|
|
רוח ישראלית [צילום: דוד כהן/פלאש 90]
|
|
|
|
|
אחרי למעלה משבעים ושלוש שנים בהם היו 'המתנחלים' שנואי נפשם של הערבים בישראל ובחלקי ארץ ישראל המצויים ביהודה שומרון וחבל עזה. אחרי שבעים ושלוש שנות תקומה בהם היו 'המתנחלים', שנואי נפשו של השמאל הקיצוני ומוחרמי השמאל הציוני. אחרי שבעים ושלוש שנים בהם תלו אומות העולם את כל העוולות, המאבקים, המלחמות ושפיכות הדמים 'במתנחלים', נמצא אויב חדש, רע ומר, גם הוא יהודי, גם הוא עונה לסטראוטיפים ולסטיגמות, גם הוא רוצה לחיות במדינת העם היהודי מדינת ישראל, גם הוא רק רוצה להיות עם חופשי בארצו. הגרעינים.
הגרעינים פרצו לתודעה הציבורית כשהחלו להגיע טיפין טיפין צעירות וצעירים, משפחות ובוגרי צבא וישיבה לחזק ולבצר את הערים והיישובים היהודיים בהם המציאות הדמוגרפית נטתה לשינוי אפשרי של הצביון והאופי היהודי במקום. חברי הגרעינים סומנו מיד כמי שבאו להשתלט על העיר-יישוב, כמי שבאו לשנות את המאזן הדמוגרפי, כסכנה ברמה של 'מתנחלים', רק שהפעם זה קרה בחיפה, ברמלה, בלוד, בבית שאן, בנוף הגליל ובעכו, כמעט בכל מקום בארץ ישראל.
היהודים המתנגדים לאנשי הגרעינים ההתיישבותיים ראו בהם מסוכנים יותר מ'המתנחלים' הקלסיים. זיהו אותם כאנשים נעימים, אנשי צורה, הפועלים בגלוי למען התושבים כחלק ממארג קהילתי ובסמוי להצרת צעדי האוכלוסייה הערבית ביישוב. המתנגדים איבחנו אותם כאידאולוגיים בעלי אמונה כי הארץ הזו הינה ארץ היהודים עם זכויות למיעוטים אשר אינם חותרים תחת יסודות המדינה היהודית.
הערבים המתנגדים המתינו לשעת כושר להיפרע מהמתנחלים החדשים, חברות וחברי הגרעינים. זה התחיל במריחת צואה על מזוזות בחיפה, המשיך בפגיעות בבתי יהודים בעכו והסלים מאוד עם ההתקפה המתוכננת והמתוזמנת שהחלה בתקיפת ראש ישיבת ההסדר ומנהל הישיבה בעיר תל אביב-יפו. התקפות הדמים, הפוגרומים במשפחות הגרעין התורני בלוד וברמלה, הצתות בתי הכנסת, המכינה הקדם צבאית, בתי היהודים היו לפרעות של ממש, פרעות לוד ורמלה תשפ"א. נמצא האויב החדש, לא עוד מתנחלי 67, אמור מעתה גרעיני 48.
מטרתם המוצהרת של אנשי הגרעינים התורניים היא חיזוק הציבור היהודי תוך הגברת הזהות היהודית וקרוב לבבות מתוך תחושת שליחות אמיתית. כאשר המטרה הסופית הינה לחולל שינוי חברתי ערכי בקרב האוכלוסייה בה הם מתערים. הגרעינים התורנים הם כמו הילד ההולנדי החוסם באצבעו את פריצת הסכר ושיטפון העיר, הם מיישבים ומתיישבים גם בערים מעורבות, מעניקים חוסן ורוח ישראלית עוצמתית ליהודי העיר המעורבת, מקיימים שיח אמיתי גם עם השכנים הערבים.
גילוי נאות, במשך שנים אחדות הייתי שותף מן החוץ לתהליכי התפתחות וצמיחה של גרעין תורני. פגשתי אנשים חדורי אמונה, שליחות, אוהבי אדם, אידאליסטים וערכיים. פגשתי אנשים המגיעים עם משפחותיהם, מהמקום הבטוח לסביבה מורכבת ומאתגרת, סביבה לעיתים עוינת. ראיתי את הלהט בעיניים, את ההקרבה לעבור בית, למצוא מוסדות חינוך לילדים, פרנסה לעצמם, לבנות מילייה חברתי חדש ויחד עם כל זאת לממש את שליחותם, להרבות אהבה ואור יהודי כשותפים לא כמתנשאים, כחלק ממשהו גדול.
אנשי הגרעינים המותקפים בתל אביב-יפו, בלוד, ברמלה, בעכו הם החלוצים הערכיים, האידאולוגים, המאמינים כי הרוח היהודית-ישראלית לא פשתה מן העם הזה. הם כוח החלוץ ההולך לפני המחנה. לא כבוד הם מבקשים, לא שררה, לא חיים של נחת ועושר חומרי. אנשי הגרעינים, אוהבי עם ישראל וארץ ישראל, באו לחולל את החיבור אשר כה חסר בעם, להיות גשר על המים הסוערים. בחלקי הארץ האהובה יש מי שמבקשים להטביעם.
