כאשר אושרה בחירתו של ג'ו ביידן לנשיא בינואר השנה, זינק הריאל האירני ב-20% לעומת הדולר, מתוך תקווה שהוא יחזור להסכם הגרעין וישים קץ למדיניות "הלחץ המירבי" של דונלד טראמפ. אבל שבוע בלבד לאחר ההשבעה הבהיר שר החוץ, אנתוני בלינקן, כי יש דרך ארוכה עד שארה"ב תצטרף מחדש להסכם הגרעין; הריאל הגיב בצניחה. שני הצדדים אינם ממהרים. אין ספק שהעיצומים פגעו קשות בכלכלה האירנית, אך הצדדים רואים בצורה שונה לחלוטין את השפעתן ארוכת הטווח – מסביר פרופ' גאווד סאלחי-איספהני ממכון ברוקינגז במאמר ב-Foreign Affairs.

ארה"ב הגבירה את הלחץ ב-2018 ומאז היא מצפה לראות סימנים לקריסת המשק האירני. מנהיגי אירן מצפים לסימנים אחרים: שהמשק ייצא מן המשבר עמיד יותר ללחצים חיצוניים ולעיצומים האמריקניים. שני הצדדים משחקים על זמן, אך הם קוראים סימנים שונים. יש אמריקנים הרואים את סבלם של האירנים מן השורה כפצצת זמן, שהממשלה בטהרן תיאלץ לפרק בסופו של דבר. ואילו עלי חמנאי מסתכל לטווח הארוך, כאשר הסבל המיידי עשוי להוביל להסתמכות עצמית.

רבות מן התחזיות האמריקניות הניציות לגבי אירן התממשו, אך בצורה שגרמה סבל רב לאירנים ותועלת מועטה לאמריקנים. המצוקה אכן הובילה למחאות, אך הללו דוכאו באכזריות ולא שינו את עמדת השלטונות. רמת החיים באירן צנחה, תחילה בהדרגה ולאחר מכן בבית אחת. מאמצע שנות ה-90 נהנתה אירן מצמיחה וירידה בעוני, אך ב-2011 הטיל עליה ברק אובמה עיצומים והתמונה התהפכה. בשנה היוצאת יכלו האירנים לרכוש בממוצע רק מה שיכלו לרכוש לפני 15 שנה; משפחות כפריות נסוגו לרמת החיים של 1998. מאז 2012 עלה מספר העניים ב-4 מיליון, 75% מהם – בשלוש השנים מאז העיצומים של דונלד טראמפ.

העיצומים של טראמפ פגעו בנפט – מקור ההכנסה העיקרי של אירן – ולממשלו של חסן רוחאני אין כסף לחלק כפי שעשה ב-2011 ממשלו של מחמוד אחמדיניג'אד. התמיכה כיום לאדם היא 19 דולר לחודש, לעומת 90 דולר לפני עשור. שני העשירונים הנמוכים מקבלים עוד תשעה דולרים לחודש. לפני העיצומים של טראמפ השתייכו 60% מהאירנים למעמד הביניים; כיום מדובר בפחות מ-50%.

רבים בארה"ב קיוו שמצב זה יגרום לאירנים להתקומם נגד ממשלתם, אך זה לא קרה. שלטונות אירן אינם אדישים למצוקה, אך חלוקים בשאלה עד כמה דחוף להביא להסרת העיצומים. רוחני להוט לממש את הבטחתו של ביידן לחדש את הסכם הגרעין, משום שהוא מאמין שדרכה של אירן לשגשוג כלכלי עוברת בהשתלבות בעולם ובשלום עם המערב. אבל רוחני מסיים את כהונתו בחודש יוני וקרוב לוודאי שבמקומו ייבחר נשיא שמרן. חלק מן השמרנים מעולם לא אהבו את הסכם הגרעין וישמחו לראותו גווע. אחרים, ובראשם חמנאי, מכירים בערכן של הטכנולוגיה וההשתלבות בעולם, אך רוצים להוכיח שאירן יכולה להשיג אותם בלי לוותר למערב.

בני בריתו של חמנאי נחושים להוכיח למערב וליריביהם מבית, כי אירן תמשיך לאתגר את ההגמוניה האמריקנית באזור תוך התעלמות מן העיצומים. לטענתם, העיצומים סייעו לאירן להשתחרר מתלותה בנפט ובמערב. זוהי "כלכלת ההתנגדות" עליה הכריז חמנאי ב-2014, לה הוא מטיף מאז ובהגעה אליה – בקרוב גם אם באיטיות – הוא מאמין. הם בוחנים לא את רמת החיים אלא את המצב הכלכלי בכללותו. הבנק המרכזי של אירן הודיע החודש, כי בחודשים אפריל-דצמבר רשמה המדינה צמיחה חיובית, אם כי מרכז הסטטיסטיקה האירני דיווח על ירידה של 1.2% בתוצר.

סאלחי-איספהני מסביר, כי הרעיון של הסתמכות עצמית מתמקד בהפחתת התלות האירנית בנפט – המגזר שנפגע בצורה הקשה ביותר מן העיצומים. לפני שלושה עשורים היווה הנפט מחצית מן התוצר האירני; בשנה שעברה הוא היה 15% בלבד. כל יתר המגזרים הצליחו לשמר את התפוקה והתעסוקה גם תחת העיצומים. הייצור המקומי גדל, משום שהצניחה בשער הריאל הפכה את הייבוא ליקר מדי והלקוחות פנו לתוצרת אירן. השמרנים טוענים, כי עם הזמן ייווכחו הכל שאירן אכן יכולה להיות עצמאית.

מה שהשמרנים אינם מבינים הוא, שכל עוד העיצומים נמשכים – אירן יכולה לקוות לצמיחה צנועה בלבד בעתיד הנראה לעין. צמיחה כזו יכולה להספיק כאשר אירן מצפה להסרת העיצומים, אך בטווח הארוך אירן חייבת לחזור למסלול של צמיחה ממשית וירידה בעוני בו הייתה לפני העיצומים. כדי להשיג זאת, יהיה על אירן לאזן בין רצונה להיות מעצמה איזורית לבין הצורך בצמיחה בת-קיימא.

"כלכלת ההתנגדות" היא למעשה מציאת דרך לייצא נפט ולרכוש מוצרים וטכנולוגיות, ולא שינוי כלכלי יסודי. קריאתו של חמנאי "להסתכל מזרחה" איננה הפתרון: רוסיה היא עצמה יצואנית נפט ואין לה מה להציע לאירן מלבד נשק, ואילו מעצמות אסיה – כולל סין – הפסיקו את הסחר איתה מחשש להפסיד את השוק האמריקני. בטווח הקצר, כל עוד השלטון בטהרן יכול להסתדר ולהכיל את חוסר שביעות הרצון של התושבים, החזרה להסכם הגרעין אכן תהיה רחוקה. אך אירן זקוקה להסכם זה כדי ליצור כלכלה יציבה, ולכן בהחלט ייתכן שהמו"מ יימשך גם אחרי הבחירות בחודש יוני.