בשנת 1967, לאחר מלחמת ששת הימים, פרסם שר העבודה דאז, יגאל אלון, שהיה ממנהיגי מפלגת "אחדות-העבודה", את תוכניתו האסטרטגית הקרויה על שמו. מדובר בתוכנית עם חזון הצופה פני עתיד. התוכנית כללה אלמנטים שונים. החשוב שבעקרונות התוכנית קבע את הצורך הביטחוני העקרוני להסדר בר קיימא ארוך טווח שהוא: קיבוע גבולה המזרחי-הביטחוני של ישראל בבקעת הירדן. כל זאת תוך השארת מרחב מחייה טריטוריאלי ליישות פלשתינית בריבונות מופחתת שתוגדר בהסכמה.
מפלגתו של יגאל אלון הייתה שילוב שכלל סוציאל דמוקרטיה וגישה ביטחונית-אקטיביסטית. בסיס המפלגה היה פלמ"חאי וקיבוצי (הקיבוץ המאוחד). מפלגת השלטון שהייתה בבסיסה מפא"י הבן גוריונית הקימה את מערך המפלגות מפא"י-אחדות העבודה ב-1968 בהשתדלותו ובתרומתו המנהיגותית של אלון. מפא"י לא פירגנה לתוכניתו. יגאל אלון, שנפטר לפני קרוב לארבעים שנה, היה צבר, פטריוט ומנהיג אהוב על אוכלוסיות מגוונות בישראל. זאת גם בשל אישיותו הקורנת האנושית, החברתית והמוסרית. בין השאר היה איש ביטחון בעל חשיבה אסטרטגית מעמיקה, מתכללת ומרחיקת ראות. יגאל אלון, צמח כמדינאי בתקופת המו"מים על הסדרי שביתות הנשק בתום מלחמת השחרור, לאחר שהיה מפקד מהולל של הפלמ"ח ואלוף פיקוד דרום. יש לציין שגם בתקופות מאוחרות יותר לאחר פרישתו מהחיים הפוליטיים, הושגו ונחתמו הסכמי השלום עם מצריים וירדן, כמובן לאחר מומ"ים. בתקופות אלה לא היו קיימים מושגים וגישות "חד-צדדיות" והיה ברור שיש צורך במו"מ לשם יישום תוכניות, בין היתר בהסכמה עם ירדן והפלשתינים.
אני מדגיש שגישות ה"זבנג וגמרנו" בסגנון ובמינוח משה דיין, בן דורו של אלון, שכללו בין היתר קביעת עובדות באופן חד-צדדי וללא הסכמות הדדיות, הונחלו באופן מעשי ונחרץ, כבכייה לדורות, למדינת ישראל על-ידי ראשי הממשלות שכיהנו לאחר תקופת אלון. אלה היו:
אהוד ברק ו
אריאל שרון. הם ביצעו נסיגות חד-צדדיות, ללא הסכמים. נסיגות אלה הניבו את הפירות הבאושים של לבנון החיזבלאית ושל עזה החמאסית - המאיימות על ישראל בכמות טילים אדירה (שהולכת ומדייקת את עצמה). תהליך זה מייצר סטטוס-קוו של מאזן אימה משתק. מדובר בניסיון להנציח מצב עימות מתמיד בעצימות נמוכה ומוכלת המכונה "גחלים-לוחשות" במינוחי "חוג-אורנים".
כל האמור לעיל, מחייב הסקת מסקנות ולקחים שיביאו לשינוי דיסקט אצל מקבלי ההחלטות. זאת בכל הקשור ליישום ממוקד ורב-שלבי, של תוכנית טראמפ, שייעשה אך ורק בהסדר ביניים מוסכם. מודגש שהסדר הביניים יתייחס לשלב הראשון של "תוכנית המאה" של
דונלד טראמפ. ברצוני להדגיש שההצלחה שהייתה בהשגת הסכם השלום שנחתם עם מצרים ב-1979 הייתה כתוצאה מניהול מו"מ ויישום הסכמות ביניים בשיטת השלבים. התנהלות המו"מ הייתה לפי פרמטרים ושלבים שנקבעו על-ידי שר החוץ של ארה"ב שהיה
הנרי קיסינג'ר.
תוכנית טראמפ, שפורסמה לפני הבחירות האחרונות בישראל, עוצבה במשך זמן ממושך על-ידי שני עורכי הדין היהודים, שליחי טראמפ: ז'ראד קושניר (החתן) וג'ייסון גרימבלט. זאת בהתייחס לעקרון החשוב של קביעת גבול ישראלי בן הגנה על הירדן וצפון ים המלח. הדבר צריך להתבצע אך ורק בהסכמיות, שתושג אך ורק במו"מ ישיר עם הפלשתינים ועם הירדנים (לירדנים יכול להיות עניין בכך לצורך חיזוק וייצוב ביטחונם הלאומי על-ידי יצירת חיץ ביטחוני ישראלי בין שני עברי בקעת-הירדן). במו"מ, אם יתקיים, יקחו חלק גם מדינות ערביות סוניות בעלות אוריינטציה פרו אמריקנית כמו: מצריים, סעודיה, עומאן ואיחוד האמירויות. חסות אמריקנית לשיחות היא בגדר הכרח. מודגש שאין מקום לחד-צדדיות ישראלית, גם לא מבחינת ארה"ב, שהיא השושבינה והמממנת הגדולה בהיקף כולל של כחמישים מיליארד דולר של יישום הסכמות שיושגו במו"מ. חד-צדדיות ישראלית מטעמים טקטיים קצרי רואי עלולה להיות בגדר בכייה לדורות.
