בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
לאורך רוב העשורים האחרונים הייתה למפלגה הדמוקרטית גישה ברורה למדי לנושא ההגירה: שילוב של אכיפה (כמו אבטחת הגבול וגירוש מסתננים שביצעו עבירות חמורות) וחקיקה פרו-הגירתית (כמו הגדלת מספר המהגרים ומסלול אזרחות למסתננים). אלא שבשנים האחרונות, תומכי הגירה והאגף השמאלי במפלגה הסתייגו ממדיניות זו ולחצו לשינוי, אשר בא לידי ביטוי בקמפיין של ג'ו ביידן: הדגשת הפן ההומניטרי של הטיפול במהגרים, בלי קשר למעמדם החוקי.
ביידן החל ליישם מדיניות זו, מציין ניו-יורק טיימס. הוא הכריז על הקפאת גירוש מסתננים במשך 100 יום (צעד שנבלם בידי בית המשפט) והוא התיר לחלק מהם – בעיקר ילדים – להיכנס לארה"ב. התוצאה היא שמהגרים ממרכז אמריקה נוהרים לעבר הגבול במספרים הגדולים ביותר מזה שני עשורים, זינוק שהפתיע את הממשל. כמה מן הדמוקרטים אינם מרוצים וקוראים לממשל לשנות את מדיניותו בשל זינוק זה. כל אלו מלמדים, שלדמוקרטים שוב אין מדיניות ברורה בנושא ההגירה.
כאשר דונלד טראמפ היה הנשיא, הדמוקרטים התאחדו נגדו וכך יכלו להתעלם מחילוקי הדעות הפנימיים. טראמפ השתמש בלשון גזענית, הפריד משפחות וכלא ילדים בכלובים, והבטיח שיבנה חומה במימונה של מקסיקו. הדמוקרטים יצאו נגדו בחריפות, הבטיחו להפוך את המדיניות ולעגו לו כאשר נכשל. אבל כעת חילוקי הדעות גלויים.
סוגיה ראשונה היא, האם הדמוקרטים תומכים בגירושו של מישהו. ברק אובמה התרכז בגירוש של שתי קבוצות בלבד: מסתננים טריים וכאלו שביצעו פשעים חמורים. לא ברור האם כיום מוכנים לגרש מישהו, או סוברים שיש למצוא פתרון הומניטרי לכל מהגר, חוקי או בלתי חוקי. מצע המפלגה ב-2020 אינו מציין מתי גירוש יהיה מקובל עליהם. נסיונו של ביידן להשהות את הגירושים מצביע על גישה זו.
שאלה שנייה: אלו מסתננים יגורשו כבר בגבול ומה יקרה להם לאחר מכן? אין תשובות קלות. אפשרות אחת היא למנוע כליל את הכניסה – והמחיר הוא תנאים קשים מצידו המקסיקני של הגבול. אפשרות שנייה היא להחזיקם במעצר בארה"ב עד להתבהרות מעמדם – אך קשה להחזיק ילדים במעצר. אפשרות שלישית היא לאפשר את הכניסה, להורות למסתננים להופיע בהמשך בבית המשפט ובינתיים לשאת איזוק אלקטרוני – אבל זה עלול להימשך שנים, ורבים מהם אינם מועמדים ראויים לקבלת מקלט.
האגף השמאלי במפלגה טוען, שאפשר להגדיל את מכסות ההגירה ולבנות יותר מתקני כליאה בתנאים סבירים. ארה"ב יכולה לפעול לשיפור התנאים במרכז אמריקה כדי להוריד את המוטיבציה להגר, וללחוץ על מקסיקו להדק את הפיקוח בצד שלה. ממשל ביידן תומך ברבות מן ההצעות הללו, אבל אם יש רושם שהוא פחות יציב בנושא ההגירה מאשר בנושאים אחרים – יש סיבה: הוא פחות יציב.
הטיימס צופה, כי הקונגרס לא יגדיל משמעותית את מכסות ההגירה. סקרים מלמדים, כי בעוד הציבור תומך במסלול אזרחות לרבים מן המסתננים, הוא גם תומך בהגברת האבטחה בגבול ובאכיפת חוקי ההגירה הקיימים. העיתון גם מצביע על שינוי דמוגרפי מהותי: בעבר תמך השמאל בהגבלת ההגירה כדרך להבטחת שכר גבוה; כיום, המעמד העובד – כולל שחורים, אסיאתים והיספנים רבים – תומך במגבלות יותר מאשר השמאל, הנוטה להיות מורכב מבעלי מקצועות חופשיים בעשירונים העליונים. ייתכן שהשינוי הזה מילא תפקיד בהצלחותיהם האחרונות של הרפובליקנים בקרב בני מיעוטים.
