הדמוקרטים חוגגים את אישור תוכנית הסיוע הענקית של הנשיא ג'ו ביידן – 1.9 טריליון דולר – אך וושינגטון פוסט מצנן את התלהבותם. העובדה שהיא לא זכתה לתמיכתו של אף סנאטור רפובליקני מלמדת על הקשיים הצפויים לביידן כאשר יבקש לקדם סדר יום שאפתני של זכויות ההצבעה, האקלים, ההגירה ונושאים אחרים.

היא גם מלמדת על חילוקי הדעות בתוך המפלגה הדמוקרטית ועל הקושי של ביידן ליישם את תפיסותיו התומכות בדו-מפלגתיות ובתהליך החקיקה המקובל. חבילת הסיוע ונושאים אחרים שעלו בשבוע האחרון, כגון כשלונו של ביידן לקבל את אישור הסנאט למועמדת שלו לתפקיד מנהל משרד התקציבים, הם סימני אזהרה להמשך תפקודו של הממשל, הדורש אחדות דמוקרטית מוחלטת ואינו מותיר מקום לטעויות מול האופוזיציה הרפובליקנית.

הבית הלבן מצביע על העובדה, כי התוכנית אושרה בהיקף המקורי אותו הציע ביידן. אלא שבלחצם של סנאטורים דמוקרטים מתונים הונמך הרף העליון לקבלת הסיוע בסך 1,400 דולר לאיש, העלאת דמי האבטלה קוצצה ל-300 דולר בשבוע והוארכה רק עד ספטמבר. במקביל, הייעוץ המשפטי של הסנאט מנע מהממשל לכלול בתוכנית את הכפלת שכר המינימום ל-14 דולר לשעה. כאשר הציע בכל זאת הסנאטור ברני סנדרס את ההעלאה כתיקון לתוכנית, היא נפלה ברוב של 58 מול 42, עם שמונה דמוקרטים שהצביעו נגדה.

הדיון על חבילת הסיוע גם הוכיח, כיצד – בסנאט בו יש שוויון 50 – יכול אפילו סנאטור בודד יכול למעשה לתקוע את החקיקה. הפעם היה זה ג'ו מנחין, אשר כפה את הצמצום בדמי האבטלה. אפילו בעל בריתו הקרוב של ביידן ובן מדינתו, כריסטופר קונס, הצביע נגד העלאת שכר המינימום. הדמוקרטים גם חלוקים בצורה קשה בשאלה האם לבטל את הפיליבסטר – ההליך המאפשר לאופוזיציה למשוך את הדיון עד אין קץ בהעדר רוב של 60 סנאטורים. באגף הליברלי של המפלגה לוחצים על ביידן וקאמלה האריס לעשות זאת, אך מתונים כמו מנחין וכריסטן סינמה מתנגדים ואומרים שצריך רק להקשות את השימוש בו.

מחלוקת נוספת בקרב הדמוקרטים היא בשאלה מי צריך להיות המועמד למנהל משרד התקציבים במקומה של נירה טנדן, האסיאתית-אמריקנית שמינויה נבלם בשל התנגדות דו-מפלגתית. שלנדה יאנג, אפרו-אמריקנית שהייתה עוזרת אהודה בקונגרס, זוכה לתמיכה בגבעת הקפיטול – אבל הבית הלבן מהסס ומעורר בכך ביקורת מצד מי שמצפים מממשל ביידן לגיוון גזעי במשרות ברמת הקבינט.

פקידים במפלגה הדמוקרטית ובבית הלבן אומרים בתוקף, כי אישור חבילת הסיוע היה הישג היסטורי. "אני לא חושב שפשרה כלשהי שעשינו שינתה בצורה בסיסית את מה שהכנסתי מלכתחילה לחוק", אומר ביידן עצמו. הוא הצביע על ציוץ של סנדרס, המגדיר את עצמו כסוציאל-דמוקרט, ולפיו חבילת הסיוע היא "החוק הפרוגרסיבי ביותר שראה אי-פעם" במהלך כהונתו.

אלא שבקרב הליברלים במפלגה, מדווח הפוסט, התגובה הייתה מעורבת. חברת בית הנבחרים אילהן עומר הזהירה, שהמפלגה מפרה את הבטחותיה למרות שהיא שולטת בבית הלבן ובקונגרס. עמיתה, רוֹ חאנה, אינו מסכים: הוא אומר שהמסגרת הליברלית של חבילת הסיוע נותרה בעיקרה ללא שינוי. "מנחין וכמה מהמתונים מנצחים בכמה דברים, אבל צריך להסתכל על כל המשחק ולא רק על הדקות האחרונות שלו", הוא טוען.

לדברי חאנה, השאלה החשובה היא האם הדמוקרטים יצליחו ליצור את השינויים המבניים שעל סדר יומם. בבית הלבן אומרים שהתשובה חיובית, ושתוכנית הסיוע מלמדת כיצד מתכוון הממשל לנווט בחילוקי הדעות בין המפלגות ובתוך הדמוקרטים. אלא שחלק מן המתונים בבית הנבחרים מודאגים שמא חבילת הסיוע – שהוכנה במהירות רבה וההצבעה עליה הייתה מפלגתית לחלוטין – רק תגביר את הסכנה שסדר היום שלהם ייתקע בסנאט. ואילו הרפובליקנים מצידם ששים להבליט כל מחלוקת פנים-דמוקרטית ולהצביע על קשייהם במימוש הבטחותיהם ותוכניותיהם.