לפחות 362 מבין 3,974 האסירים ברייקרס איילנד – בית הכלא הידוע של ניו-יורק – אובחנו כחולים בקורונה בחודש האחרון, שיעור הידבקות גבוה פי שישה מאשר בכלל האוכלוסייה. זוהי דוגמה בולטת לחשש שבתי הכלא יהפכו למוקדים של המחלה בשל הקושי הניכר להפעיל בהם את אמצעי ההגנה ובראשם המרחק החברתי, מדווח אקונומיסט.

ברחבי העולם כלואים 11 מיליון בני אדם – המספר הגבוה ביותר אי-פעם. ברוב המדינות העשירות וכמעט בכל המדינות העניות, התאים צפופים, אנשים נכנסים ויוצאים ללא הרף ואין כל אפשרות להנהיג מרחק חברתי. בין האסירים יש שיעור גבוה יחסית של מכורים לסמים ואלכוהול, מה שהופך אותם לפגיעים יותר לנגיף. האסירים לא בהכרח משתפים פעולה עם הנחיות הרשויות, ואין אפשרות לסגור את בתי הכלא כמו מקומות עבודה רגילים. החשש הוא שהתפרצות של קורונה בבית כלא תהיה בלתי נשלטת, תמית אסירים רבים, תיצור עומס כבד על מערכת הבריאות ותופץ משם ליתר האוכלוסייה.

מספר האסירים בארה"ב הוא הגבוה ביותר בעולם והם פגיעים במיוחד. 150,000 מהם – 12% מכלל האסירים – הם בני 55 ומעלה. רבים מהם שוהים בכלא ימים אחדים בלבד כעצורים, מה שמגביר את הסיכון שיידבקו בנגיף ויפיצו אותו בטרם יאובחנו בכלא. נכון לסוף מארס, ספק אם ננקטים בבתי הכלא האמריקניים אמצעי הזהירות המינימליים של מדידת חום המבקרים ושימוש במסיכות.

המצב כאמור קשה עוד יותר במדינות העניות. בדרום אמריקה נזקקים אסירים רבים למזון ממשפחותיהם כדי לשרוד ולעיתים אין מים זורמים. באל-סלבדור נאלצים האסירים לישון במשמרות בערסלים. 40% מהאסירים בברזיל אינם זוכים לטיפול רפואי. ביקורי משפחות הושעו בשל המגיפה, אך המשמעות היא שלאסירים רבים אין סבון ונייר טואלט. התנאים הקשים הובילו בחודש שעבר להתפרעויות של אסירים על-רקע מגיפת הקורונה – באינדונזיה, קולומביה, ונצואלה, ברזיל, ארגנטינה, פרו ואפילו איטליה.

דרך אחת לשפר את התנאים היא להפחית את מספר האסירים, במיוחד את אלו העצורים לפני מספר. בארה"ב מדובר ב-631,000 איש, שליש מן המוחזקים בבתי הכלא; במדינות כמו האיטי ובוליביה השיעור הוא שני שלישים. רבים מבין המורשעים בכל העולם הם עברייני סמים, לא עבריינים אלימים. אירן הייתה הראשונה לשחרר אסירים בשל הקורונה – 55,000 מהם בתחילת מארס. מדינת ניו-יורק שחררה 1,500, קניה שחררה 200, מברזיל ועד בריטניה ננקט צעד דומה.

ואולם, שחרור אסירים אינו צעד הזוכה לאהדת הציבור ולא תמיד ניתן לבצעו במהירות. ממשלת בריטניה הבטיחה לשחרר 4,000 איש, אך דורשת שיעברו תחילה הערכת מסוכנות, ובפועל שוחררו עד כה מעטים בלבד. ואילו באל-סלבדור נעצרו עוד 2,000 איש בשל הפרת תקנות הבידוד, והם מוחזקים בצפיפות של עד 20 איש בתא. השחרור גם עלול ליצור בעיות אחרות. רבים מן האסירים הם עניים ואף חסרי בית ואין להם לאן ללכת או שייאלצו להתגורר עם קרובי משפחה מבוגרים – וכך תגבר הסכנה להידבקויות נוספות.

לדברי אקונומיסט, הסיכון הגדול ביותר הוא חוסר מעש. פאביו ג'אבה, נשיא איגוד הסוהרים בעיר סאו פאולו שבברזיל, מספר שחבריו נאלצים לרכוש בעצמם מסיכות וכפפות משום שאינם מקבלים אותן משירות בתי הסוהר. סוהר אחד אומר, שהוא וחבריו מאלתרים דרכים לבודד אסירים שחלו בקורונה. סוהרים בני 60 ומעלה לא שוחררו, למרות שעשרות מעמיתיהם חלו. גם ברוב מדינות ארה"ב לא נעשה דבר, אומר מנהל קליניקה משפטית בשיקגו.

בימי שגרה מתקשים שלטונות בתי הכלא בכל העולם למנוע חדירה של סמים וטלפונים סלולריים – קל וחומר שיתקשו עד מאוד למנוע את חדירת נגיף הקורונה. אך האסון העומד להתרחש – ואולי כבר מתרחש – בבתי כלא בכל העולם היה צפוי, מדגיש אקונומיסט. מדינות כמו ארה"ב וברזיל מסתמכות יותר מדי על כליאה במלחמתן בפשע, והתוצאה היא צפיפות ותנאים קשים. ייתכן שיהיה קשה למנוע את הקטסטרופה הנוכחית; אולי לפחות היא תגרום למחשבה נוספת על עצם הכליאה.