כיצד מתמודדת אוכלוסיית בריטניה עם משבר הקורונה המתמשך? על-פי מספר דיווחים בתקשורת ודבריהם של כמה פרשנים בקהילת בריאות הנפש, בריטניה ניצבת בפני "האיום הגדול ביותר לבריאות הנפש מאז מלחמת העולם השנייה" וצונאמי אפשרי של בעיות פסיכולוגיות. פרופ' ריצ'רד בנטול מאוניברסיטת שפילד הוביל מחקר שתוצאותיו מצביעות על תמונה שונה, כפי שהוא כותב בגארדיאן.

המעקב של בנטול ועמיתיו נמשך מאז תחילת המגיפה וכולל מדגם של 2,205 בריטים בוגרים. הם סבורים שטענת הצונאמי מטעה ועלולה לפגוע במאמצים להגן על בריאותם הנפשית של הבריטים וביכולתה של המדינה להתאושש כאשר המשבר יסתיים. בשבוע הראשון של הסגר בחודש מארס, נצפתה עלייה בדיכאון, במתח ובלחץ – כמו במחקרים אחרים בבריטניה ומחוצה לה. הבעיות הקשות ביותר היו של מי שכבר סבלו מקשיים נפשיים, עניים, צעירים והורים לילדים קטנים.

אולם, רק מחקרים בודדים בדקו את שהתרחש מאז הסגר הראשון, והללו מעלים שינויים לאורך זמן. בנטול מצא, כי בסך-הכל יש ירידה במספר המדווחים על עלייה בתסמינים הנפשיים. תמונה זו, של הסתגלות וגמישות, איננה מפתיעה משום שידוע ממחקרים קודמים שטראומה אישית מזיקה נפשית הרבה יותר מאשר טראומה קיבוצית. סיבה חלקית לכך היא שקשרים חברתיים מגינים על היחידים מפני הלחץ ובשעת משבר הם מתהדקים ויוצרים תחושה של שייכות.

לצד זאת יש לשים לב לכך שממוצעים של תסמינים פסיכולוגיים אינם מספרים את כל הסיפור, כי אפילו אם יש גל של בעיות נפשיות, מה יכול האדם הבודד לעשות? לכן, יש להשתמש בשיטות סטטיסטיות מתקדמות והן מצביעות על תוצאות טובות עוד יותר. 56.5% מהמדגם הסתגלו ככל שמדובר במתח ודיכאון ולא הראו תסמינים כלשהם. רק 6.5% חשו שלא בטוב לכל אורך הדרך, 17% התאוששו, ל-17% היו תסמינים בינוניים ו-8.5% אף דיווחו על שיפור במצבם הנפשי. לכן, כרבע מן הבריטים מתקשים מבחינה נפשית – ממש לא צונאמי.

מה הסיבה לממצאים אלו? אנשים בקבוצות שונות מתחילים מנקודות מוצא שונות. בגדול, המצב הגרוע יותר היה אצל בעלי רקע בבעיות נפשיות, אצל בודדים, אצל מי שאינם סובלים חוסר ודאות וכדומה. מחקר מקביל במדריד העלה, כי מי שגישתם לעולם הייתה חיובית מלכתחילה, הצליחו לצמוח מתוך הטראומה: הם ניצלו את המגיפה כדי להעריך מחדש את חייהם ולשנותם לטובה.

עם זאת, מגיפות הן דינמיות ורבות השפעות, כך שההתנהגות לאורך זמן מושפעת גם מן ההתפתחויות. חשוב לזכור שחלק מהשלכות הקורונה היו מועילות: מי שלא פוטרו יכלו לחסוך כסף, הורים נהנו מכך שילדיהם המתבגרים נמצאים בבית. ההשלכות הכלכליות של המגיפה עמדו ביחס ישיר לתסמינים הנפשיים, בעוד החשש מפני הווירוס השפיעה במידה פחותה.

בנטול מזהיר, כי התחזיות לצונאמי עלולות להגשים את עצמן, בעוד לממצאים שלו ושל חבריו יש לדבריו השלכות מעשיות. הממשלה יכולה לשמור בצורה הטובה ביותר על הבריאות הנפשית של הבריטים, בכך שתגן עליהם מפני ההשלכות הכלכליות של המגיפה ובמתן סיוע מעשי להורים לילדים קטנים. כאשר יהיו זמינים משאבים נוספים למערכת בריאות הנפש, יש להפנות אותם לפגיעים ביותר, למשל לבעלי בעיות רקע, למי שאושפזו בשל קורונה ולעובדים במשרות חיוניות. בטווח הארוך, מחקרים כאלה יכולים לסייע ביצירת תוכנית התאוששות כלל-ארצית, כך שכאשר יגיע המשבר הבא, הבריטים יהיו מוכנים יותר להתמודד עם המכה.