תהליכים אבולוציוניים
יש לפעול על-פי כללי "הזהירות המונעת" וניהול סיכונים זהיר, שהוא בגדר פעולת מנע מקדימה. יש להימנע מלצעוד במצעד איוולת הרסני ולא רצוי לאור לקחי ההיסטוריה הארוכה היהודית והישראלית. "תוכנית טראמפ" נתמכת ונדחפת על-ידי האוונגליסטים הנוצריים המשיחיים וכן על-ידי שגריר ארה"ב בישראל, דיוויד פרידמן.
אני מדגיש כי תוכנית הנשיא טראמפ בשילוב תוכנית אלון - יכולה לשמש בסיס להסכם ולהסדרים בני קיימא עתידיים, אך ורק אם תתבצע בשלבים ובהסכמי ביניים מודרגים, מוסכמים ומגובים על-ידי כל השחקנים הרלוונטיים. אסור לדחוק את הקץ. יש להתייחס לתוכנית טראמפ, שיש בה גם סתירות לרכיבים חשובים בתוכנית אלון כאל אליה שגם קוץ בה. הדבר כולל ונוגע לפיתויי סיפוחים מסוכנים של התנחלויות מבודדות בשטחי C, וכן סיפוח עתידי של כמחצית משטחי C.
מודגש שיש בהשלכות הנוגעות לביצוע וליישום שלבים מתקדמים בתוכנית טראמפ באופן חד-צדדי משום סיכון אדיר לעתידה ולשרידותה של מדינת ישראל. כל זאת בשל חשש לפגיעה בלתי הפיכה ביחסים שהתגבשו עם עמי האזור בתהליכים אבולוציוניים מתמשכים לאורך עשרות שנים. את האצת שלבי התהליך, במקום ריווח מודרג בין השלבים - דוחפים כוחות פוליטיים ישראלים משיחיים. אלה מגובים על-ידי הנוצרים האוונגליסטים. השגריר האמריקני בישראל דיוויד פרידמן, מושפע מגישות אלה.
החשש הוא שבשלהי כהונתו ירצה נתניהו לקבע את מורשתו האידיאולוגית הגורסת "ארץ ישראל השלמה", באופן חד-צדדי. זאת תוך ניצול צירוף הנסיבות, של חשש לסיום נשיאות טראמפ וכהונת השגריר דיוויד פרידמן בעקבות זאת. הדבר יכול להתרחש בבחירות נובמבר 2020 בארה"ב. סיכויי טראמפ בבחירות נובמבר 2020 מושפעים ממשבר הקורונה. חולשות מסתמנות של טראמפ עקב כך גורמות להפעלת לחץ אפקטיבי עליו על-ידי האוונגליסטים האמריקנים, שלנתניהו יש חיבור הדוק איתם. האוונגליסטים האמריקנים מונים כשמונים מיליון בני אדם בארה"ב העכשווית. כל זאת בשל תלותו של טראמפ בהצבעתם.
בנימין נתניהו יושפע בקבלת החלטותיו גם מהסכם הקואליציה המתהווה שלא כולל אפשרות להטלת וטו של "כחול-לבן". זאת למרות שה
ממשלה היא פריטטית.
מאמר זה נכתב כדי לעורר מודעות ב"ליכוד" ו"בכחול-לבן" השותפות הפריטטיות לממשלה המתהווה כעת. הכל בהתייחס לצורך לפעול בזהירות מונעת ובניהול סיכונים רציונאלי. זאת תוך הליכה מתונה ובשום שכל בין הטיפות, ומציאת דרך אמצע פרגמטית בין תוכניות טראמפ ואלון. כדי לקדם מה שניתן לפי האמור לעיל, רצוי שהקואליציה לא תיכלול את מפלגת ימינה בשל עמדותיה הגורסות סיפוחי שטחים ללא מו"מ.
נקודת המוצא להתייחסות צריכה להיות שתוכנית טראמפ היא בגדר מתווה שניתן למלאו תוכן שייווצר בהסכמות שיושגו באופן תהליכי ומתמשך, שייווצר אך ורק במשאים ומתנים ובמיקוחים בין הצדדים. את העיסוק בשלבים הבאים של תוכנית טראמפ, לאחר הסדר גבול בן הגנה על הירדן, שהוא הנדבך החשוב ביותר מבחינת הביטחון הלאומי הישראלי, יש לדחות לעתיד מרוחק, לאחר שייווצר אמון בין הצדדים. זאת בשל העובדה הידועה ש"החיפזון הוא מן השטן", ועקב העובדה שיש להתגבר בדרך על מוקשים רבים. ניתן לצפות לצירופי נסיבות פוליטיים עתידיים שיצרו נסיבות והזדמנויות חיוביות חדשות .
והפעם - מרגש, ממשלה, כאוס, אזהרה, הייתה מלחמה, שקרים ונפלאות השלטים א' 
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
