מגיפת הכולרה היכתה קשות בצרפת בשנות ה-30 של המאה ה-19 והרגה בתוך חודש 3% מתושבי פריז. אחריה באה התאוששות כלכלית שהכניסה את צרפת לעידן התעשייתי, אך כל מי שראה את "עלובי החיים" יודע, שהמחיר היה עוני מחפיר שהוביל לחוסר יציבות פוליטי מתמשך. אקונומיסט בוחן מה יקרה כאשר העולם יתאושש מן הקורונה.

הכל מסכימים, כי במדינות העשירות צפויה פריחה כלכלית; ארה"ב, למשל, צפויה לרשום זינוק של 7% בתוצר. אבל המצב כה חסר תקדים, עד שכלכלנים פונים להיסטוריה בניסיון לצפות את העתיד. הנתונים מלמדים, כי לתוצר יש נטייה להתאושש לאחר משברים בלתי-כלכליים כמו מחלות ומלחמות, אך יש שלושה לקחים נוספים. ראשית, בעוד הציבור נוטה להוציא כסף, חוסר הוודאות נמשך. שנית, המגיפה מעודדת נסיונות לעשות דברים בצורה שונה ומעדכנת את מבנה המשק. שלישית, לעיתים קרובות נוצר אי-שקט פוליטי ולו השלכות כלכליות בלתי ניתנות לחיזוי.

בנוגע להוצאות הצרכנים: ההתנהגות בקורונה דומה למגיפות קודמות ושנות מלחמה – חיסכון כאשר האפשרות לצרוך מצטמצמות ומסוכן לצאת מהבית. כאשר חוזרים לשגרה, ההוצאה עולה ומסייעת להתאוששות בתעסוקה, אך אין הוכחות של ממש למסע קניות שלוח רסן. כך למשל, בשנים 1949-1946 גדלה הוציאו הצרכנים בארה"ב רק 20% מהכסף שחסכו בשנות המלחמה, בין היתר מתוך חשש מפני האטה – שאכן הגיעה בסוף העשור. זהירות הצרכנים היא כנראה אחת הסיבות להעדר התפרצות אינפלציונית בשנים שאחרי משברים.

בנוגע לאופן הייצור של טובין ושירותים: היסטוריונים סבורים שמגיפת הדבר של ימי הביניים הפכה את אירופה להרפתקנית יותר; הפלגה למרחקים נראתה פחות מסוכנת מאשר המגיפה שחיסלה מיליונים ביבשת. השפעת הספרדית של המאה הקודמת הובילה לזינוק בנטילת סיכונים, ובשנת 1919 זינק מספרן של החברות החדשות. גם כעת מחפשים יזמים דרכים למלא פערים בשוקי המדינות העשירות.

כלכלנים אחרים מצביעים על קשר נוסף בין מגיפות לצד האספקה של הכלכלה: שימוש בטכנולוגיות חוסכות עבודה.מנהלים רוצים לצמצם את התפשטות המחלה, ורובוטים אינם נדבקים. זה היה המצב אחרי התפרצויות האבולה והסארס במאה הנוכחית, וגם שנות ה-20 של המאה הקודמת היו עידן של אוטומציה מהירה בארה"ב. יש אף המוצאים קשר בין "המוות השחור" לבין המצאת הדפוס בידי יוהן גוטנברג. האם אוטומציה גורמת לאובדן משרות? זו כבר שאלה אחרת. בעבר דווקא נרשמו עליות שכר אחרי מגיפות – בין היתר בשל מחסור בידיים עובדות בעטיין.

במקרים אחרים עליית השכר היא תוצאה של שינויים פוליטיים – הלקח הבולט השלישי ממגיפות קודמות. כאשר נוצר סבל ניכר, עשויה להיווצר נטייה כלפי העובדים. מקבלי ההחלטות פחות עוסקים בהפחתת החוב הציבורי או בחשש מפני אינפלציה, ויותר בהורדת האבטלה. מחקר עדכני מצא, כי הקורונה הגבירה את ההתנגדות באירופה לחוסר שוויון. בעבר, לחצים כאלו הובילו לאי-שקט פוליטי.

מגיפות חושפות ומקצינות חוסר שוויון קיים, ומובילות את הנפגעים ממנו להקצין את פעולותיהם. האבולה (2016-2013) הגדילה ב-40% את האלימות האזרחית במערב אפריקה. מחקר של קרן המטבע הבינלאומית מצא, כי חמש מחלות – ובהן אבולה, סארס וזיקה – הגדילו משמעותית את חוסר השקט החברתי ב-133 מדינות מאז 2001. חוסר השקט נוטה להגיע לשיאו שנתיים אחרי המגיפה – ואקונומיסט מציע ליהנות מן הפריחה הכלכלית בטרם יהיה מפנה בעלילה.