קדושים תהיו גם בין אדם לחברו

השבת אנחנו קוראים בתורה שתי פרשות, אחרי מות וקדושים. בשתיהן יחד יש 79 מצוות לפי ספירה של ספר החינוך וברבות מהן מסתיים הציווי בתזכורת: אני ה' או אני ה' אלוקיכם. אנחנו רגילים לחלק את המצוות לכאלה שבין אדם למקום וכאלה שבין אדם לחברו וכזו היא גם החלוקה בשני לוחות הברית, בלוח הימני מצוות שבין אדם למקום ובלוח השמאלי מצוות שבין אדם לחברו. העובדה שבמעמד הר סיני ניתנו לנו בקולות וברקים מצוות שבין אדם לחברו בהמשך ישיר למצוות שבין אדם למקום, נועדה ללמד שהקשר החיובי שלנו עם הקב"ה כלול מכמה נתיבים כשאחד מהם, ולא בהכרח הפחות חשוב, הוא תקשורת חיובית עם זולתנו. ובעצם, אפשר לומר שהאחרונות חשובות יותר.



כמו שכתוב במשנה במסכת ערכין (פרק ג' משנה ה'): מצינו, שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע, שנאמר (במדבר יד) "וינסו אתי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי". כל הטרוניות שהשמיעו שם במשך השנים ואפילו הנפילה הקשה בחטא העגל, לא הביאו לגזירה שכולם ימותו במדבר. לשון הרע על הארץ, אפילו לא על בני אדם, הביאה לעונש הקשה הזה. וכדי להדגיש את העובדה שהקשר הטוב שלנו עם בוראנו עובר דרך תקשורת חיובית בינינו, במצוות מהסוג הזה שוב ושוב הסיום הוא אני ה' או אני ה' אלוקיכם. הנה למשל (ויקרא יט): [יד] לֹא-תְקַלֵּל חֵרֵשׁ--וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹקֶיךָ, אֲנִי ה'. [טז] לֹא-תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ, לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ: אֲנִי, ה'.



לכאורה מה שיש פה זה עצות טובות להתנהגות ראויה לצורך קיום סביר של חברה אנושית, אבל התורה אומרת לנו שאפילו עניין כזה בסיסי של יחסי אנוש תקינים אינו יכול להתקיים בחברה אנושית מצד עצמה, בהתנדבות של חבריה, אם לא שיזכרו תמיד שהאנושיות היא עצמה אינטרס של בורא עולם ומנהיגו, שיחס נכון לזולת גם הוא חוסה תחת הכותרת "אנכי ה' אלוקיך". שכן החיים האנושיים מצד עצמם מלאים באינטרסים ולעתים קרובות האינטרס של (זרם) פלוני מתנגש באינטרס של (זרם) אחר וזה הכי טבעי בעולם. אז איך בכל זאת שומרים על קיומה של חברה מתפקדת, ולטובת כל חבריה? איך מונעים מאבקי כוח העלולים לסכן את קיומה של החברה - התשובה היא וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹקֶיךָ, אֲנִי ה'.

בית משפט ארצי, לא עליון

בין שני הפסוקים שהבאנו לעיל יש פסוק נוסף שדומה כי הוא מאוד אקטואלי בימים טרופים אלו של מערכת משפטית העומדת לדין הציבור: [טו] לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל, בַּמִּשְׁפָּט--לֹא-תִשָּׂא פְנֵי-דָל, וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל: בְּצֶדֶק, תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ. הפסוק שלפני והפסוק שאחרי מסתיימים בתזכורת אֲנִי ה'. וזה ממש מתאים לפתיחת הפרק השלישי בפרקי אבות, שקוראים השבת: עקביא בן מהללאל אומר, הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עברה. דע, מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון. התכלית היא שלא לבוא לידי עברה, לשמור את עצמי מפני מעבר לנתיב הלא נכון. איך מונעים מעבר כזה - מסתכלים כלומר מתבוננים, עד שמגיעים ל-דע, מודעות נכונה ביחס לקיום האנושי.



והקיום האנושי לפי החכם הזה במשנה הוא פשוט וממש מחייב שוויון מלא בין בני אדם, שהרי לכולנו יש את אותה נקודת מוצא וגם את אותה נקודת סיום. כל ההבדל הוא בין שתי הנקודות והבדל זה הוא חיצוני בלבד, שכן אחרי מאה ועשרים לא משנה בכלל כמה כסף וכוח צברו או כמה כבוד קיבלו, לא על זה יזכרו אותם, יזכרו אותם על המעשים שלהם, אם טובים היו או להפך, אם הוסיפו טוב בעולם וכו'. כלומר מה שיזכרו זה רק איזה בני אדם הם היו. ונזכיר שמצוות אלו כתובות בפרשה ששמה ובעצם הכותרת שלה הוא: "קדושים תהיו". לכאורה זו דרישה שנוגעת ליחידי סגולה בלבד, שהרי לא כל אחד יכול להגיע למדרגה של קדושה. אבל עובדה היא שהתורה מצווה את כולנו קְדֹשִׁים תִּהְיוּ.



ואיך יודעים שזו הוראה כללית, לכל יהודי באשר הוא? אומר כ"ק אדמו"ר מלובביץ', הרי הפתיחה היא: [ב] דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם--קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם. ורש"י מצטט מחז"ל: מלמד שנאמרה פרשה זו בְּהַקְהֵל. כלומר במעמד כל העם, אז ברור שלא מדובר רק ביחידי סגולה. והדרך לחתור וגם להגיע לקדושה נתונה בפרשה, בחמישים ואחת מצוות שהיא כוללת, מה שאומר שהדרך לקדושה מורכבת מהקפדה על הרבה פרטים קטנים וביניהם גם מה שהזכרנו אודות היחס הנכון לבני אדם. וזה אפשרי אך ורק מתוך זכירה מתמדת כי אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם, מה שכמובן מזכיר את מעמד הר סיני שכותרתו: "אנכי ה' אלוקיך". כי זו הכותרת של יהודי מאז ועד בכלל.



ונסיים בהערה כללית שנוגעת מאוד לימים טרופים אלו; מערכת השפיטה אצלנו בנויה מכמה רבדים ובכללות, בתי משפט השלום, המחוזי והעליון. מסתבר שהשם הזה השפיע על המכהנים בו לחשוב שהם באמת עליונים, מורמים מעם. דומני שמן הראוי, לפחות עכשיו אחרי שרואים במוחש את הנזקים, לשנות את שמו לבית משפט ארצי. גם מדויק יותר וגם מפתה פחות לעבור לנתיב דמיוני של עליונות. שהרי אין בידינו להחדיר לתודעתם שיש כוח נעלה מהם, שהוא "אנכי ה' אלוקיך". אגב, הסמכות המשפטית העליונה בעם ישראל, הסנהדרין, כללה שבעים ואחד גדולי החכמים והיא לא נקראה בית דין עליון אלא בית דין הגדול. כי עליון יש רק אחד.