בתחושת שליחות לקידום מערכת החינוך

תודה, אדוני יושב-ראש הכנסת. יו"ר מפלגתי, מפלגת יש עתיד, חברי יאיר לפיד, חברות וחברי הכנסת, משפחתי היקרה - הנביא ישעיהו, פרק ב': "ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים, וכיתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". בחרתי לפתוח את הנאום שלי עם הנבואה לאחרית הימים, נבואה שהופכת את המלחמה לשלום ומאחדת את העם הזה. זו התפילה שלי.

אני עומד כאן באחת התקופות המורכבות ביותר שידעה המדינה בהיבט הפוליטי, הכלכלי והחברתי, אך הגרוע מכול הוא הקרע ההולך ומעמיק בינינו לבין עצמנו; השנאה הזאת, שלצערי הרב מתחילה כאן במשכן. מנהיגות היא בראש ובראשונה דוגמה אישית.

אני רון כץ, בן 35, תושב פתח תקוה, נכד לשורדי השואה יולנדה ויוסף כץ, זכרם לברכה, ונכד לקלמונס ומערבי, ייבדלו לחיים ארוכים, אשר עלו מתוניס, בן ליוכי וארנסט כץ, נשוי ללירון ואבא לינאי, כפרה עליו. חונכתי תמיד למצוא את המכנה המשותף, את המחבר, ולעולם לא לאבד את התקווה ואת האמונה באדם. אני עומד כאן ביראת כבוד כדי לייצג נאמנה את כלל אזרחי ישראל - יהודים וערבים, חילונים ודתיים, נשים וגברים.

החובה החשובה ביותר המוטלת עלינו היום היא החובה לשנות את השיח לסובלני ומאחד, ובתוך כך להחזיר את אמון הציבור בנבחריו. מהמקום הזה אני מתכוון לעשות כל שביכולתי לשנות את השיח הרעיל שעוטף אותנו ופוגע במרקם החברה היקרה שלנו, ואעשה הכל כדי למנוע מקומץ קיצוני להוביל לשנאה מכוונת שפוגעת במרקם החיים שלנו פה.

זכרו כולכם: החיים שלנו אינם מתנהלים בשוליים. אני באמת מאמין שזה תלוי בנו, והסיפור שלנו יכול להימשך ולהיכתב אחרת. תראו לאן הגענו: הרשתות החברתיות הפכו לזירת התגוששויות רוויות התקפות, השמצות ושנאת האחר, במיוחד כאשר הגולש מביע דעה פוליטית. הוא ומשפחתו ייחשפו מייד לשלל גידופים ונאצות, וזאת ללא כל התחשבות בגילו, במצבו המשפחתי או בתרומתו לחברה ולמדינה. איך הפכנו למדינה שבה אי-אפשר להביע דעה פוליטית בחופשיות? למה בכל פוסט פוליטי אנחנו צריכים לחשוש שיאיימו עלינו, יתקפו אותנו ואת משפחתנו ויקללו ויגדפו אותנו?

למרבה הצער קיימים בכנסת הזאת חברות וחברים שהפכו את הגידופים ברשת ליצירת אומנות של ממש. זה הדלק שמניע אותם, זו האש שהם אוהבים להבעיר וזו הכותרת לעיתון. לא ממש מעניין אותם מה המשמעות של אותו פוסט או ציוץ ואיך הוא מלבה את השנאה והקיטוב - העיקר שהוא יצבור טראפיק. לצערי, בגלל אופיו הליברלי של המרחב הדיגיטלי והאפשרות לכתוב כמעט כל דבר ללא צנזורה, המדיה החברתית הפכה לפלטפורמה מרכזית להשמצות, חרמות וכמובן פייק ניוז, ולא רק בהיבט הפוליטי - בהכול. בכהונתי בכנסת אני מתכוון לקדם מנגנוני פיקוח על רמת השיח במרחבי הרשת. כמדינה דמוקרטית אנחנו תמיד היינו ותמיד נהיה בעד חופש הביטוי, אך חופש הביטוי אינו תירוץ להשתלחויות ללא מעצורים, שחלקן עשויות לגרום לנזקים נפשיים ואף למקרים קיצוניים יותר.

