"הנה, לא לקח הרבה זמן"

השופט: חיים פס, בית משפט השלום בבאר שבע

המועד: יום שני, 21.6.2021, שעה 09:45

הנושא: מעצרים עד תום ההליכים


לא ברור מה הוביל לכך, אבל עצור התפרץ בצורה קיצונית לעבר השופט חיים פס - למרבה המזל בצורה מילולית בלבד. "בגללך אני סובל חודש, אני אסבול עוד חודש?". פס ביקש ממנו לשבת, אך לשווא: "יש לי עורך דין פרטי, אני מכין תביעה נגד המדינה". גם סניגורו לא יצא נקי: "אתם נותנים לחולה נפש לסבול בכלא עם אנסים, רוצחים! לא רוצה שתייצג אותי יותר. תביא את עו"ד [פלוני]. הוא מכיר את העבר שלי. את כל הכסף שיש לכם תשלמו". מובן שאנשי השב"ס מוציאים אותו מן האולם, והוא ממשיך לצעוק ולקלל. ומה עשה פס כל הזמן הזה? כלום. ובצדק רב; לא היה שום דבר שביכולתו לתרום, והתערבותו הייתה עלולה רק להסלים את האירוע.

אפשר להתקדם, ועד מהרה צריך פס למלא את תפקיד הגננת בין סניגורית לתובעת. האחרונה מבקשת לקבל את המסמכים שמחזיקה הראשונה ונענית שהיא זקוקה להם, כי טרם צילמו את חומר החקירה. התובעת נרעשת-משהו ופס מרגיע אותה בחיוך. לא כל אך עוזר: היא מתפרצת לטענות הסניגורית וטוענת שאינן נכונות. פס: "תני לה לטעון". הסניגורית: "מיכל, לא מתנהגים ככה. את יודעת שיש לי הפרעת קשב. קטעת אותי. איפה הייתי?". פס מזכיר לה.

מדובר בחשד לאלימות בין בני זוג, והסניגורית טוענת שהרקע היה מחלוקת בנוגע לבתם ושמדובר באובדן שליטה רגעי וחד-פעמי. היא מדברת תוך כדי הליכה ופס אינו מעיר לה, אלא מעיין בתיק במחשב. הסניגורית מאריכה למדי, אבל זה מוצדק - נזכיר: מעצר עד תום ההליכים - ופס מאזין בסבלנות ובמקביל מקפיד על רישום הפרוטוקול. הסניגורית: "אני רוצה שאדוני יאזין לי". פס: "אני מקשיב" - ומוכיח שיודע בדיוק מה אמרה: "אזי מלכתחילה". הסניגורית: "גברים יכולים" [לעשות שני דברים במקביל]. פס: "שופטים יכולים" - וכולם צוחקים.

"כן, מיכל", פונה פס לתובעת המגישה את תיק החקירה ודוחה את טענות הסניגורית, המתפרצת לדבריו. "הנה, לא לקח הרבה זמן" [עד שהיא תפריע]. הסניגורית מעירה משהו לא ברור, פס לא מגיב והתובעת מבקשת שלא תפריע לה. בתחילת חקירתו נשאל החשוד האם המתלוננת היא אשתו, ותשובתו הייתה: "לצערי". כעת נאחזת בכך הסניגורית: "הוא רוצה להיות רווק. אז מה? אני לא מבינה". פס מאבד את הסבלנות: "סיימת. אז אל תביני". גם התובעת די מאריכה, אבל שוב - במידה מוצדקת בהתחשב בטיב ההליך.

"חברים, זה מפריע לי, כל הרעש"

הסניגורית משיבה, מרימה את קולה ופס מתקשה לקטוע אותה. לבסוף הוא מצליח: "הוא אומר בחקירה שלו שהוא התעצבן, כי היא הרביצה לילדה". השתיים מדברות יחדיו ופס מנסה לחתוך - "טוב, תודה" - אבל מאפשר לסניגורית להמשיך לטעון. כעת היא כבר חוזרת על טענותיה והוא אינו מתערב, אלא מעיין בתיק. "טוב, תודה, גבירתי", אומר פס לבסוף.

