תצהיר

בהקשר לוויכוחים על החלת הריבונות הישראלית ביהודה ובשומרון, שלח לי רואה-החשבון חיים יואבי רבינוביץ את התגובה בזמנו של נעמי שמר להצהרות "מומחים" - אלופים במיל' - על חשיבות התיישבותנו בארץ-ישראל. "לקבוצת כנרת אין שום ערך ביטחוני, רק ערך ציוני" - כתבה שמר בטורה, "תצהיר" - "כשבנציון ישראלי עלה אליה עם שני חבריו, בבוקר חיוור אחד, ב' בחשון שנת משהו, הוא לא עשה את זה מנימוקים ביטחוניים. רק מנימוקים ציוניים.

מזל שלא רץ אחריו איזה אלוף מיל' עם המדחום הביטחוני שלו: האלוף בטח היה מגרש משם את כל השלושה, ואז - ספק אם היה לנו בכלל צה"ל, ואם היו לנו אלופי מיל' שמגישים תצהירים ביטחוניים ...

הלאה: לחדרה, לעין-חרוד, לתל-עדשים, לתל אביב ולכרכור - אין שום ערך ביטחוני, רק ערך ציוני. וגם לאלון מורה, לאריאל, לכפר עציון, ולתפוח - יש ערך ציוני בלבד. בכלל, למדינת ישראל אין שום ערך ביטחוני (בברוקלין הרבה יותר בטוח!) - יש לה רק ערך ציוני. לעומת זאת, לטיעונים הביטחוניים שלכם, רבותיי האלופים, אין לא ערך ביטחוני ולא ערך ציוני, ואתם יכולים בשקט לזרוק אותם אל גל הגרוטאות. בכל אופן, את צליל הפח החלול הם משמיעים כבר עתה, הטיעונים הביטחוניים האלה, וזאת אני קובעת לפי מיטב שמיעתי, הביטחונית והציונית.

בכבוד רב,
רב"ט מיל' נעמי ספיר, מספר אישי 250567, צה"ל".

יצאו מדעתם

בניגוד לשמועות, אין צבא האמריקני הרבה לוחמות - כיוון שהצבא אינו מכופף את הצקנים, ורוב הנשים אינן עומדות בהן. האם התקנים רצויים? כמובן, לא. הם הכרחיים, כדי לקיים יחידה לוחמת מגובשת, שיכולה להתמודד עם אתגרי שדה הקרב.

לכן, משנת 1980 עד היום הוסמכו רק שתי לוחמות בקורס, שמכשיר לוחמים ליחידת "הכומתות הירוקות". אצלנו, לעומת זאת, מקלים על הלוחמות (זוכרים את הספסל במעבר קיר במרוץ מכשולים?!), וזה פוגע בכושר הקרבי של היחידה ובשוויון בין הלוחמים.

ח', מפקד לעשבר של סיירת מטכ"ל, וסגנו הצהירו באחרונה, כי הם בעד פתיחת סיירת מטכ"ל בפני לוחמות. זאת עשו בתמיכה בעתירה לבג"ץ של ארבע נערות, שדורשות לחייב את צה"ל לקבלן לגיבוש לסיירות. אמת, שילוב נשים הוא רעיון נשגב ושוויוני עד מאוד, אך באותה המידה, שאין משלבים גברים בקורס הנקה, אין לנשים מקום בלחימה - מפני שהמאמץ הפיזי קשה מדי ומפני שיזיק לגופן. עובדה זו ידועה היטב בצבאות העולם וגם בחיל הרפואה של צבאנו. אז מה?!

"שוב עולה בי המחשבה שאין לקצונה של צה"ל דעה שקולה על מעשיה, ויותר מכך, אין להם חוט שדרה לעמוד מול אופנות חברתיות" - כעתב לי בתגובה אילן, ידידי. "אפשרות נוספת, הקשה באמת - אין להם מושג מהי מלחמה באמת ... היכן הוכשרו הקצינים הללו?"

