משנכנס אדר מרבין בשמחה

חודש אדר בפנינו, ואיתו גם השנה הסינית החדשה, שנת השור. בדיוק לפני שנה, לכבוד שנת העכברוש, הסינים הסתגרו בדירותיהם, אין יוצא ואין בא. 750 מיליון אנשים היו בהסגר, ואצל הסינים אין חוכמות - יצאת, הסתכנת שיירו בך, יאסרו וישלחו אותך לחינוך מחדש, או שפשוט ילחימו את דלת הדירה כך שלא תוכל לצאת, נקודה. בד"כ הסינים טסים למשפחותיהם, ובמשך חודש שלם הם לא עובדים. חגיגות ראש השנה נמשכות כשבוע, והם יוצאים וסועדים וחוגגים. לא כך בשנה שעברה. המדינה כולה עברה "חינוך מחדש", ומסתבר שהסינים, לכבוד השנה החדשה שלהם, החליטו להאציל את אותה מתנה על העולם כולו, ייצוא מיוחד של שנת 2020.

הסינים, עם עתיק יומין, משתמשים בלוח השנה של הירח, בדיוק כמונו, היהודים. יש עוד דברים משותפים לשני העמים - הדגש על חינוך ועל המשפחה (אלא שבשל אילוצי גודל, אצל הסינים מספר הנפשות הוגבל עד לאחרונה בנסיון להשתלט על קצב הריבוי דרך הילודה). אצל הסינים הסבים והסבתות לרוב מגדלים את הנכדים, שכן ההורים יוצאים לעבודה, ואיזו עבודה - המרוץ לכסף אצלם פשוט מרתק (כאמור, הגודל, המספרים כה עצומים).

כך יוצא שהסינים חוגגים את השנה הסינית החדשה בעוד אצלנו נכנס באותו הזמן בדיוק חודש אדר, וכאמור, משנכנס אדר מרבין בשמחה.

על הרבה יש לנו לשמוח, להודות, להלל ולשבח. על כך שהגענו הלום. על כך שאנחנו בריאים, שחלק מאתנו הבריא, ושעלה בידינו לנחם את משפחות, חברי ומכרי אלו שהלכו לעולם בדרך-לא-דרך, במגיפה הגדולה של המאה. על כך שיש חיסונים. על כך שנראה אור בקצה המנהרה, מהבהב, קורץ, אי-שם קדימה, כמעט בהישג יד, כמו מראה תעתועים במדבר. על כך שבישראל אולי תהיה תרופה בקרוב. וכמובן על מאמצי המכון הביולוגי, ממנו לא שמענו זה זמן, על כל הרופאים והאחיות ושאר חברי הצוות הרפואי (כן, גם אלו שמנקים את המחלקות!), נהגי האוטובוסים, כל מי שעוסק במשלוחים כך שאנחנו לא נצטרך לצאת מבתינו, ואולי יותר מכל, חיילי צה"ל ושאר גופי הביטחון והמידע, ששוקדים על עבודתם ולא נחים ולו לרגע.

שמחה ממלאת את לבנו, עומדת לפרוץ לה החוצה, מדבקת, ממכרת, ניחוחה וכה מפתה, טעמה כה מעולה, והיא ממלאת תוכן לחודש אדר כפי שאף פעם לא הרגשנו. שמחה והודיה על כל הדברים ה""פשוטים" בחיים, שאולי פשוט לא שמנו לב אליהם קודם לכן, כה עסוקים היינו בשטויות חסרות משמעות אמיתית.

ארה"ב לא ארץ עולם שלישי כי אם ארץ מפגרת בעליל. אנחנו רק תקווה שמדינת ישראל, הידועה כמחקה כל מה שקורה בארה"ב, תזהר משנה זהירות. השנאה כה עיוורה את הדמוקרטים בשלטון, והכוח כה סיחרר את ראשיהם, שהם איבדו את הצפון (כמו גם את ההגיון והמצפון): הם עוסקים עתה במחיקת ארבע השנים האחרונות ובהענשת חצי מהמדינה. לא, אין זו דרך הטבע, כי לנבחרי ציבור אחריות, כמו לכל מנהיג שמגיע לעמדה של כח. לא כך אצל הדמוקרטים. כל הדרכים היו כשרות להשגת המטרה - שלטון כמעט מוחלט בארה"ב - ועכשיו הם חזרו למציאות, כאילו לא היה דבר. הם עכשיו ה"מבוגרים האחראים"" ה"מנהיגים שאכפת להם" וכל דאגתם שלומה של ארה"ב.