עד לפני חודשיים הייתי ממלא-מקום ראש העיר פתח תקוה וראש מינהל החינוך. אני מגיע לכנסת בתחושת שליחות לקידום מערכת החינוך - המערכת שמדשדשת אי-שם מאחור, עם רפורמות על רפורמות שאינן מובילות את דור העתיד למימוש הפוטנציאל שבו. המערכת החשובה ביותר, המתפארת בהובלה לחדשנות, חשיבה מחוץ לקופסה, צמצום פערים, מתבררת לא פעם כמיושנת וכזאת שאינה מתאימה למאה ה-21. יש לקדם את המורים - כן, גם את שכרם; לעדכן את החומר הנלמד; להתקדם לעולם דיגיטלי; לשים את התלמיד במרכז, והחשוב מכול - להכין אותו לחיים. על המערכת להיות פחות תבניתית, ועלינו לאפשר לכל תלמיד לפרוח ולגדול בה באופן המתאים לו. המערכת צריכה להוביל, לבנות תוכניות להשכלה אישית לכל תלמיד, מגיל לידה ועד סוף התיכון. עלינו לדרוש ממערכת החינוך התאמה אישית לכל תלמיד ורצף חינוכי אמיתי בין המסגרות השונות על-מנת למקסם את הפוטנציאל הגלום בכל אחת ואחד מהם.

כחלק בלתי נפרד מתחום החינוך, אני מאמין שיש צורך דחוף להסדיר את נושא הגיל הרך. היום התחום הרגיש הזה מופקר ואינו מפוקח. אני מאמין כי יש לפעול להעברת האחריות למשרד החינוך, כך שייווצר רצף חינוכי אמיתי מגיל לידה ועד סיום התיכון. כלל המחקרים מראים שיש להפוך את הפירמידה ולהשקיע מגיל לידה על-מנת לאפשר התפתחות טבעית. הדרך לעשות זאת היא בהכשרת צוותים לעבודה נכונה עם פעוטות, לקבוע תנאי סף להעסקה בתחום ולאפשר חינוך אמיתי ומיטבי מגיל לידה.

אני כאן גם על-מנת לדאוג למערכת הבריאות, שהורעבה במשך שנים. למזלנו המערכת מורכבת ממלאכים בשר ודם שמתגייסים פעם אחר פעם לכל משימה כדי להציל חיי אדם ולטפל בהם. מחובתנו לדאוג לתנאי עבודה נאותים. אסור לנו להסכים לתורניות של 24 שעות ולקיצוצים רוחביים של תקנים, היוצרים מעמסה לא הגיונית על הרופאים. צוותי הרפואה הללו לעולם לא יכולים באמת לשבות, כי שביתה שלהם מסכנת חיים, והם לעולם לא יעשו זאת. עלינו לנהוג בהוגנות איתם בכל הסדר עתידי ולהיטיב עימם, כי בסופו של דבר תנאי העסקתם של צוותי הרפואה, כאשר יהיו מיטביים, יצילו חיים.

נושא נוסף שאני מתכוון לעסוק בו הוא הרשויות המקומיות. הרשויות המקומיות הוכיחו עצמן בשנה האחרונה כישויות עצמאיות, יעילות, אשר במרבית המקרים תפקדו טוב יותר מהמדינה. הרשויות המקומיות הן שניצבות בחזית, וחשוב מכך - הן שמכירות את התושבים שלהן. עכשיו, דמיינו את שנת הקורונה בניהול מלא של רשות מקומית. במקום סגרים רוחביים והחלטות שבמרוצת הזמן למדנו שלא היו יעילות היה אפשר להאציל סמכות לרשות המקומית, שמכירה את כל התושבים שלה, את אזורי התחלואה שלה ורמות ההדבקה. כמה היינו חוסכים.

