בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
23,816 שמות - זה מסדר הנופלים, בניה של האומה כולה ● הבה נפנים ערב יום העצמאות ה-72: אם הותירו לנו בנינו הנופלים צוואה, זהו הצורך ההכרחי, הקיומי, המיידי, באחדות פנימית
בזמנים שבהם שלטה ישראל בחצי האי סיני, תחילה כחודשיים לאחר "מבצע קדש" בסוף 1956, ולאחר מכן בין השנים 1967 ל-1982, היה האזור גן עדן למטיילים, ובמיוחד לגאולוגים. מה לא יכלו למצוא שם, חוקרי האדמה וכדור-הארץ, בנופים הבראשיתיים של סיני, לצורך מחקריהם? הכל מכל-כל. את כל סוגי התצורות, השכבות, הסלעים, הגבישים והמאובנים.
סיני היה שדה קרבות עקובי-דם במלחמות ישראל ומצרים גם מלפני "קדש", במלחמת העצמאות, כאשר כוחות צה"ל הגיעו ב"מבצע חורב" לפאתי אל-עריש, וכמובן גם אחרי "ששת הימים", במלחמת יום הכיפורים, עת המצרים הסתערו על מעוזי צה"ל לאורך התעלה... רבים מהלוחמים היו מילואימניקים, סטודנטים, חוקרים, מרצים. לא מעטים מהם נפלו בקרבות, פתיל חייהם נגדע, מחקרים נפסקו באיבם. אל משפחותיהם כמו גם אל לימודיהם ועבודתם לא שבו... כאלה היו למשל ל"ה חללי השיירה שנפלו בתש"ח, בדרכם לגוש-עציון וביניהם בנימין (וניה) פרסיץ ז"ל הירושלמי, בן יצחק, ידיד-נפש של אבי. כזה היה הגאולוג תאודור (תדי) דיקר ז"ל.
"לפני מלחמת ששת הימים הוא היה בין הראשונים להתייצב לדגל" - נכתב עליו בדף "יזכור" האינטרנטי לחללי מערכות ישראל. "אשתו ביקשה אותו לשמור על עצמו ועל כך השיב: 'קודם כל עלי לשמור על חיילי ואחר-כך על עצמי'. היה גאה בתפקידו וידע לקראת מה הוא הולך ולמען מה הוא מוכן לתת את נפשו. ביום הרביעי לקרבות, כאשר פעל כקצין חבלה בגדודו, נפל בקרב שנערך ממערב לביר-גפגפה בסיני, בשעת התקפה על חניון הלילה של הגדוד, כאשר הזחל"ם שלו נפגע פגיעה ישירה. הניח אישה ושתי בנות קטנות". תדי דיקר השתתף גם במלחמת 1956, ואני מניח שלא החמיץ את ההזדמנות, בעודו נע בזחל"ם שלו, "לסקור את השטח". את עבודת הדוקטור לא זכה להשלים.
לפני המלחמה שממנה לא שב, תדי דיקר היה המתרגל שלי בלימודי גאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים המחולקת. בילינו עימו, שבעה סטודנטים, שעות בבניין שבשכונת ממילא, הצופה אל מגדל דוד שמעבר לגבול... חלקנו עימו את אהבת הארץ, נופיה וסלעיה, ועימו יצאנו לכמה סיורי שטח ופטיש גאולוגי בידינו. הידיעה על נפילתו בסיני הלמה בנו כבפטיש... כל חלל חי בזיכרונם של בני משפחה, חברים. זיכרון שמתעצם עד לכאב כאשר פולחת את האוויר הצפירה קורעת הלב. בראשנו צפים ועולים אותן דמויות שהיכרנו, בני משפחה, חברים, שכנים, אשר לעד ישארו צעירים... תדי הוא אחד מהם... לעולם אזכור אותו - ולא רק אותו.
מהשכונה הרמת-גנית שלי אזכור ארבעה: חיים מצליח שנפל בגבורה במלחמת "קדש", חיים הולצמן שהקריב חייו כשמטוסו החל לבעור בשמי רחובות, דוד תמיר שמסוקו נפל הימה בשובו מפעולה מבצעית בסיני, וצביקה ליאור, שכדור תועה בבסיס שבטה קיפד את חייו. מבני מחזורי בבית-הספר "אהל שם" אזכור את הטייס צביקה שלומיס ("צ'אמפו"), שניספה בתאונת דרכים, את עוזי קליינמן-קינן ואת בני כהן ("גוגו"), שנפלו בקרבות ברמת הגולן.