בישראל היום נכתב, כי עו"ד עתליה ניני, המייצגת את העותרות, הוסיפה: "בדיוק כמו בצבא ארצות-הברית ובריטניה שפתחו את כלל היחידות בצבא בפני נשים, כך גם על צה"ל לעשות". ואני תקווה, ששאר דברי עו"ד ניני יותר מבוססים על אמת. בכל מקרה, אם כוונת צה"ל לנצח (ואני מפקפק בכך כבר כארבעים שנה), שילוב נשים בדרג המסתער (שריון, חי"ר, תותחנים והנדסה) וביחידות למבצעים מיוחדים יכביד עליו לעשות זאת.

מארגון תורת לחימה נמסר ל"ערוץ 7", "סיסמאות על שוויון של 'לשעברים' זה נשמע טוב בתקשורת אבל לא עובד במציאות. ההעדפה של ערך השוויון על פני הניצחון מנוגדת לכל שיח מקצועי וערכי בצה"ל. שיטת הפנייה לבג"ץ בכל עניין כדי לכפות אגנדות אישיות על צה"ל היא נוהג מסוכן, מפלג ולא מקצועי.

רעיון פתיחת היחידות הקרביות והסיירות בצה"ל לנשים הינו חוסר אחריות מבצעית, ונוגד כמובן גם את היותו של צה"ל צבא יהודי מנצח. אם יש בעיה של כוח-אדם ולוחמים, צה"ל צריך להכין תוכנית להגברת המוטיבציה הכוללת העמקה בצדקת הדרך וערכי הלחימה".

השבת השחורה

בשבת, 29 ביוני 1946, חשף הכובש הבריטי קבל-עם ועולם את ערוות ה"הגנה" והפלמ"ח, ואסף כביצים עזובות את הנהגת הסוכנות היהודית ומפקדים למחנות מעצר - פרט לדוד בן-גוריון, היו"ר, שהיה בפאריס, ולכן לעגו לו "הפורשים", וכינוהו, "אסיר פאריס" - נשק, תחמושת ומסמכים חשובים.

מבצע "אגאתה הבריטי" יצא עם שחר שבת לדרכו, והפתיע את היהודים - (כרגיל), למרות שהיה מודיעין מקדים עליו. הצלחת הבריטים הייתה כה מהממת, עד שהיישוב כינה את אירועי אותה השבת, "השבת השחורה". פחות משנתיים אחר כך הסתלקו הבריטים מארץ-ישראל, ועד היום ממשיכים להתווכח מי גירש אותם מהארץ.

הוטל עוצר על ערים, על מושבות, על מושבים ועל קבוצים, וחיילים בריטיים חיפשו מבית לבית, וגילו "סליקים", שבהם הוחבאו נשק ותחמושת. המפורסם ב"סליקים" שנתפסו היה בקיבוץ יגור.

מבצע "אגאתה" היה תוצאה של עבודת מטה נרחבת, שעשו הבריטים לאחר הריגת הלורד מוין בסוף שנת 1944 על-ידי "שני אליהו", אנשי לח"י, והוגברה עם התחלת הפעילות של "תנועת המרי העברי", שאיחדה את שלוש המחתרות היהודיות לפעילות נגד הבריטים. היו שמועות, שתוכנן מבצע "ברודסייד" נגד היישוב העברי, אך טרם נמצאו הוכחות לכך בארכיונים הבריטיים.

כשבעה-עשר אלף חיילים ואנשי בולשת (CID) בריטיים יצאו ל"אגאתה", כשברשותם רשימה של 5,000 מבוקשים ושל יעדים לחיפוש. אגדה מספרת, שהתוכנית הגיעה לש"י, ובעקבותיה קיבלו רבים מראשי ה"הגנה" התרעה, הסתתרו ולא נאסרו. כמו-כן, הועבר חלק מהנשק למקומות מסתור אחרים.

הבריטים עצרו כשלושת אלפים, וביניהם מנהיגי הסוכנות היהודית. בפשיטתם על משרדי הסוכנות בירושלים החרימו מסמכים רבים, שהובלו לבניין מלון "המלך דוד" בירושלים - שלא שימש כמלון, אלא כמושב מזכירות הממשלה (הבריטית של ארץ-ישראל) והמפקדה הראשית של הצבא הבריטי בארץ. המסמכים הוכיחו בעליל את חלקה של הסוכנות היהודית בהנהגת "תנועת המרי העברי".

