טול קורה מבין עיניך

נאום חציבת הלהבות של ח"כ משה גפני - ראש רשימת "יהדות התורה" ויו"ר מפלגת "דגל התורה", היה יותר ממלהיב עבור כל יהודי חרדי ממוצע ששמע אותו. אבל יותר מכול הוא גם השכיח את חטאי העבר הפוליטיים של משה גפני, שהשתרכו ומשתרכים לאורך כל ימי כהונתו הפרלמנטארית הארוכה, עד לרגעים אלה ממש. גפני לא חסך מנפתלי בנט את ה"תואר" שר"י ("שם רשעים ירקב"), השמור ביהדות בדרך כלל לארכי שונאי השם ושונאי עם ישראל. גם ליאיר לפיד לא הייתי מעז להצמיד שם כזה. אבל גפני שכח כנראה, מתוך התלהמותו האמוציונאלית, כי את "התואר" הזה הרבה יהודים חילוניים, מסורתיים, דתיים, ובוודאי חרדים, היו אולי מעניקים לאחת הפוליטיקאיות ההזויות בחברה הישראלית מאז ומתמיד, שעימה ועם שכמותה שומר גפני קשרים הדוקים, וגם עם בן זוגה, אולי האנטי דתי הקיצוני ביותר בישראל.

ואני מתכוון לח"כית מרב מיכאלי ולבן זוגה, ליאור שליין. עם בנט יש לי ויכוח עקוב מדעת, ואף אני בספק אם האיש מתאים ממש להגדרה "דתי" אבל עם כל הכבוד לביקורת נגדו הרי שבנט, שקד, סער ואפילו השכל לא ביקשו לבטל את מוסד הנישואים ולא קראו, רחמנא לצלן, לקב"ה בכינויי אישה. אבל לגפני זה לא מפריע לשמור חברות עם הח"כית האנטי דתית הזו, ששמה מרב מיכאלי, ובאותה נשימה לקלל את בנט וחבריו, שהסכנה היא שמיכאלי תדרדר אותם נגד היהדות ולא להפך. ייתכן מאוד שהקללות של גפני באות ממקומות אחרים לגמרי. עד לא מכבר מיכאלי עצמה טענה כי גם חרדים עשויים להיות חלק מ"ממשלת השינוי", וכי המגעים עימם עוברים דרכה.

לא צריך להיות פרשן כדי להבין שמדובר היה במשה גפני, ידידה הטוב והגלוי לאוזן וגם לעין. אבל גפני ידע ויודע את המיית ליבם של בוחריו והוא גם הבין שעדיף לו לשלם במחיר של איבוד תפקידו כיו"ר ועדת הכספים של הפרלמנט הישראלי מאשר לתמוך בכניסה ל"ממשלת שינוי", שלאחריה הוא יאבד את תפקידו הרם, בראש "דגל התורה" ובראש "יהדות התורה". כנראה שהתסכול הזה - של חוסר אפשרות להשתלב ב"ממשלת השינוי" ולשמור על תפקידו כ"יו"ר וועדת הכספים, הביאו אותו לכעס הזה, משראה כי "ממשלת השינוי" קורמת עור וגידים והוא נותר מחוצה לה מפחד בוחריו ורבניו.

הח"כ החרדי "הבכיר במיוחד" ודעותיו

כשגפני נאם את נהמתו והשמיע את קללותיו הוא כנראה שכח שח"כ חרדי בכיר ביותר טען לא פעם, עד הזמן האחרון ממש, כי אנשי השמאל הם יותר "אינטליגנטים" מאנשי הימין, וכי היה מעדיף קואליציה עימם ולא עם אנשי הימין. היה גם ח"כ חרדי בכיר מאוד שהח"כית מיכאלי, והח"כיות לשעבר יחימובי'ץ וגלאון, טענו שהוא קרוב אליהן רעיונית. היה ח"כ חרדי בכיר מאוד שהציע מעל במת הפרלמנט הישראלי, לח"כ מרב מיכאלי להצטרף למפלגה החרדית שבה הוא חבר, ושיבח את נאומיה. קוראים יקרים, אלה לא היו ח"כים חרדים שונים אלא זה היה ח"כ חרדי אחד בלבד שהוציא מדל שפתיו את הערצתו לנשות השמאל הקיצוני והאנטי דתי. זה היה ח"כ משה גפני! וחבל שח"כ משה גפני, בנאומו המתלהם נגד בנט וחבריו, שכח לתקוף את חברות נשות השמאל האנטי דתי הקיצוני, של הח"כ משה גפני...

