פריחת הסתיו

הסתיו הגיע. הימים מתקצרים, ועוד מעט נעבור לשעון חורף. ראש-השנה בפתח, ואחריו הימים הנוראים, יום הכיפורים, סוכות ושמחת-תורה. בערבים מוארים השמיים באורות מדהימים, כתומים וצהובים, של שקיעה, ומדי פעם נשמעות תרועות שופרים של בעלי תקיעה, שמתאמנים ומתרגלים.

בחנויות יש כבר גואיבות, תמרים, אפרסמונים, אבוקדו וקלמנטינות ראשונות; ובצד אחד של גננו מאדימים רימונים. בצדו האחר פורחות עוד ועוד חבצלות קטנות-פרחים בדבוקות, שמרנינות את הלב גם בימי השרב הללו.

המיטו אסון

בשלושה-עשר בספטמבר 1995 חתמו שמעון פרס, החתרן הבלתי-נלאה והאדריכל הראשי של האסון, יצחק רבין, שנגרר אחריו באי-רצון, והארכי-רוצח יאסר ערפאת, חובב הילדים, על הסכם אוסלו. בסוף אותה השנה קיבלו השלושה את פרס נובל לשלום על ההסכם, שיכול היה לחסל את מדינת ישראל, אך מצא חן בעיני הפרלמנט הנורווגי, כנראה, דווא משום כך. השלישייה הזכירה לי את הפתגם הידוע, למה בא זרזיר אצל עורב...

אחד מאדריכלי אסון אוסלו הוא יאיר הירשפלד, שבמקום להיחבא מרוב בושה על מה שעולל למדינה, מתפאר מאז ב"הישגו", עתה בספר חדש שהוציא. ובאמת למה לא?! השמאל ראה בהסכם המטורף, שייבא ארצה את ערפאת ואלפי מחבלים חמושים, הישג אדיר, והפך את שמעון פרס לנביא השלום. אני מניח, שכל השָלומיסטים ההזויים, כולל שלוחותיהם באמצעי התקשורת, יפארו עתה את ספרו של אדריכל האסון.

מרשל אנרי פיליפ פטן, גיבור מלחמת העולם הראשונה וראש ממשלת צרפת בתחילת מלחמת העולם השנייה, הוציא את צרפת ממלחמת העולם השנייה, וחסך ממנה כשנתיים של מרחץ דמים - אחרי מה שאיתרע לצרפת במלחמת פרוסיה-צרפת (1871-1870) ובמלחמת העולם הראשונה, קצת יותר ארבעים שנה אחר-כך.

למרות ששנאו שנאה מרה את הגרמנים (עד היום?), שיתפו מרבית הצרפתים פעולה עם הכובשים הנאציים. כששחררו בעלות-הברית את צרפת, הצטרפו כל הצרפתים בזריזות למרכבות המנצחים.

בית משפט צרפתי שפט את מרשל פטן למוות על בגידתו בצרפת, אך המליץ, שהעונש לא יבוצע. עונשו הומר למאסר עולם, וגנרל שארל דה-גול החליט לחון אותו אחרי שירצה שנתיים מאסר, אך הודח מראשות ממשלת צרפת, בטרם הספיק לחונו. מרשל פטן מת בכלאו, באי איל דה יו מול חופי ברטאן, בשנת 1951, והפך לסמל בזוי של כניעה ושל בגידה בארצו.

חקירה

הכנסת אמורה לדון ממש לפני ראש-השנה בהצעת סיעת 'ימינה' להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת ניגודי העניינים של היועץ המשפטי לממשלה, של פרקליט המדינה ושל השופטים בבית המשפט העליון ובבתי-המשפט, שיזם ח"כ בצלאל סמוטריץ'.

בשני העשורים האחרונים התדרדר פלאים אמון הציבור במערכת המשפט (ובעיקר, בבית המשפט העליון), והוא ממשיך להתדרדר; וזה רע מאוד. איני חסיד של מערכת המשפט ושל מערכת אכיפת החוק שלנו. אדרבה. אבל לבית המשפט, לפרקליטות ולמשטרה אין גיסות, ופעולותיהם נתמכות אך ורק על-ידי אמון הציבור. כלומר, בלי אמון הציבור לא יתפקדו מערכת אכיפת החוק ומערכת המשפט, ותשרור אנארכיה.

מאז ימי אהרן ברק, עסוקים בית המשפט העליון, הפרקליטות והמשטרה בהשתלטות זוחלת על השלטון (אוּזוּרפּציה) במדינה - מעין פוטש, שמרוקן את הרשות המבצעת (הממשלה) ואת הרשות המחוקקת (הכנסת) בהתמדה מיכולתן לפעול. כלומר, הרס הפרדת הרשויות. יתר על כן, בשנים האחרונות אנו נחשפים לתפקוד מופקר ושערורייתי (ואולי גם פלילי) של המשטרה ושל הפרקליטות ולניגודי אינטרסים של השופטים במערכת המשפט.