למה דומה הדבר? לפרק הסיום של הספר "בעל זבוב", עת מגיעה האוניה המצילה את הנערים מהאי. תאוות הרצח, ההתנהגות שאפילו לא ניתן לכנותה "חייתית" נעלמת ובמקומה העולם חוזר לצורתו הרגילה. לובשים ופושטים צורה, ממש כמו בסרטים. מעבדים סרטים או קטעי וידאו שיתאמו לעלילות שנטוות לאריג מופלא, שטני ביותר.

אנחנו, מדינת ישראל, רגילים לכך ביותר; בצד המותקף. הצד הצודק. אל-דורה והאב המגן על בנו משך 45 דקות, כששניהם מסתתרים אחרי סלע ענק וחיילי צה"ל הלא-יוצלחים ממשיכים לירות. 45 דקות לאחר מכן, סוף כל סוף החיילים השלומיאלים מצליחים לפגוע בבן (בחקירה שלאחר המקרה יתברר שממיקום החיילים לא ניתן היה לפגוע אלא אם כן חוקי הטבע והפיזיקה ישונו). הרשת הצרפתית סרבה לשחרר את שאר הווידאו, בו נראה במפורש שהנער משנה תנוחה, שכן לא נוח לשכב כ"מת" לאורך זמן, והנער אינו שחקן או כפיל מקצועי. אך הנזק נעשה. דעת הקהל עוצבה. העולם היה נגדנו. האינתיפאדה פרצה, ולכאורה הייתה "מוצדקת". אלפים ימותו ועוד רבים יותר יפצעו. יהודי צרפתי, פיליפ קרסנטי, יצא להלחם בשקר. הוא ידע שצוותי הטלוויזיה הוזמנו מראש, למקום מסוים, בשעה מסוימת, ושהכל היה מבוים לצריכה בינלאומית נגד ישראל והיהודים. במקום לעזור לו, ראשי יהדות צרפת נלחמו בו. מדינת ישראל לא עזרה, לא נקפה אצבע. מספר יהודים בלוס אנג׳לס מימנו את מלחמתו, עד שהאמת יצאה לאור, אך אז הנזק כבר נגרם.

משום מה, אנשים צודקים לא תוקפים בצורה ערמומית, נפשעת, מסוכנת וחסרת מעצורים. לא כך בארה"ב של השבועות האחרונים. הותר הרסן והכל מותר. זו לא אנרכיה, אנחנו בעיצומו של הסיפור "בעל זבוב". אם נחזור בהיסטוריה למאה שעברה, בבתי ספר עדיין מלמדים על מדינה שיצאה להציל תחנת רדיו שגורמים עוינים ממדינה אחרת השתלטו עליה. אותו "סיפור" מבוים (תקרית גלייביץ) שימש כעילה לפרוץ מלחמת העולם השנייה. כדאי לקרוא וללמוד את הפרטים אם אינך בקיא בהם. עם חלוף הזמן, האמת יצאה לאור, אך הנזק נגרם, ולא ניתן להחזיר אחורה את מחוגי הזמן. האם גם כאן הכינו את המדים והדגלים והגיעו לבנין הקונגרס בתכנון מדויק מראש?

הוליווד בפעולה, במיטבה. את הכל ניתן ליצור בהוליווד, גם את הבלתי אפשרי. כך בסרט "כשכש בזנב" משנת 1997 עם דסטין הופמן ורוברט דה נירו. יוצרים מלחמה בכדי להסב את תשומת הלב. עם הנשיא דונלד טראמפ, מה שקרה בבית הנבחרים מזכיר יותר את גרמניה בשנת 1939 בשילוב עם פירוטכניקה ויכולות טכנולוגיות שלא היו קיימות במאה הקודמת. האם זה מה שקרה בשלושה בנומבר, 2020? האם זה מה שקרה בשישה בינואר 2021? והאם זה מה שקורה במשפט הראווה בסנאט?

