מול כל הלחצים

אין לקנא בבנימין נתניהו. הנה הוא מתייצב למשפטו, הנפתח בבית המשפט המחוזי בירושלים. ראש ממשלה מכהן עומד לדין. ההכנות הקדחתניות למשפט מזכירות את אלה של משפטים גדולים אחרים שנערכו בירושלים. אולם מיוחד, סידורי ביטחון מוגברים, התקני הגנה מפני המגפה. חגיגה תקשורתית - ועל מה? מדינה שמוציאה מיליונים על משפט, בשלושה סעיפי אישום, שלדעתי יתבררו כמופרכים.

אין לקנא בבנימין נתניהו. הוא ניצב יום-יום מול תקשורת, המאוחדת ברובה בקריאה לנפילתו ובהתאם לכך עושה שירות גדול, ללא תשלום, לאופוזיציה חסרת המעצור. כבר אין צורך בשידורי תעמולה. עיתונאים רבים, כתבים, פרשנים ועורכים, בכל אמצעי התקשורת, באולפנים, שכחו את תפקידם להיות ענייניים ושקולים.

אין לקנא בבנימין נתניהו. עליו לנהל את הממשלה המטורללת ביותר שהייתה אי-פעם לישראל. הוא עצמו נושא באשמה שבחר לו שותף "פריטטי" בדמות מפלגת גנץ המתפוגגת. 36 שרים ועוד סגני שרים, "ראש ממשלה חליפי", יכולת משילות אפסית. אובדן אמון. ככל שיגיע קיצה של ממשלה זו ותקום במהרה אחרת - כן ייטב. ככל שתמהר ותעלם תופעת כחול-לבן - האופוזיציה הבוטה בתוך הקואליציה - כן ירווח למערכת השלטונית. מפלגה שנכנסה לממשלה כדי לתת יד למאבק בקורונה ועושה הכל כדי להכשילו.

אין לקנא בבנימין נתניהו. המגפה ממשיכה להפיל בתוכנו המוני נפטרים, כמו בעולם כולו, אך אצלנו מנוצלת למתקפות חריפות על ראש הממשלה. לא כל הניהול ראוי, אך דוברי האופוזיציה עושים ניצול פוליטי גס ממספרי המתים, מעלילים עליו שהם "על ראשו", שהוא "סוחר במתים". כן, זה מה שהעליל יאיר לפיד הזחוח בתוכנית התעמולתית בליל שבת, ופרץ עם צמד מראייניו בצווחי צחוק. ושוב ההשוואה הנלוזה לאיים קפריסין וניו-זילנד... חיסונים מצילי חיים? - אז מה אם "הוא" הביא אותם?...

אין לקנא בבנימין נתניהו. הוא צריך לחזות מדי שבוע בהפגנות הרעשניות נגדו, בליווי תקשורתי, שמהותן ניסיון להפיל שלטון שלא בדרך דמוקרטית. כבר עשרות שבועות שאותו ציבור המונה כמה אלפים, מיעוט זניח בעם, חוזר ומתכנס בבלפור ובקיסריה ועל הגשרים, מניפים כרזות קיצוניות ב"יצירתיותן", עטופות במעטה שנאה כאילו מדובר בגרוע באויבי ישראל. והאיש בבלפור שומע ומתאפק.

אין לקנא בבנימין נתניהו. ידו ויד המשטרה קצרו - יש להודות - מלטפל בהפרות הסגר שמתרחשות במיגזר החרדי. צודקים החרדים בדבר אחד: אם בבלפור מותר להתכנס ולהצטופף, למה לנו אסור? וכי יש מישהו שיוכל לרסן טוב יותר את ההתקהלויות בחוצות בני-ברק, ירושלים וביתר עילית? אבל עליו, ראש הממשלה, מוטל כובד האשמה, לנוכח מחזות של הלוויות וחתונות המוניות, המתקיימות בניגוד לחוק.

אין לקנא בבנימין נתניהו. אלימות בחברה הערבית? - הוא אשם. אלימות במשפחה? - זה באשמתו. בעל רוצח את אשתו בנעלה - היכן ביבי? ערבי רוצח ערבי בכפר בגליל - איפה נתניהו? וכאשר המשטרה פועלת ביד חזקה - זוהי משטרה "פוליטית, אלימה, חד-צדדית"... כל כך הזוי לשמוע את דוברי הציבור הערבי. מצד אחד, מבקשים שהממשלה תטפל בבעיית הפשיעה הגואה, הנקמנות, היד הקלה על ההדק, המובנית בתוכם. אך כאשר זה קורה - זעם והפגנות נגד שוטרי ישראל וראש ממשלת ישראל. כפיות טובה שכזאת מצד מיעוט לא נראתה כאן מעולם.

אין לקנא בבנימין נתניהו. אבד לו ידיד אמת בבית הלבן, ועתה הוא צריך להתמודד עם נשיא שמקרין קור וניכור. נשיא שמחדש את הסכם הגרעין עם אירן שעלול לסכן את ביטחון ישראל, שמתעלם ממדינת ישראל בנאום מדיני ראשון, ומי יודע מה עוד צפוי ממנו. גם כאן נושא נתניהו בחלק מהאשמה, בכך ששם יהבו על הרפובליקנים וטראמפ. נכון, הוא זכה לתמיכה הכי גדולה שזכתה לה אי-פעם ישראל מנשיא אמריקני - אך מעתה שערי הבית הלבן כמעט נעולים בפניו.

אין לקנא בבנימין נתניהו. כל ההישגים שהביא - ארבעה הסכמי שלום, הכרה בירושלים וברמת הגולן, מיליוני חיסונים ועוד - בטלים ומבוטלים בעיני יריביו. אי-אפשר שלא להשתאות על עמידתו בכל הלחצים, כאשר אנחנו בעיצומה של מגפה עולמית, בתוך סיחרור פוליטי, עם ממשלה בלתי אפשרית, יריבים מבית שאינם בוחלים בביטויים, אויבים מבחוץ שמגבירים את טון איומם, בית דין בינלאומי בהאג, ממשל חדש בוושינגטון, ו...מול שלושה שופטים ויועץ משפטי אחד. ואחרי כל זאת, הליכוד שומר על פער גדול בסקרים מול כל המתריסים, חלקם מן הימין, כמו בני בגין שאמר, כך פורסם, כי בשביל להחליף את נתניהו, הוא מוכן לוותר על ממשלת ימין. ואני שואל: הזוהי האידיאולוגיה? מהיכן צצו מאגרי האיבה הללו לראש ממשלה לגיטימי?