אחד היתרונות בגישה הישנה של הדמוקרטים להגירה היה היכולת לתאר אותה בקלות: תהיה קשוח בגבול, תהיה נדיב כלפי מי שחיים שנים בארה"ב. גם לגישה הנוכחית יש רעיון מוביל: תהיו יותר מסבירי פנים כלפי המבקשים להיכנס לארה"ב. אבל הדמוקרטים טרם עיצבו את גבולות הגישה הזאת, וזה כבר יוצר בעיות לממשל ביידן בראשית ימיו.
אומר שהוא מצפה להתמודד ב-2024 יחד עם האריס ▪ תוקף את הצעות הרפובליקנים לשינויים בנוהלי ההצבעה בבחירות ומביע תמיכה בצמצום ה"פיליבסטר" בסנאט ▪ הנסיגה מאפגניסטן לא תושלם עד 1 במאי (ביידן אמש. אחרי 65 יום [צילום: אוון ווצ'י, AP])
לכל נשיאי ארה"ב יש היכולת למנות אלפים מנאמניהם כדי להפוך את הבטחותיהם למדיניות. אבל כל הנשיאים המודרניים נאלצו להיאבק חודשים ואפילו שנים כדי לאייש את המשרות. ג'ו ביידן אינו יוצא דופן. מבין 1,100 המינויים המצריכים את אישור הסנאט, הוא הצליח למנות פחות מ-25 בחודשיים הראשונים לכהונתו; את הקבינט בן 15 החברים הוא קיבל במלואו רק השבוע.
נשיאים חדשים צריכים לבחור. ההיסטוריה מלמדת, כי לממשל יש רק כשנה להעביר בקונגרס חקיקה משמעותית, לפני שתשומת ליבם של המחוקקים מופנית לבחירות האמצע. חוק שאינו נמצא בראש סדר העדיפות של הנשיא, כנראה לא ייצא לפועל. רוב הנשיאים האחרונים התמקדו במיסים ובביטוח הבריאות, אבל ג'ו ביידן מתכוון ללכת בכיוון שונה.
שר החוץ האמריקני, אנתוני בלינקן, נטל סיכון מחושב (יום ו', 19.3.21) במפגש הישיר הראשון שלו עם נציגי סין. הוא הביט הישר בעיניהם, מעבר לשולחן במלון באלסקה, וכינה את סין "סכנה ליציבות העולמית" וגינה את מעשיה בתחומי זכויות האדם, הסחר, הונג-קונג, טייוואן ושורה נוספת של נושאים – והכל אל מול העיתונאים והמצלמות. המטרה, מסביר וושינגטון פוסט, הייתה לשדר את בטחונו העצמי של ממשל ביידן מול סין ולקבוע את הטון במה שבלינקן מכנה "המבחן הגיאו-פוליטי הגדול ביותר של המאה ה-21".
"החבילה הכלכלית שלנו היא בנויה לתלפיות להשבת עוצמתה הכלכלית של ארה"ב ומחזירה את ארצנו למסלול לשגשוג. כל החלקים בה חיוניים". הנשיא ג'ו ביידן יכול היה לומר זאת על החבילה בסך 1.9 טריליון דולר עליה חתם אמש (יום ה', 11.3.21), אך למעשה אמר זאת הנשיא רונלד רייגן ביולי 1981 כאשר קיצץ את המיסים ב-25%.
במשך קרוב לחודשיים ביטל משרד המשפטים האמריקני מהלכים מתקופתו של דונלד טראמפ ושינה את עמדתו בהליכים אזרחיים, מהלכים שפקידיו מתארים כחזרה בלתי שנויה במחלוקת לדרך בה נהג להתנהל עד 2017. כעת, עם כניסתו לתפקיד של השר מריק גרלנד, מתחילה העבודה הקשה – מנתח וושינגטון פוסט.
התעלומה האופפת את היעלמותו של יחיא סינואר מהספקטרום התקשורתי ומהפגנת נוכחות פיזית בשטח, שומה שתעלה סימני שאלה באשר למידת תפקודו, או אף גורלו התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
משקיעי קריפטו שמעוניינים להשקיע כספים ולשמור עליהם מאובטחים, קונים ציוד אבטחה רציני, אבל בסופו של דבר נופלים בהונאות אנושיות שגורמות לכך שכל הטכנולוגיה שהושקעה לא תהיה שווה כלום