בשירותי הצבאי הייתי מ"כ בשלב אמוני קרקע (המכין) של פרחי הטיס. רבים מחניכיי עשו קריירה צבאית מפוארת כטייסים רבי מעללים. מאז קיבלו כנפיים, דאגתי תמיד ליוותה אותם. שלושה מהם נפלו בשירותם: גיורא רזין התל אביבי, אריה ארגני הירושלמי, יעקב כץ בן קיבוץ גת. עוד שני חללים שזיכרם יקר ללבי: אלישע בן-עמי, חבר דגניה ב', בן מאומץ לדודתי ודודי בקבוצה, שנפל בששת הימים בעמק דותן, והוא עצמו בן של חלל מלחמת העצמאות... ואנטולי (טולה) פפרנו, שפתיל חייו נגדע במהלך השירות הצבאי זמן לא רב לאחר שעלה ערירי ארצה מבריה"מ לשעבר, והוא - הטוראי - קבור בקרית-שאול, בסמיכות לקברו של רמטכ"ל צה"ל מרדכי מקלף...
23,816 שמות - זה מסדר הנופלים, בניה של האומה כולה, ולוואי ולא יגדל מניינם: "פניהם דוממות, והם עומדים נבוכים, ואז מישהו לוחש מהר: סליחה, אבל היינו מוכרחים, ניצחנו בקרבות וכעת אנו נחים"... ביניהם הארבעה-עשר שהיכרתי, מי יותר, מי פחות, מתחנות חיי השונות. חלקם שילמו בחייהם לא בקרב, כי אם בתאונות ועקב תקלות. כל אחד מהם, כמו סגן תדי דיקר, הוא עולם ומלואו, סיפור חיים שנגדעו באיבם, ילדים שלא נולדו, ספרים שלא נכתבו, מחקרים שלא הושלמו, מעשים שלא נעשו... מחיר דמים כבד ששולם כדי להבטיח עצמאות, קוממיות, המשכיות... הבה נפנים ערב יום העצמאות ה-72: אם הותירו לנו בנינו הנופלים צוואה, זהו הצורך ההכרחי, הקיומי, המיידי, באחדות פנימית.
תדי ודוד, חיים וחיים, צביקה ועוזי, צ'אמפו וגוגו, גיורא ואריה, יעקב וטולה, וניה ואלישע... - לנצח אזכרכם.
ראש הממשלה קרא למשפחות השכולות שלא להגיע לבתי הקברות הצבאיים ▪ "הייתי רוצה כמוכם להיות ליד קברו של אחי" ▪ בשעה 11:00 תישמע צפירת הזיכרון וייפתח טקס האזכרה הממלכתי לחללי מערכות ישראל (הטקסים - ללא קהל [צילום: פלאש 90])
לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל וחללי פעולות האיבה, מובא בזאת מידע בדבר תמצית הקלות במס רלוונטיות לידיעת המשפחות שאבדו את יקיריהן ולידיעת הנפגעים (זכאות להקלות במס [צילום: תומר נויברג/פלאש 90])
כ-200 אלף בני אדם צפו הערב בשידור המקוון של טקס יום הזיכרון הישראלי-פלשתיני המתקיים זו השנה ה-15. שליח האו״ם למזרח התיכון, ניקולאי מלדאנוב, ברך את הצופים בברכה מצולמת שהוקרנה בטקס.
״מה שאנו באמת צריכים הוא לראות פלשתינים וישראלים מתאחדים. לא רק כדי להילחם בנגיף, אלא כדי להיאבק למען השלום. יש קיצוניים בשני צדי המתרס, יש אנשים המעוניינים בשריפת כל הגשרים בין ישראלים ופלשתינים, אנשים שרוצים לראות את התהום מעמיקה״, אמר.
יו"ר הסוכנות היהודית, יצחק הרצוג, אמר הערב כי העם היהודי חי לאורם של הערכים של אלו שנפלו, בין השאר ערך הערבות ההדדית. "ערך זה מחזק את הקשר בין ישראל לקהילה היהודית העולמית", אמר בטקס הזיכרון הוירטואלי ליהדות התפוצות של ארגון מסע.