מדינת ישראל למודת הנסיון - ראי, הוזהרת. הזכרנו לך פצעים שאולי הגלידו מבחוץ אך עדיין תוססים, חיים וקיימים בפנים. עד כה את היית הנתקף, כך שאת ודאי יכולה לזהות את אותם תהליכים ולהבין במדויק את מה שקורה. הנה תזכורת, ובל לנו לשכוח.

ימים אלו מרתקים מבחינה אקדמית - פרק בהיסטוריה נכתב לנגד עינינו ממש. אך לא בנבחרי הציבור או ראשי המפלגה הדמוקרטית רציתי לעסוק כשפתחתי שארה"ב אינה אפילו מדינת עולם שלישי כי אם מדינה מפגרת. כל האמור עד כה הוא המסגרת, בה הובטח לנו - כל בוחר, אזרח ותושב בארה"ב - שבמאה הימים הראשונים נקבל 100 מיליון חיסונים. שהמלחמה בנגיף תקח מפנה ונרגיש זאת. שמאה אלף המתים שעלו למאתים אלף יאטו ויעצרו. היום איש לא מדבר על כך שמספר המתים הכפיל את עצמו בשבועות ספורים של הבטחות מנופצות לרסיסים, ועוד נתגעגע למספר "מאה אלף מתים".

למרות כל המילארדים שהדמוקרטים מבזבזים על ימין ועל שמאל, והעתיד של ארה"ב שהם ממשכנים בימים אלו ללא צורך, חיסונים - אין. למרות כל החודשים שניתנו להכין תוכניות מגירה להפצת החיסון לכמה שיותר אנשים, שום דבר לא קורה, קרי כל אותם חודשים בוזבזו בצורה נפשעת. כך במדינה שאמורה להוביל את העולם, ונהיה ברי לכל שסופה של ארה"ב בפתח, שירית הפתיחה ניתנה, ודוקא על-ידי אמריקנים פטריוטים, דמוקרטים שהסתנוורו, שהשנאה נגד אדם אחד העבירה אותם על דעתם.

ראו, ישראלים בישראל, לאן שנאה עוורת יכולה להביא אותנו. הוזהרנו, כי כפי שכתבתי בטור זה בדיוק, השנאה כלפי הנשיא טראמפ דומה כשתי טיפות אחיות לשנאה בארץ נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו (תחת הכותרת "רק לא ביבי" או "תיקי האלפים" או "עלילות שרה והבנים").

שנאה חינם ובית מפולג הביאו לחורבן בית ראשון ושני. עד היום זוכרים אנו את אותם מקרים מכוננים בתשעה באב כל שנה. הנה תזכורת - אלוהית, במיוחד עבורנו - של מה שעלול לקרות. אלוהים לא חסך במאמצים להבהיר לנו במדויק את שיכול לקרות, והוא משתמש בארה"ב, הסופר-פאוור בעולם להדגים לנו את העתיד אם נבחר ללכת בדרך ארה"ב. אם זה קורה בארה"ב, אותה אנו אוהבים לחקות, עד כמה קל שזה יקרה בישראל.

הגיע חודש אדר ועלינו לשמוח. לשמוח על כל הדברים הטובים שניתנו לנו, כל החסדים הקטנים והגדולים, כל הברכות והשפע. האם רוצים אנו לזרוק כל זאת ולסכן את עצם קיומנו? הגיע וירוס-שליח וניסה להזכיר לנו מה באמת חשוב בחיים. מסתבר שיעילותו הייתה רק חלקית. הפך אלוהים סדרי עולם בנסיון להזכירנו ולהזהירנו. אלוהים אפילו היה מוכן להסיר לרגע את ההשגחה האלוקית על הנשיא טראמפ, השגחה שהגנה עליו משך ארבע שנות כהונתו. האם זה עובד? על כל אלו אשאיר לכם ולחודשים הבאים לתת את התשובה.