ההתפארות המיותרת של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הבוקר (יום ד', 26.8.20) במאמר שפורסם בישראל היום על כך שלראשונה מזה 56 שנים עברה שנה תמימה ללא הרוג ישראלי בפיגוע, הרתיחה את הדם עוד לפני הרצח שאירע שעות ספורות לאחר מכן בפיגוע בצומת סגולה בפתח תקוה, בו נדקר למוות שי אוחיון.

נתניהו, נאמן לנרטיב שהוא דואג כבר שנים למצב לעצמו, כתב כך: "לפני הכל, אני פה כדי לשמור על החיים שלכם. נמשיך להביא ביטחון ומתוכו להביא גם שלום. שומרים על ביטחון ישראל".

על איזה ביטחון הוא בדיוק מדבר? על כך שאיש לא נהרג במאות התקריות של יידויי בקבוקי התבערה והאבנים בכבישי יהודה והשומרון? על כך שבדרך נס הדקירה שאירעה רק לפני שבועיים על-ידי מחבל לא הסתיימה במוות אלא רק בפציעה? על כל תושבי עוטף עזה שנמצאים בחרדה מתמדת על זקניהם וטפם בשל המשך הפרחת בלוני הנפץ והתבערה מרצועת עזה? על תושבי הצפון שרק אמש נשלחו לחדרי הביטחון מחשש לחדירה של חיזבאללה?

מה שאפשר את הנתון היפה בהחלט שהציג נתניהו לציבור באופן מניפולטיבי היה בראש ובראשונה עבודה נפלאה של כוחות הביטחון, אבל חייבים להודות שאם המחבלים היו מקצוענים יותר - התמונה הייתה שונה למדי. אגב, אפשר לערער על הנתון הזה עצמו בהריגת החייל עמית בן יגאל על-ידי מחבל פלשתיני בשנה החולפת, ובגדיעת משפחתו של אביו שהוא היה לו בן יחיד. אבל הנתון הזה היה הורס את המספר הכל כך יפה שביקש נתניהו להציג לציבור.

נתניהו הצהיר שהוא כאן כדי לשמור על החיים שלנו. הוא נכשל, ולא רק בתחום הקורונה אלא גם בזה שבו הוא מתגאה יותר מכל - הביטחון. החיים שלנו מורכבים לא רק משאלה בינארית של חיים או מוות. יש להם גם תווך של פגיעות חרדה, פציעות ושריטות עמוקות בנפש שנגרמות מפיגועים שלא מסתיימים במוות. כל אחד מהמקרים הללו אינו ניסיון פיגוע אלא פיגוע לכל דבר ועניין, שהרי מטרת הטרור היא כשמו - להפחיד.