פינדרוס כמשל

לא מכבר נכנסה מפלגת "דגל התורה" להנהגת "הסוכנות הציונית", כנגד כל מה שטענו נגד מהלך כזה גדולי ושרפי ישראל מהמחנה הליטאי שלה עצמה, כמו "החפץ חיים", הגר"א ווסרמן, הגר"ח גורוזי'נסקי, "החז"ון אי"ש" והגר"מ שך. ח"כ יצחק פינדרס הפך לנציג "דגל התורה" ב"סוכנות הציונית" והתיישב בהנהגתה שם לצידם של הרפורמים. זה לא הפריע לפינדרוס להתנגד לישיבה קואליציונית עתידית של "דגל התורה" עם מפלגת העבודה בגלל ח"כ גלעד קריב הרפורמי. אבל ח"כ קריב לא נשאר חייב כששאל את פינדרוס מדוע ב"סוכנות הציונית" מותר ל"דגל התורה" לשבת עם הרפורמים ואלו בממשלה זה אסור? כמובן שלפינדרוס ההפכפך לא היה מענה. בכך גפני ופינדרוס הם "תאומים סיאמיים" מבחינת צביעותם הפוליטית.

הימנעות מוזרה

רבני ועסקני "דגל התורה", ובראשם ח"כ משה גפני, התירו בבחירות המוניציפליות האחרונות (ב-2018) לסיעת "דגל התורה" בחיפה להתייצב לטובת בחירתה של גב' עינת קאליש-רותם, אשת שמאל, בניגוד לכול הלכה פסוקה. יתרה מכך, משנבחרה הגב' הזו רקדו מסביבה בחורי ישיבות שגויסו לפוליטיקה הצרה של המפלגה על חשבון לימוד התורה שלהם. לא מכבר נמנעו חברי "יהדות התורה" במועצת עיריית חיפה בעניין זכויות הורים ללהט"בים כאשר נציג ש"ס, ואף נציגים חילוניים, הצביעו נגד. אם כך מנין הזכות של משה גפני לבקר ולקלל את אנשי "ממשלת השינוי" על "פגיעתם העתידית בחיי המשפחה היהודית"?! ואל נשכח כי ב"ממשלת השינוי" יכהן רק שר אחד ממרימי דגל הלהט"ב בזמן שבממשלה האחרונה, בה היה גפני כמובן חבר בכיר, כיהנו שלושה שרים כאלה, וכול יום הם דאגו להצהיר שזהו איננו רק אורח חיים עבורם אלא שזו "שליחות תרבותית".

"גיורים" מפוקפקים תרתי משמע

קל מאוד להאשים את בנט בחבירה ל"גיורים הרפורמיים" של ח"כ גלעד קריב ול"גיורים החופשיים" של ליברמן אבל סקירה, אפילו שטחית, על העבר וההווה מצביעה לנו, יותר מאלף עדים, כי "הגיור הצבאי" ורוב רובם של "גיורי" ה"רבנות הראשית לישראל" אינם אלא בעלמא ולא פעם מתגלה שגם שוחד בצידם. בית דין "חרדי" בבני ברק, שהמחנה הליטאי של גפני, פינדרוס וחבריהם מנצח עליו, הינו בית הדין ל"גיורים" המפוקפק ביותר במדינה, ושאפילו "הרבנות הראשית לישראל" עתרה נגדו לבית המשפט. בעבר ניסו רבני המחנה הליטאי של גפני להתקומם נגד הסכמתו של הרב שלמה עמר (בהיותו "הרב הראשי לישראל") ל"גירים הצבאיים" אבל אז הכריז האחראי לשחיטת החוץ ב"רבנות הראשית לישראל" כי אם הפגנת הרבנים הליטאיים תיערך נגד הרב עמר הרי שלהכשר של "שארית ישראל" (הכשרות הליטאית) תישלל הזכות לשחוט בחו"ל. דקה אח"כ ביטלו הרבנים הליטאיים את הפגנתם.

"קו עקרוני" צבוע

הקו שמנחה את "ח"כ משה גפני, ועימו את מפלגת "דגל התורה", על רבניה, עסקניה, ח"כיה, איננו קו יהודי-דתי באמת אלא קו אופורטוניסטי שלא נמנע מלהתגפף עם שונאי הדת הגדולים ביותר כאשר יש בגו חיבורים של שררה, ואפילו בונוסים כלכליים. ומנגד הם לא נמנעים מלהתלהם ולקלל כאלה שהם אינם שונאי ישראל כאשר לגפני ולמפלגתו אין עימם יותר קשר של נהנתנות פוליטית משותפת ועתידית. אינני נמנה על תומכי בנט ושקד אבל אנשי "דגל התורה", ובראשם משה גפני, הם האחרונים שיכולים לבקר דתית את אנשי "ימינה" בענייני הדת ולהטיף להם "מוסר דתי".

באשר לעניין "הורדת הכיפה", שגפני הוא אחד ממליצי העניין לבנט, הייתי מציע לו לחשוב אם לא להציע להרבה, הרבה אחרים לעשות זאת לפני שהוא מציע זאת לבנט. אני גם מוכן לעזור לגפני ולהגיש לו רשימה ארוכה בנושא המומלצים הללו, להסרת הכיפה, וכול זאת על קרקע של חילולי השם בנושא היהדות כמו גזל, ניאוף ועשיית יד אחת עם רשעי ישראל נגד הדת היהודית. יש לי בשבילו גם מועמדים לכך מ"דגל התורה".