נדרשו ימים אחדים כדי לסגור את ניו-יורק בשל הקורונה; פתיחתה מחדש תהיה עסק הרבה הרבה יותר ארוך – צופה העיתון החשוב ביותר בעיר, ניו-יורק טיימס. רבבות אינם עובדים, אובדן ההכנסות ממיסים צפוי להגיע ל-7.4 מיליארד דולר והשינויים בה עשויים להיות משמעותיים.

חלק משמעותי ממה שהפך את העיר למושכת בעיני משקיעים, עובדים ותיירים – ברודוויי, הרכבת התחתית, מסעדות, מוסדות תרבות – ספגו את המכה הקשה ביותר ויקח להם הזמן הרב ביותר להתאושש. כמחצית מן המלונות אינם פועלים, וקרוב ל-100,000 חנויות קטנות עלולות לפשוט את הרגל. מגזרי הנדל"ן והבנייה, מנוע צמיחה מרכזי של העיר, נעצרו. מיליוני שוכרים מתקשים לשלם, מה שמגביר את החשש מפני משבר קשה בתחום הדיור.

מקצועות הצווארון הלבן וחברות השירותים הפיננסיים, שלכאורה לא נפגעו בצורה משמעותית במשבר, יגלו בשנה הבאה שרווחיהם פוחתים ואולי אף שהם מפסידים. וכללי המרחק החברתי יחייבו את העיר לאמץ כללים חדשים, מה שיצריך הסתגלות והשקעות.

ניו-יורק היא העיר שנפגעה מן הקורונה בצורה הקשה ביותר בעולם: 13,000 מתים בתחילת השבוע. התחזית הממעיטה ביותר מדברת על אובדן של 475,000 משרות בשנה הקרובה; יש אף האומרים שכבר בסוף החודש הקרוב יאבדו 1.2 מיליון משרות – בעיקר משרות בשכר נמוך במסעדות, מסחר ותחבורה. ניו-יורק עמדה בליבם של המשברים הקודמים – המשבר הפיננסי של שנות ה-70, פיגועי 9/11, משבר הבנקים של 2008 – אך הנוכחי הוא הקשה ביותר.

חברות גדולות ובינוניות מתחילות לתכנן חזרה הדרגתית לפעילות. חלקן תוהות מה לעשות עם המשרדים שייוותרו ריקים חלקית וכמה עליהן לשלם תמורתם. בעירייה חוששים שחלק מהעסקים יצמצמו את פעילותם או אף יעזבו לחלוטין את ניו-יורק, וזאת לצד ירידה חדה במספר העובדים מחו"ל שיסכימו להתיישב בה לפחות בשנים הקרובות ונטישה של זרים שכבר מתגוררים בעיר.

ההשלכות הפיננסיות על העיר הן עצומות. בשבוע שעבר פרסם ראש העירייה, ביל דה-בלסיו, הצעת תקציב בסך 89.3 מיליארד דולר, הכוללת קיצוץ של 2 מיליארד דולר בשירותים המוניציפליים. ומשום שרוב כלכלתה של ניו-יורק בנויה על צריכה מקומית, החייאתה תהיה הליך ממושך. הלקוחות לא ימהרו לחזור למסעדות, גם עם אמצעי הבטיחות, וחברות לא ירוצו לקיים אירועים בבארים. אותם הדברים אמורים גם לגבי ענף הבידור שבמרכזו ברודוויי.

הטיימס מזכיר, כי מגזר התיירות בעיר מעסיק 300,000 עובדים במישרין, שלא לדבר על מי שנותנים לו שירותים עקיפים. התיירים לא יחזרו לעיר סגורה, ואירועי ההמונים המושכים רבים מהם (ספורט, מוזאונים, מצעדים, פנאי) יהיו האחרונים לשוב לשגרה.

הכל מסכימים שהחזרה לפעילות תהיה תלויה בצעדי הבריאות, כולל עלייה ניכרת בבדיקות והטמעת מערכת שתוכל לאתר את החולים ואת מי שהיו בקרבתם. בעלי משרדים כבר דנים כיצד להתקין מודדי חום בכניסות לבניינים, וחברות בוחנות כיצד לפעול עם פחות עובדים בשטח. הבעיה היא, שחברות פיננסים וטכנולוגיה לא ירגישו צורך לחזור במהירות, כי עובדיהן מתפקדים היטב מבתיהם.

גורם מרכזי נוסף הוא הפעלת התחבורה הציבורית – ועד כה לא גיבשה רשות התחבורה העירונית תוכנית לנסיעה בטוחה. כרגע המערכת פועלת בפחות מעשירית מהיקפה הרגיל: 470,000 נוסעים ביום לעומת 5.9 מיליון אשתקד. השאלה כיצד להבטיח מרחק חברתי ברשת עמוסה וצפופה, מציבה אתגר קשה במיוחד. הרשות אומרת כי מוקדם לענות על כך וכי היא בוחנת מה נעשה בערים באסיה ובאירופה.

קבלני בניין והאיגודים המקצועיים בוחנים כיצד להבטיח את בריאות העובדים ב-35,000 אתרי הבנייה בעיר. כמה מפקידי העירייה סבורים, כי הבנייה והתעשיה יהיו הענפים שייפתחו ראשונים, משום שבהם קל יחסית להטמיע כללי בריאות. המתווכים מנסים למצוא דרכים לעבוד כאשר אסור למעשה לצאת ולראות נכסים; נכון לעכשיו, הענף נעצר.