הרמטכ"ל, רב אלוף אביב כוכבי, פנה למשפחות השכולות בטקס הזיכרון הממלכתי שפתח את אירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה ואמר כי גם כעת, למרות המרחק, כל עם ישראל ביחד איתכן, באמצעות כל סוגי המסכים.
"איש איש בביתו, עוצר, מזדהה ומקדיש זמן לזיכרון הבנים והבנות. בכל מקום שאליו הגיעו יחידות צה"ל, הונף דגל המדינה, וחיים וקהילה החלו להתפתח. אבל היום, הדגל משפיל קומה לזכר הנופלים, ומזכיר לכולנו שהכאב העצום שאתם, בני המשפחה, חשים, הוא כאב החירות, וכאב העצמאות שיש למדינת ישראל", אמר.
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה נפתח בטקס הרשמי ברחבת הכותל ▪ לראשונה התקיים הטקס ללא נוכחות קהל בשל איסור ההתכנסות בעקבות התפשטות הקורונה ▪ הנשיא ריבלין: בידוד בימים שכאלה מציף את מה שיש. אבל הם מציפים עוד יותר את החלל, את הגעגוע, את הכאב
הרמטכ"ל אביב כוכבי, הערב בכותל [צילום: מן הטלוויזיה]
חומות ירושלים בליל יום הזיכרון [צילום: יונתן זינדל, פלאש 90]
ראש הממשלה הודיע כי בניגוד לכל שנה לא יעלה לקברו של אחיו, יוני, שנפל במבצע שחרור החטופים מאנטבה ▪ "יוני אהובנו, השנה לא נעלה לקברך ביום הזיכרון" (יוני נתניהו. השנה האחים הקטנים לא יגיעו לבית העלמין [צילום: לע"מ])
הרבה חיזוק ו"יישר כוח" מגיע לרבני חב"ד שגרמו לביטול הדלקת המשואה של חנה ליפשיץ, אשת שליח חב"ד (יחזקאל ליפשיץ) בבירת נפאל, קטמנדו. התקשורת החילונית כמובן ראתה את החלק הצר והסטריאוטיפי שבעניין החלטת רבני חב"ד. התקשורת החילונית, שרוב ימות השנה היא ביקורתית כנגד הציונית העכשווית-מעשית, פתאום שמה דגש על-כך שהחלטת רבני חב"ד היא ההוכחה לאנטי ציונות של התנועה, ובלי לומר ממש הרי ששוב נשמע הפזמון: "חרדי נשאר חרדי".
ערב יום העצמאות ה-72 למדינת ישראל, מגיעה אוכלוסיית המדינה ל-9,190,000 תושבים: 6.806 מיליון יהודים (75$), 1.930 מיליון ערבים (21%) ו-454 אלף אחרים (4)- כך עולה מנתונים שפרסמה (יום א', 26.4.20) הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
טועה מי שחוגג את ההכרה הבינלאומית בזכות היהודים למדינה בארץ ישראל ביום הצהרת בלפור או ביום החלטת החלוקה של האו"ם בכ"ט בנובמבר. הצהרת בלפור מ-1917 הייתה רק הצהרה לא מחייבת שדיברה רק על ייסוד בית לאומי ליהודים מבלי להגדיר את גבולותיו. החלטת האו"ם מכ"ט בנובמבר אומנם דיברה על מדינה יהודית בגבולות מוגדרים לצד מדינה ערבית, אבל התנתה את תקפותה בהסכמת שני הצדדים – היהודים והערבים כאחד, ומאחר שרק הצד היהודי הסכים והצד הערבי סירב – ההחלטה בטלה ומבוטלת. לכן החלטת האו"ם התקפה שמאז לא בוטלה, היא זו שהתקבלה ב-25 באפריל 1920, ז' באייר, בוועידת סן רמו בה השתתפו ראשי המעצמות המנצחות במלחמת העולם הראשונה.
ישנן תקופות מכוננות בחיי האדם, בחיי האומה ובחיי העולם כולו. זמנים בהם יש לאירועים ההיסטוריים משמעות נצחית, ולהתרחשויות יש משקל רב מהתרחשויות דומות בזמנים אחרים. עם ישראל עבר במהלך ההיסטוריה אירועים קשים ביותר שנצרבו בלוח הזמנים היהודי לדורותיו. חורבן הבית הראשון והשני, פרעות וגזירות שמד.