תאונת הדרכים של בן-גוריון וכצנלסון ליד לוד [1928]

ביום שישי 25 במאי שנת 1928 נסעו במכונית יחדיו דוד בן-גוריון וברל כצנלסון ל"ועידת הבחרות הסוציאליסטית", שהתכנסה בכפר הנוער בבן שמן. יחד עימם במכונית נסעו רעיית בן-גוריון, פולה ושתי ילדותיהם, הנהג ירמיה סטריקובסקי, רעייתו ושני ילדיהם.

בהגיע הרכב לקרבת לוד, סטתה לפתע המכונית מהכביש והתנגשה בעוצמה בעץ זית לצד הדרך. מאחורי הרכב נסעו זאב שרף לימים ח"כ ושר, וא. כהן מחברי "הבחרות הסוציאליסטית". מיד, כך על-פי דיווח העיתונות דאז, הם חשו לעזרה ובעזרת ערבים "משומרי הגנים בסביבה" (כנראה שומרי הפרדסים והבוסתנים הרבים שהשתרעו באזור א.א) החלו בחילוץ נפגעי התאונה.

"כצנלסון הושלך החוצה"

ברל כצנלסון, שישב במכונית מאחור, הושלך החוצה כ"שרגלו הימנית נשארה תקועה בתוך האוטו". בשל הנפילה מהרכב או בשל החבטה שספג כתוצאה מהתאונה נגרם לו שבר בשוק רגלו הימנית ובידו השמאלית. בנוסף לכך נחבל בפניו. "בן-גוריון שנפל עליו", נפצע במצחו ונחבט בכמה מקומות בגופו. אשתו (פולה בן-גוריון א.א) נפצעה בפניה ונחבלה בידה הימנית. הבת הקטנה נפצעה בעצם האף, והגדולה נחבטה בפניה ובכתפה.

הנהג עצמו, ירמיה סטריקובסקי לא נפצע, אולם אשתו שישבה לימינו נפצעה קשה, נגרם לה שבר בעצם הבריח ובכתף ופצע בחזה מנפץ הזכוכית. גם בנו של הנהג, ילד בן 6, נפצע. בחישוב כולל, בהסתמך על דיווחי העיתונות דאז, בהנחה שהדיווח מדויק, היו ברכב בעת התאונה תשעה איש. כמעט כולם נפצעו, מי קשה יותר ומי קל. הפצועים הועברו לבית החולים הממשלתי ברמלה שם ניתן להם, "על-ידי שני רופאים ערבים ואחיות", טיפול עזרה ראשונה שכלל חבישת תחבושות, תפירת קרעים, והזרקת זריקות.

כותרת ב"דבר": "מקרה אסון לבן-גוריון וכצנלסון"

על התאונה דיווח עיתון דבר מיום א' (27 במאי 1928) כותרת הידיעה המתפרסמת בעמודו הראשון של העיתון דרמטית משהו: "מקרה אסון לה"ח בן-גוריון וכצנלסון". בין השאר נכתב בידיעה: "מקרה אסון קרה לה"ח כצנלסון וד. בן-גוריון בנסעם באוטו מתל אביב לכנס הבחרות בבן שמן, להם ולנוסעים איתם. באוטו היה הנהג, ירמיה סטריקובסקי ומשפחתו: אישה, ילד וילדה; הח' בן-גוריון, אשתו ושתי בנותיו והח' כצנלסון".

הידיעה מפרטת את נסיבות התאונה: "בין כביש יפו-רמלה ובין לוד במרחק מה מעבר לפסי מסילת הברזל, בין עצים, ירד האוטו תוך כדי מרוצה מהכביש בשיפועו הימני ופגע בכוח בעץ זית הסמוך לדרך. גג האוטו נעקר אחורנית. סומכותיו שנקעו ממקומותיהן, הזכוכית הקדמית שנופצה והספסל שנתעקם וזז לאחור הסבו חבלות קשות לנוסעים. ביחוד ניזקו אלה שישבו מימין בצד הפגיעה".

העברת הפצועים מבית החולים ברמלה להדסה התל אביב

רכב ובו רופא, ד"ר אלוטין (כנראה המדובר באריה אלוטין כירורג ידוע א.א), שתי אחיות וסניטר הגיעו לבית-חולים הממשלתי ברמלה והעבירו את משפחת בן-גוריון לבית חולים הדסה בתל אביב, שם קיבלו טיפול רפואי ולאחר חידוש התחבושות שוחררו לביתם. אולם את ברל כצנלסון ואת אשת הנהג היה חשש להוביל ב"מכונית פשוטה" בשל פציעתם הקשה וכעבור מספר שעות, בסביבות השעה 6 בערב, הגיע אמבולנס במיוחד מבית חולים הממשלתי ביפו והעביר את ברל כצנלסון ורעיית הנהג לבית חולים הדסה בתל אביב.

"שמועות מוגזמות הגבירו את הדיכאון"

הידיעה על התאונה בה מעורבים דוד בן-גוריון וברל כצנלסון, התפשטה חיש מהר בעיר תל אביב. וכך מתאר עיתון "דבר" (27.5.1928) את הדאגה לשלומם: "בתל אביב נתפשטה הידיעה במהירות והחרידה את הציבור. המון עצום נקהל ברחוב נחלת בנימין על-יד "הדסה" וציפה לידיעות. שמועות מוגזמות הגבירו את הדיכאון".

בידיעה בעיתון "דבר" (27.5.1928) מדווח בפרוט לא שיגרתי על מצב פצועי התאונה והרגשתם. חשוב לציין, ברל כצנלסון היה באותם ימים עורך "דבר". וכך נאמר בידיעה ואני מביא הדברים כלשונם: "על הח' כצנלסון עבר הלילה הראשון בייסורים קשים. אתמול בבוקר הובררו בהחלט השברים: שבר עצם הסובב באמה (עצם הקנה שלמה) ושבר שתי עצמות השוק ד"ר בראון גיבס האיברים הניזוקים בהצלחה.

הלילה האחרון עבר על הח' כצנלסון ביתר שקט. דעתו הייתה צלולה עליו כל הזמן ואת המכאובים נשא בסבלנות. מצב בריאותו של בן-גוריון אינו מעורר דאגה. מחמת חבטה ברגלו קשה עליו ההליכה. בני משפחתו דורשים טיפול אולם פצעיהם אינם אנושים".

הנהג נאסר

בידיעה ב"דבר" (27.5.1928) על התאונה מצוין כי נהג הרכב ירמיה סטריקובסקי "נאסר על-ידי משטרת רמלה אשר גבתה עדות מפיו על מה שקרה. שופט השלום ברמלה פסק לשחררו בערבות של 200 לא"י "אולם מפני איחור השעה לא נסתדרה הערבות והנהג שוחרר למחרת בבוקר".

בעתון "דואר היום" (28.5.1928) יודעים לספר כי הסיבה לכך שהרכב סטה והתנגש בעץ היא: "חמור שעמד והסתובב אנה ואנה בכביש לקול צפצוף המכונית ומרוב סיבוביה כדי להימנע מפיגוע החמור נטתה המכונית הצידה והתנגשה באילן".