ג'נטלמנים, ופה ראוי להזכיר שורה של אישים, כמו
משה שרת,
גולדה מאיר,
יצחק רבין ואפילו
אהוד ברק, אשר ידעו לקבל יפה הן את ההצלחה ונטילת העול והן את הכשלון והעברת העול, או "השרביט", בצורה מכובדת כראוי במדינה דמוקרטית. ביבי "העביר" את כהונתו בגסות, רחוק מאוד מלנהוג כג'נטלמן וכך נהו אחריו ופעלו כמוהו רוב שריו ויו"ר הכנסת.
בהעברות השלטון עד ימינו אלה נמסרה מדינה מסודרת, מתפקדת, עם תקציב ידוע, עם צוות פקידים וממלאי תפקידים בכירים מקצועיים ומכובדים. הממשלה היוצאת פינתה מקומה בשקט ובכבוד לממשלה הנכנסת. תמיד היו במדינה בעיות קשות במרבית התחומים, החל בביטחון, בכלכלה, באוצר, בחינוך, בדת, ביחסי החוץ, והמשך בעולמות המשפט, החברה, הקליטה, הביטחון הכלכלי וקשרי האחווה עם יהדות העולם לשלל גווניה.
ממשלתו של ביבי לא תפקדה, וחדלה מלתפקד בכוונת מְכַוֵּון. המדינה התנהלה ללא תקציב שנתי, כך שחלק ממשרדי הממשלה ממש שותקו. יחסי ישראל עם שכנותיה ירדו לשפל עמוק ובעיקר עם ירדן, מצרים, ולהבדיל - עם הרשות הפלשתינית. היחסים עם משענתה הנאמנה של ישראל, ארה"ב, התדרדרו, בעיקר עם המפלגה הדמוקרטית. משרד החוץ שׁוּתָּק למעשה, ראש הממשלה כרת "בריתות שלום" ראוותניות עם מדינות ערביות ידידותיות מעל ראשיהם של שר החוץ וצוות משרדו, ולא חדל מלנפנף בהישגיו אלה. ההסברה הישראלית כמעט אינה קיימת, כשהיא חיונית תמיד ובימים קשים אלו של חילופי מהלומות עם אירן, חיזבאללה וחמאס חשובה היא בפרט. אירופה וארה"ב מלאות בערבים שמלבים את שנאת ישראל והאנטישמיות בארה"ב ובאירופה.
ביבי כפף את המדינה לצרכיו, השפיל את כל נושאי התפקידים הבכירים במערכת, ממפכ"ל המשטרה והיועץ המשפטי וְעַד שופטי העליון לרבות עיתונאים שאינם "בַּמִילְיֶה" של רה"מ, וכמובן את המפגינים נגדו. פקידים בכירים לא מונו, החל ממפכ"ל משטרה שֶׁמּוּנָה, הותקף, ולא נקבע לו מחליף, כך גם פרקליט מדינה, שגרירים וקונסולים. לתפקידי שרים מונו רק מקורבים ונאמנים לביבי אך חסרי כל כישורים לתפקידם, כמו למשרדי האוצר, ביטחון-הפנים, הבריאות, החינוך ומשהו לאמסלם ועוד.
בקורת המדינה נמסרה לידיד מובהק של רה"מ, שבפיו יש לשון אך אין שיניים, שהמציא שיטה חדשה למילוי תפקידו: במקום ביקורת קפדנית - חלוקת שבחים וציון הישגים. למעשה כל המדינה שועבדה, על סף פירוק, לשיקולי הצלת ביבי מחרב המשפט שמעל ראשו, לטיפוח תדמיתו, להטבת תנאיו הכספיים ותנאי משפחתו הקרובה. כל העת מרחפים מעל הממשלה היוצאת צללים כבדים וריח עז של שחיתות שאיש אינו מצליח לסלקם: פרשת הצוללות לישראל ואלו למצרים; השלום עם הנסיכויות שמטוסי 35-F טסים בהסתר מעליהם; הזמנת הארוחות ממיטב המסעדות בעת שיש טבחים ומבשלות מקצועיים בבלפור; מיליונים הושקעו בהכשרת מטוס מיוחד ומיותר ("שרה 1"?) למסעותיו, מכוניות משוריינות וצבא מאבטחים למנהיג, לרעייתו ולכל אחד מבניו וכמובן - הכשרת מבצר נוסף לזה שבבלפור, עבור רה"מ החלופי כאשר יהא זה ביבי.
בכל שורר חוסר אחריות. בתאונות העבודה הנוראות בבניה, בכבישים העמוסים מדי, במצב מערכת הבריאות ובמצב בתי החולים בכלל והלחימה הכושלת בקורונה שנכשלה בשל שיקולים פוליטיים של רה"מ, כשלון עליו ניסה לחפות בהתפארות על השגת החיסונים תוך הסתרת מחירם שהמריא בשל האיחור בהזמנתם. המדינה לא התמודדה עם כניסת מסתננים מיו"ש באופן חופשי (עם רכביהם!!), דבר יום ביומו ולילה בלילו, מבעד לגדרות הסמליות והפרוצות בצפון הנגב. מאות אלפי מסתננים מיו"ש ועזה חיים בקרב הבדואים בדרום ואלו משתוללים בכבישים ומשתלטים עוד ועוד על אדמות מדינה וגם על קרקעות פרטיות. החקלאות בצפון ובדרום נתונה למשיסה ולתשלומי "פרוטקשן". הצבא מנוע מלהגן על מחנותיו מהם נגנבים בלא הרף כלי-נשק וציוד של חיילים, שלא לדבר על שימור שטחי האש. פשוט: ההפקרות כללית.