פס מכתיב מיד החלטה בצורה רהוטה למדי, ורבים מן הנוכחים באולם שוקעים בשיחות: שתי סניגוריות עם איש נחשון ואחר כך גם סניגור, ואם לעורכי הדין מותר - קל וחומר לעצורים. עובר זמן-מה עד להתערבות של פס: "חברים, זה מפריע לי, כל הרעש" - אבל השיחות נמשכות. ההכתבה מלמדת שהוא קלט בצורה מרשימה את פרטי החקירה ומצטט מתוכם:

"עיינתי בחומרי החקירה בתיק ובכלל זה בחקירות הילדים. המשיב מכחיש שתקף פיזית את המתלוננת, וזאת חרף עדות בנו הגדול ועדות המתלוננת. ניכר כי המתלוננת בשתי הודעותיה אינה מנסה להעצים את האירוע ואף מאשרת, כי זו הפעם הראשונה בה המשיב היכה אותה, אף שבעבר איים עליה לא אחת. חומרה נוספת אותה מצאתי בתיק זה והמתייחסת לעילת המסוכנות, מתייחסת לכך שהמעשים נעשו בפני ילדיהם, ובנו הגדול אף ניסה למנוע מהמשיב להכות את המתלוננת. נקל לשער את עוצמת הטראומה והפחד שהסב המשיב לילדיו הקטנים. כל אלו מצביעים לדעתי על רמת מסוכנות גבוהה".

פס מצטט את פסיקתו של בית המשפט העליון, ולבסוף למעשה מחליט שלא להחליט: "רק בשל העובדה שהמשיב נעדר עבר פלילי, החלטתי להורות על קבלת תסקיר" ולא על מעצר מיידי. הוא קובע דיון נוסף ל-19.7.21, "תודה רבה, סיימנו" אחרי חצי שעה.

הפסקת דיבורים, למרות שיש עצור בתא, ופס משוחח עם עוזרו המשפטי. "איזה תיק אנחנו, רבותי?", הוא זורק לחלל האולם ונענה בידי איש נחשון. הסניגורית מסכימה למעצר עד תום ההליכים, ופס מוודא כיאות שהנאשם מכיר את כתב האישום.

הסניגורית לא יודעת כמה ילדים

סניגורית היא זו שקובעת שהתיק הבא שיידון יהיה התיק שלה - שנקבע לשעה 10:30; הדיון מתחיל בדיוק בזמן. למרות העומס, פס בקיא בפרטים. זהו תיק של אלימות במשפחה ואיומי רצח. פס מעיר: "התאריך שראיתי - חשבתי שטעיתם. זה לפני תשע שנים. היא [המתלוננת] זוכרת את זה?". הסניגורית תוהה אם "משפטית אפשר להכניס את זה" - שכן לעבירות לכאורה יש תקופות התיישנות שונות. פס מסביר: "אני משער שאם המתלוננת הייתה באה למשטרה ואומרת שב-2011 בעלי היכה אותי, הוא לא היה נעצר. כאן זה במסגרת התמונה [הכוללת]. להבדיל, בעבירות מין זה אחרי 18 שנה. העבירה לא התיישנה - זה פשע, עשר שנים".

הסניגורית שואלת את הנאשם כמה ילדים יש לבני הזוג - דוגמה מובהקת להעדר הכנה לדיון. היא מציינת שיש לו הרשעה מ-2012, ופס - שכנראה עיין בתיק - אומר שמדובר באותה מתלוננת. הסניגורית מבקשת לבחון חלופות, התובעת טוענת שהעבירות אינן פשוטות, הסניגורית מתפרצת לדבריה, הן מתווכחות - ופס לא מעיר; במבט מן הצד נראה שהוא שקוע בתיק.

לבסוף פס מכתיב החלטה. הוא סוקר בהרחבה את כתב האישום, מתמצת את טענות הצדדים ושוב מפגין בקיאות בפרטים: "עיון בחומר הראיות מעלה, כי המתלוננת ובנותיו של המשיב מתארות שנים רבות של אווירת איומים קשה בבית כלפי המתלוננת. מדובר באיומים ברף הגבוה ביותר ומדובר גם באלימות פיזית. נשקפת מהמשיב מסוכנות ברמה גבוהה ולא ניתן להורות על שחרורו בלא הכנת תסקיר מעצר". גם כאן מורה פס, אחרי 40 דקות, על דיון נוסף ב-19 ביולי.


השורה התחתונה: בקיאות יפה בפרטים המהותיים של התיקים המרובים וטיפול נכון בעצור המתפרץ. לא ברור מדוע פס מורה על הזמנת תסקירים משירות המבחן, הקורס ממילא תחת העומס, אם נראה מדבריו שהוא נוטה להורות על מעצר עד תום ההליכים. בשני התיקים מדובר באלימות במשפחה, וקשה לראות איזו חלופה יכולה לאיין את המסוכנות. לצד זאת, אריכות הדיונים מוצדקת כאשר זוכרים שמדובר על מעצרים העשויים להימצא חודשים ארוכים - ואילו הוותרנות שלו כלפי ההפרעות היא מרובה מדי.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 7.