המס המיותר שיחסל את שוק הדיור <br>

המונח "היסטוריה" מרתיע לעיתים קרובות את המאזין ונשמע לו סיפור עתיק יומין שבטל קורבנו. לטעמי אין טעות גדולה מזו. על כולנו, ובמיוחד על מקבלי ההחלטות הקובעים מדיניות, פוליטית, כלכלית או חברתית, ללמוד היטב את ההיסטוריה, ובמיוחד על-מנת למנוע חזרה על טעויות אסטרטגיות שנעשו בעבר.

ניסיוני בשנה האחרונה מלמד, כי ההחלטה מקיץ אשתקד להוריד את מס הרכישה למשקיעים ל-5 אחוזים, יצרה פריחה חסרת תקדים בשוק הדיור, כולל תנועה משמעותית ביותר של משקיעי חו"ל, ממדינות דוגמת צרפת וארצות הברית, שלאחר מספר שנים שחונות, חזרו לזירה ורכשו דירות בישראל, לדוגמה אצלנו בפרויקט "לב העיר" שבמערב ירושלים, נרכשו פנטהאוזים וכן תמהיל מגוון של דירות נוספות.

לכן תמהה אני במיוחד אודות השמועות החוזרות ונשנות שנרמזות באופן ברור למדי, אודות הכוונה לחדש את הטעות הקשה שביצעו מקבלי ההחלטות בעבר הלא רחוק, כשהחליטו להגדיל את מס הרכישה. בפעם האחרונה זה קרה ב-2015, כששר האוצר ושר העל לנושא הדיור משה כחלון, החליט להכפיל את מס הרכישה ל-8-10 אחוזים ובהמשך אף שקל להטיל מס נוסף על רוכשי דירה שלישית ומעלה.

התוצאה של החלטה פזיזה ונמהרת זו ידועה לכל. שוק הדיור, שהיה תוסס עד 2015, ושאחוז המשקיעים בו חצה את 30 האחוזים, שקע בין לילה בתרדמת עמוקה, המשקיעים, הן משקיעי חו"ל והן ישראלים, ברחו רובם ככולם ויתרה מכך, הסובלים העיקריים כתוצאה מהחלטה זו היו לא ה"עשירים" בעלי הדירות, אלא דווקא שוכרי הדירות האביונים שסבלו מזינוק במחירי השכירות. בנוסף, איבדה מדינת ישראל כספים רבים שזלגו להשקעה במדינות אחרות הן של תושבי ישראל שפנו לרכישות בחו"ל והן של תושבי החוץ שבחרו ביעדים אחרים.

יתרה מכך: אם כוונת כחלון הייתה אז לתעדף את האוכלוסייה העממית, זאת באמצעות תוכנית מחיר למשתכן, הרי שבאופן פרדוקסלי דווקא תוכנית זו נכשלה כישלון חרוץ במטרתה להוזיל את מחירי הדיור הן בכך ששווקו דירות בעיקר בפריפריה, היכן שלא היה להן כל דורש או השפעה על מחירי הדירות באזורי הביקוש, הן בכך שמספר התחלות הבנייה באזור הביקוש ירד באופן תלול והן בכך שמשפרי הדיור העדיפו באותה עת "לשבת על הגדר".

כל כלכלן מתחיל יודע שהטעות החמורה הזו נבעה מכך שבמקום לטפל בהגדלת ההיצע, החליטו מקבלי ההחלטות, ובראשם כחלון, להתעסק שלא לצורך בריסון מלאכותי של הביקושים, מה שלא רק שלא פתר את חוליי שוק הדיור, אלא אף החריף אותם ובאופן ניכר ביותר. אז מה הועילו חכמים בתקנתם? האם לחזור ולהחליט שוב איך ל"גרש" את המשקיעים מהשוק, בין אם על-ידי הגדלה מחודשת של מס הרכישה ובין אם מיסוי על דירה שנייה, שלישית וכו', יצליחו לרסן את עליות המחירים התלולות?

ואם אתייחס לחישוב הכלכלי גרידא, הרי שהנזק לתקציב המדינה כתוצאה מירידה דרמטית בכמות עסקות היוקרה, יהיה פי כמה וכמה גדול לעומת ה"תועלת", כביכול, כתוצאה מגביית מס רכישה גבוה יותר. לכן, נהפוך הוא. דווקא פעולה שכזו, כדרכן של פעולות נחפזות ולא שקולות, תביא לכאוס בשוק הדיור, תייצר היסטריה וביקושים כבושים מחשש שלבסוף לא יוותר לפליטה מלאי דירות, ויתדלק עוד יותר את רמות המחירים, שלא לדבר על המחסור הכבד שעלול להיווצר בשוק השכירות.

ונקודה אחרונה, אבל חשבוה ביותר: הניסיון מלמד כי המשקיעים היוו מאז ומתמיד את "הקטר המוביל" של שוק הדיור. כשאחוז המשקיעים עלה, שוק הדיור פרח. כשאחוז המשקיעים ירד דרסטית, שוק הדיור נכנס כולו ל"מוד" של דכדוך. הייתי מצפה משר האוצר ומיתר מקבלי ההחלטות לחשוב טוב טוב ולשקול מה יהיו היתרונות, אם בכלל, של החלטה נחפזת זו, שכאמור, בשום תיעוד היסטורי, אין סימוכין לכך שהיא סייעה כהוא זה להבראת שוק הדיור. נהפוך הוא!