עיתונאים יודעים לקרוא, הם יודעים ודאי גם לכתוב, קריאה וכתיבה הם מקור פרנסתם. אך לא ידעתי שעיתונאים ניחנו ביכולות על-חושיות.
ברוך קרא הוא עיתונאי, פרשן משפטי, הוא יודע לקרוא טוב ממני, יודע לכתוב טוב ממני, בקיא במשפט יותר ממני, אך ביכולת לחוש את הציבור, לדעתי אין לו שום יתרון עלי.
הוא אומר ברדיו (ומצוטט במעריב) בנוגע למעורבותו של נתניהו בפרשת הצוללות כי
"הטענות והתחושות החזקות בציבור, שמובילות גם להפגנות גדולות, הן שהחלק הזה בפרשה טויח..." כל אחד מאתנו יכול לחוש את הציבור הקרוב אליו, משפחתו, חבריו. כל אחד מאתנו יכול לחוש קבוצות גדולות יותר המקבלות ביטוי בתקשורת, אך ודאי לא ברוכי ולא אני יכולים לחוש את הציבור כי תחושות הציבור אינן מקשה אחת, ואין לאף אחד היכולת לקלוט ולעבד את מיליוני הסנסורים של התחושות, הפזורים בכל פינה בארץ, אלא אם הוא סופרמן.
המבחן המיטבי לתחושות הציבור הן הבחירות, והתוצאות של מבחן הבחירות, לא עולות בקנה אחד עם מסקנתו של ברוך קרא, על-פי המבחן המיטבי, החברה חצויה חלקה עם נתניהו וחלקה נגדו. חלקה רואה בסאלח א'דין טייחים, וחלקה רואה שם חייטים, אותה מילה בשינוי סדר האותיות.
אז ברוך קרא, אינו סופרמן כי האמירה שלו איננה מבוססת ומוטעית. המבחן הפשוט ביותר שכל הדיוט בקיא בו הוא שהתחושות בקרב הציבור הן מעורבות. יש כאלה הסבורים כך ויש כאלה הסבורים אחרת, כ-25% מבעלי זכות הבחירה בחרו בנתניהו ישירות (באמצעות מפלגתו) ועוד אחוזים ניכרים בחרו בו בעקיפין (באמצעות מפלגות אחרות) כך שהדיבור על
"התחושות בקרב הציבור..." הוא קשקוש מוחלט.
ומה בכל זאת מביא אדם אחראי רציני ומלומד להתבטא בצורה אשר לדעתי היא לא אחראית, לא רצינית ולא מלומדת? מדובר בראיון לרדיו, ייתכן מאוד שלו הייתה לברוך קרא ההזדמנות לבחון את דבריו, היה מאזן אותם. ואפילו אם כך, מה הביא אותו לקו המחשבה הזה? אני מבקש לשער מספר השערות, ברשותכם:
1. אחרי שהר ההאשמות נגד בא-כוחו של נתניהו לא הוליד אפילו יתוש, מאוד קשה, מאוד מאוד קשה.
2. אחרי שמספר עיתונאים הכינו כבר את חבל התליה, הם לא יכולים לחזור בהם כל כך מהר.
3. כאשר הם מדברים על תחושות הציבור הם מדברים על תחושות שלהם ושל הציבור שעוטף אותם, ונכון, חברות העיתונאים הזו עטופה במספר שכבות של מתנגדי נתניהו, ומתנגדי האידיאולוגיה של הימין עד כדי כך שהם לא רואים כלל את הציבור שמחוץ למעגלים האלה.
דבר אחד לא תופסת "חבורת שלטון החוק" והוא שחוסר הקבלה על ידה של החלטות המערכת המשפטית, מצדיק מאוד את הגישה של מחצית הציבור אשר יש לו ביקורת נוקבת על המערכת הזו. אם הסוגדים למערכת המשפט, מעלים חשש לטיוח חקירות מה יאמרו אלה שלאורך שנים רבות רואים את הקלקולים המשמעותיים של המערכת הזו ומסיקים שאופן הטיפול בתיקי נתניהו הוא תוצאה ישירה של אותם קלקולים.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