פעילות נוספת שבה אמקד בכהונתי את הטיפול היא יוקר המחיה וסיוע לעסקים הקטנים והבינוניים, אשר תורמים תרומה מכרעת לכלכלה הישראלית. באופן מפתיע מגזרים אלה מקבלים הכי מעט מהמדינה. אני מדבר כמובן על המגזר של העסקים הקטנים והבינוניים, המהווים מנוע צמיחה של המשק הישראלי. לצערנו, למרות התרומה האדירה לכלכלה הישראלית, מדי שנה עשרות אלפים מהם נסגרים. הסיבות לכך רבות - מיסוי גבוה, שוק תחרותי, רגולציה וכיוצא באלה. הנתונים הללו מתייחסים למצב העסקים מלפני הקורונה, ומצבם היום הורע. קהילת העסקים סובלת תדיר מביורוקרטיה אדירה ומהיעדר רשת ביטחון סוציאלית. מרבית העצמאים מתמודדים עם אתגרים כלכליים וניהוליים ללא אפשרות לקחת חופשת מחלה ועם אפשרות רק לחלום על פנסיה.

קיוסק בפתח תקוה עם חמישה עובדים, קוסמטיקאית בקריית גת עם עשרה עובדים, מועדון כושר בשדרות, חנות לממתקים בקריית שמונה וגם מפעל קטן לייצור צמיגים הם הדוגמה לעסקים הקטנים המתמודדים באופן יום-יומי עם מציאות מאתגרת ומורכבת. קחו לדוגמה את ענף המסעדנות, ענף עצום המעסיק מאות אלפי עובדים. רק בשנה החולפת נחשפנו למאות רבות של מסעדות ובתי אוכל שקרסו והותירו את בעליהן בחובות אדירים וללא כל רשת ביטחון כלכלית. מדובר בדוגמה אחת בשוק רווי שבו נסגרות מדי יום עשרות מסעדות. אני משוכנע שגם אתם, חברות וחברי הכנסת, מכירות ומכירים באופן אישי בעלי עסקים קטנים המתמודדים עם אתגרים אלו. אני מתחייב כאן לסייע להם באמצעות רגולציות, תקנות וחוקים שיקדמו את האינטרסים שלהם באפקטיביות מרבית.

יוקר המחיה בישראל הוא מהגבוהים בעולם - גבוה יותר מאשר באנגליה, צרפת, הולנד ואיטליה. נתונים אלו מעידים על פגיעה קשה באלו שמניעים את הכלכלה שלנו. יותר ויותר אנשים מרגישים שאי-אפשר לחיות פה, שהממשלה מעמיסה עוד ועוד מיסים ורגולציות, והאזרח נשכח אל מול הביורוקרטיה. את זה צריך לשנות. צריך לסייע בהורדת נטל המיסים, בהתנהלות מול מוסדות פיננסיים, ביצירת אופק כלכלי אמיתי ובהורדת מחירי הדיור - כן, גם באמצעות הקלות במס. אסור לנו להפקיר את מעמד הביניים.

אני מתבונן על הכנסת העשרים-וארבע, וכן, יש קרן אור. 25 צעירות וצעירים שותפים להנהגת המדינה. המספר הזה הולך וגדל, וזו בשורה חשובה שנושאת עימה תקווה לחדשנות ולעתיד טוב יותר. השילוב בין ותיקים בעלי ניסיון לצעירים המביאים איתם רוח חדשה ופורצת דרך טוב לישראל. באופן אישי, אני נרגש לעמוד כאן על הבמה הזאת, ומתחייב לפעול לרווחת כל הציבור, כל המגזרים, כל העדות, כל הדתות, כל המינים, כל היום וכל יום.

לסיום ובנימה אישית אני רוצה לומר תודה - תודה חמה ואוהבת לאשתי לירון. שמעו סיפור: את לירון רעייתי הכרתי, איך לא, במטה יש עתיד. כבר אז הבטחנו שנפעל בכל כוחנו לשנות את המדינה לטובה יותר. לירון, בזכות ההקרבה שלך, אנחנו עושים זאת. להוריי, יוכי, אימי היקרה, ואבי, ארנסט היקר, כל מה שאני זה אתם. אני שמח מאוד שאתם פה וחולקים איתי את הרגע הזה. אני אוהב אתכם. תודה רבה.