לכן, החקירה הכרחית, אך לא תתבצע, כיוון שח"כים רבים מוחזקים בזקניהם, או באיברים רגישים אחרים; והם נאלצים לתמוך במשטרה, בפרקליטות ובבית המשפט. כזכור, בניגוד לכל היגיון דמוקרטי, אספה המשטרה מידע על-אודות ח"כים ואנשי ציבור, ובית המשפט לא הורה לבער מיד את התיקים הללו, ולענוש את האחראים לאיסוף המידע.

אסור לשכוח, בכנסת ובציבור יש שסע בין חסידי שלטון החוק (כלומר, הפרקטיקה הנהוגה של התעמרות המשטרה, הפרקליטות ובתי-המשפט באזרחים, בשם הדמוקרטיה ולהגנתה) לבין מי שאינם מתפעלים ממערכת המשפט וממערכת אכיפת החוק שלנו, ורוצים להכניסן תחת בקרה יעילה, כיוון שכל מערכת, שפועלת ללא בקרה, מתנוונת. לשסע הזה יש גם ביטוי אחר - מאבק האנטי-ביביסטים, שכולל התפרעויות והפרת חוק, וגם הוא נראה כמו פוטש.

ענייני זקן

מדי פעם, כשלצבאנו אין מה לעשות, או נדמה לו, שאין לו במה להתעסק, נזכר מן-דהוא בהנהגתו, שיש חיילים מזוקנים בצבאנו, ומשסה בהם את מפקדיהם. כיוון שברוב חיי הבוגרים היה לי זקן, איני מצליח להבין זאת.

כחייל, צלחתי כמה גלי התקפה על בעלי זקנים, כולל על זקני-שלי, ובעיקר, במלחמת יום הכיפורים. ברוב ההזדמנויות לא צִיָתּי, ובהזדמנויות אחרות התעלמתי מהפקודות לגלח את זקני. למרות זאת, איני מצליח למה מתעלל צבאנו בזקני החיילים, ובעיקר, בחיילים דתיים, שמגדלים זקנים לפי צו ההלכה.

כיום כבר אי-אפשר להתעלם מכמות החיילים והקצינים הדתיים, המשרתים ביחידות קרביות, ואי אפשר לוותר עליהם, בעיקר, עקב החוק המטופש, שקיצר את שירות החיילים בשירות סדיר. כיוון שאני רואה בכל מקום צל הרים, אני חושש, שצמרת הצבא מתכוונת להקטין את שיעור חובשי הכיפות למיניהן בקרבו. כלומר, לפגוע פגיעה אנושה בסדר-הכוחות הקרביים של צבאנו.

זקנים היו מאז ומתמיד סימנו של יהודי. למרות שלא השתמשתי מעולם בטיעון הזה להצדיק את התעלמותי מהפקודה לגלח את זקני, אני סבור, שלמוסדות במדינה יהודית אסור לפגוע בזקנו של יהודי, המקיים את צו ההלכה.

סמרטוט אדום

דונלד טראמפ עשה יותר מהרבה זוכים בפרס נובל לשלום על-מנת לקדם שלום בין מדינות בעולם. כך סבור כריסטיאן טיבינג-גיירדה, חבר בפרלמנט הנורווגי, לאחר שממשל טראמפ יזם את הסכם השלום בין ישראל לאיחוד האמירויות. לכן, הגיש את מועמדות טראמפ לפרס נובל לשלום לשנת 2021.

לדעתי, אין סיכוי, שהפרלמנט הנורווגי יקבל את ההצעה. גם אשתקד דחה את הצעת אותו חבר פרלמנט להעניק לנשיא האמריקני את פרס נובל לשלום. זאת, כיוון שהנשיא טראמפ הנו סמרטוט אדום בעיני שמאלנים ופרוגרסיווים (כלומר, ניאו-מרקסיסטים) בארצנו וברחבי העולם. ובנוסף, לוקה הפרלמנט הנורווגי בשנאה עזה למדינת ישראל.

כדי להבין את הטירוף, שמניע את הפרלמנט הנורווגי בהעניקו את פרס נובל לשלום, ראוי לזכור, שברק אובמה זכה בפרס על לא-עוול בכפיו, בשנת 2009, במהלך השנה הראשונה לכהונתו כנשיא ארצות-הברית, ועד אז לא עשה דבר פרט להשמעת קולות ודיבורים ריקים, שחלקם ביטאו סלידה עמוקה מארצות-הברית ומהאמריקניזם, וזה קסם לחברי הפרלמנט הנורווגי.