כאשר קורה אסון נורא, כמו במירון, כל החשודים הפוטנציאלים, מרה"מ ששריו, חברי הכנסת החרדים ורבניהם דרשו מהמשטרה להסיר את כל המגבלות להגעה למקום. כולל השר לביטחון פנים, שפעל בניגוד מוחלט לתפקידו. כמובן שכל אלו שצילינדר השר, המגבעת או השטריימל בוער על ראשם מתנגדים להקמת ועדת חקירה ממלכתית. אסון רודף אסון - שוב המגזר החרדי הפועל עצמאית וללא פיקוח נפגע באסון חסידי ויז'ניץ בצפון ירושלים.
כל מנגנון המדינה נרתם להעלאת קרנו של ביבי תוך הזנחת תפקידיו. מי שלא שירת את ה"דּוֹן" פוטר או שׁוּתָּק בחוסר תקציב. כל חוסר התפקוד, העדר תקציב ואי-הסדר הכללי הושאר לממשלה הנכנסת, שהיא מתבססת על כרעי תרנגולת מוסלמית וְנִ"מְרֶצֶ"ת. השקר והמרמה, הפרת ההסכמים ללא בושה או נקיפות מצפון, פיתוי עריקים והעדר הממלכתיות וחוסר האחריות הפכו לקו מנחה במדינה, ובמצב זה היא נמסרת לממשלה החדשה תוך כפירה בתוצאות הבחירות ומסע השמצות נורא כלפי השרים החדשים, בנוסח "העברת השלטון" על-ידי טראמפ לביידן, וגרוע מכך.
אולם בצד ההשמצות, ההסתה, משלוח הבריונים לבתי השרים החדשים, מארב לכל אי-הצלחה או כשלון בתיקון מיידי של הנזקים שביבי הותיר ראוי לציין את התנהגותו המחפירה של יו"ר הכנסת היוצא לוין. לוין דאג להותיר את ההחלטה בשאלת מצעד הדגלים לבנט, ואף הטמין מוקש נוסף - בהתירו למרצ ולרשימה המשותפת לקיים בתוך הכנסת את הדיון המופקר תחת הכותרת "גזענות או אפרטהייד"? היתר שהוא בושה למתיר עצמו, לליכוד ולמנהיגו. אכן - בשאלה אשר בכותרת הזו כבר טמונה התשובה.
אסיים כתבה כואבת זו בבדיחה ביחס לאותה כותרת:
בבית המשפט פונה השופט חָמוּר-הַסַּבֶר לנאשם ושואל: "אתה מודה או לא"?
הנאשם:"ראה אדוני, אני אסביר מה שקרה..."
השופט: "אל תספר לי סיפורים, עליך לענות רק ב"כן" או "לא".
הנאשם: "יסלח לי כבודו, אך יש שאלות שאי-אפשר לענות עליהן רק בכן או לא".
השופט כבר כועס אך חושב ללגלג מעט: "תן לי דוגמה לשאלה כזו, ואז תוכל להשיב באריכות".
הנאשם חושב לרגע ועונה: "יסלח לי כבודו אם אשאל: האם כבודו כבר הפסיק לקחת שוחד?..."
פזיזות הרת-אסון
בשני נושאים חטאה או טעתה קשות הממשלה היוצאת ערב הָפְסִידָּה את השלטון:
א. חגיגה והתייהרות מוקדמות מדי של התגברות על הקורונה כאשר העולם סובל מווריאנטים כמו הבריטי, ההודי והדרום-אפריקני, וכאשר גבולות ישראל פרוצים בכלל ונתב"ג בפרט. כך גם התירה להסיר המסכות גם בחללים סגורים;
ב. בהתירה למעשה את השימוש בסמים קלים. בידוע הוא שרבים המתחילים שימוש במריחואנה או בחשיש מחפשים ריגושים חריפים יותר ועוברים לסמים "קשים".
כמו-כן כצפוי כבר נמלאו בתי החולים לבריאות הנפש בצעירים שלקו בהזיות ואף בהתקפים פסיכוטיים קשים. גם יותר ויותר נהגים נתפסים כשהם נוהגים בהשפעת סמים, תוך סיכון חייהם הם וסיכון חיי כל עוברי-דרך. הדברים היו ידועים והרצון הפופוליסטי להצטייר כ"ליברלים", וכמיטיבים עם העם העביר את הממשלה ושריה על דעתם (וזו לא הייתה גבוהה במיוחד).
אני קורא לחזור למצב הקודם של איסור השימוש בקנביס, למעט מטעמים רפואיים ברורים, בטרם נאבד את שפיותם של עוד ועוד משתמשים ואת חייהם של המסוממים והעוברים ברחובות ובדרכים.
