מיני דייגים במים עכורים הזדמנות לשחרר את שנאתם המטורפת בהסתה חסרת-גבולות. למשל, יאיר לפיד הסביר להמון, שבנימין נתניהו נעל אותו בבית, כדי לגנוב מההמון את הדמוקרטיה. איני מאשים את לפיד, חסיד הדמוקרטיה, שנבחר פה אחד על-ידי עצמו לראש "יש עתיד" (כנראה, כמו בקוריאה הצפונית, לתקופה אין-סופית), ומינה את חבר סריסיו לח"כים, ללא כל בחירות מקדימות. דיג במים עכורים הנו התמחותו של לפיד. אלא שלפיד אינו היחיד, שטוען שמשבר הקורונה הנו תרגיל אפל של נתניהו. טוב שאחרי כל ההאשמות התפלות, אינם קובעים, שנתניהו גם המציא את הווירוס...

מילון

דמוקרטיה - בשיחדש של השמאל הישראלי הנה שם אחר לשלטונו מבלי כל קשר לתוצאות הבחירות, שהנן ביטוי לרצון העם. כל מי שחושב אחרת - הנו אוטומטית אנטי-דמוקרט. וכל זה, כאמור, בשם הדמוקרטיה ... גם ההסתה, גם השנאה וגם ניבולי-הפה. וג'ורג' אורוול מחייך לו בציניות בצד. 'חוות החיות' קיימת ואינה משל, והנה כאן.

נייר-ערך

נגנב מוואטסאפ בענייני היום: "אף פעם לא הבנתי בכלכלה. רק לאחר שנתקעתי בלי נייר טואלט הבנתי מה זה ניירות ערך".

שקר גדול

את המונח, שקר גדול, המציא יוזף גבלס, שר התעמולה הנאצי. לדבריו, אם חוזרים על שקר גדול הרבה פעמים, הוא הופך לאמת. זה היה נכון לפני תשעים-מאה שנה, ונכון עוד יותר בעידן הפוסט-מודרני, שבו כל אמירה מתקבלת כאמת, גם אם הנה פייק ניוז צרוף.

כך, תועמלני השמאל, בעיקר, בתקשורת הממוסדת, אך גם ברשתות החברתיות, מכשירים בשקרים גסים את החבירה המחפירה של חונטת הגנרלים של כחול-לבן אל הרשימה המשותפת, שחותרת בגלוי להשמדת המדינה היהודית, בשלבים אומנם, וראשיתם בביטול זהותה כמדינה יהודית.

פסילת הרשימה המשותפת מוצגת על-ידי התועמלנים הללו (שרובם עיתונאים, דרך אגב, למרבה הבושה) כקיפוח המיעוט הערבי; ולא היא. אין מדובר ביחס לערביי ישראל, אלא לרשימה, שמתיימרת לייצגם וחותרת תחת דמותה של המדינה.

השקר הזה, שהתקשורת ואחרים מפיצים בעוז, הנו רק אחד מרבים, שידענו בשנת הבחירות האחרונה. והעובדות שקופות וברורות: כל ח"כי הרשימה המשותפת (כולל היהודי שבהם) תומכים במחבלים, ומהללים אותם (כמובן, לצורך בג"ץ, הוצאו דבריהם מהקשרם), ומדברים בריש גלי על הצורך להפוך את מדינת ישראל למדינת כל תושביה. ומה אחר כך, בשלב הבא? ח"כ עאידה תומא סלימאן כבר קבעה, שיש צורך לבטל את חוק השבות, ואינה הבוטה בשונאי המדינה היהודית ברשימתה.

הושעו

הקורונה פגעה גם בסדנאות אלפרדו, שמתכנסות מדי חודש, יותר מחמש-עשרה שנה, כדי לדון בענייני צבא. הסדנה הקרובה, שהייתה אמורה לארח את אלוף (מיל') יוסי פלד, הושעתה, ותתקיים רק עם עבור זעם הקורונה. וכמוה - סדנאות נוספות, שכבר תואמו, ונקבעו. נקווה לבשורות טובות בהקדם.

קיץ בא

ביום שישי נעבור לשעון קיץ, ופסח, חג המצות וחג האביב, קרוב, נמצא ממש על סִפנו. מי ייתן, ונגיע אליו בשמחה ובששון, למרות ההסגר ולמרות המגפה; ואחריו - הקיץ, למרות שעדיין מבטיחים לנו גשמים, שיוסיפו עוד לכינרת, שזכתה בשנתיים ברוכות-מטר.