בקיבוץ מזרע פרצו החיילים למטה הפלמ"ח, והחרימו מסמכים רבים, ובהם כרטסת הפלמ"ח. הכרטסת נכתבה בצופן, שהבריטים לא פענחו. אפילו יגאל אלון ראה בזה כישלון מביש של הפלמ"ח, שמטהו נתפס על-ידי הכובש.

מחשש לשפיכות דמים, פקדה מפקדת ה"הגנה" על "התנגדות סבילה" לחיפושים. למרות זאת, בקיבוצים תל-יוסף ועין-חרוד בעמק, פתחו הבריטים באש, והרגו שלושה אנשים.

היה מי שכינה את היום הזה, "שבת שחורה וכלניות (כך כינו ביישוב את הצנחנים הבריטיים, שחבשו כומתות אדומות) אדומות". להשוואה: בתגובה הבריטית על "ליל הגשרים", שבועיים קודם לכן - חיפושים בקיבוצים מצובה, כפר-גלעדי ובית-הערבה - נהרגו ארבעה יהודים, נפצעו שמונה-עשר, ונעצרו יותר ממאה. יש סברה, שזה היה תרגול לקראת "אגאתה".

מתקפלים

שנתיים ויום אחרי "השבת השחורה", ב-30 ביוני 1948, עזב אחרון החיילים הבריטיים את המאחז, שהמשיכו הבריטים להחזיק בחיפה, והכיבוש הבריטי התקפל (אולי כדי לחזור). כלומר, התמונה המפורסמת של סיר אלן קניגהם, הנציב העליון הבריטי האחרון, יורד בארבעה-עשר במאי 1948 לסירה, שהובילה אותו לספינה בריטית, שהוציאה אותו מהארץ, אכן מסמלת את תום הכיבוש הבריטי, אך כחודש וחצי אחר כך עדיין שלטו הבריטים בשטח קטן מארצנו, למרות הקמת המדינה.
במחנה בריטי על הכרמל החזיק הכובש הבריטי בני-ערובה יהודיים, כדי להבטיח, שלא תופרע התקפלותו מהארץ (וביניהם - הלל צור, אביו של יעקב, ידידי, ומפקד בכיר באצ"ל; לימים - מחנכי). בני הערובה, שסיפורם כמעט אינו ידוע, שוחררו מיד, וחזרו לבתיהם ולמשפחותיהם - רובם אחרי שנים רבות של תלאות במחנות מעצר ובכלא בריטיים.

לסגור ומיד

גם לרא"ל אביב כוכבי, הרמטכ"ל, נראית 'גלי צה"ל' כסרח עודף בצבאנו, והוא הצטרף לרמטכ"לים קודמים, שביקשו לסגור את התחנה, או להפריטה - ובצדק. אין מקום לתחנה, שמשדרת תעמולה פוליטית, בצבא; וכל יום שהדבר הזה מתקיים ניזוקות הדמוקרטיה והחברה הישראליות.

הייתי בעד שידור ציבורי, אך מזמן 'גלי צה"ל' אינה שידור ציבורי, אלא בטאון השמאל; ואין סיבה, שתקציב הביטחון יממן את החרפה. כרגע יש שתי תחנות שידור (רדיו) ממלכתיות - 'קול ישראל' של תאגיד "כאן" ו'גלי צה"ל', ושתיהן מבטאות כמעט בלי הפסקה רק את רחשי-לבו של השמאל הישראלי. אם יצליח רא"ל כוכבי לסלק את 'גלי צה"ל' מהצבא - ואני מפקפק בסיכויי הצלחתו - יהיה זה צעד קטן בכיוון הנכון: ייצוג כל העם בשידור הציבורי, שבינתיים מתערערת מאוד תמיכתי בו. כנראה, בלתי אפשרי לקיים חיה שכזו. מלבד תיקון עוול יסודי - שימוש בכספי הביטחון להסתה שמאלנית. במדינה דמוקרטית אין לתחנת שידור צבאית שום זכות לעסוק בפוליטיקה מכל סוג שהוא - גם לא כדי להגדיר את הרייטינג שלה.