מבחינתם של החוששים לבריאותה של הדמוקרטיה באירופה, התוצאות היו ברוכות כשם שהיו מפתיעות. לאחר עשור של ממשלות לאומניות במרכז אירופה ובמזרחה שחתרו תחת שלטון החוק וניצלו את המדינה לטובתן, שני מנהיגים המואשמים במניפולציות של המערכת איבדו בסוף השבוע את תפקידיהם. קנצלר אוסטריה, סבסטיאן קורץ, התפטר בשל פרשת שחיתות; ראש ממשלת צ'כיה, אנדריי ביבאס, הנתון לחקירה בחשד לשימוש לרעה בסובסידיות אירופיות, הפסיד בבחירות.

התמודדות חשובה עוד יותר עומדת בפתח, מזכיר אקונומיסט. ממשלת פולין, המונהגת בידי מפלגת החוק והצדק הפופוליסטית, ניסתה במשך שנים להשתלט על בתי המשפט ונכנסה לעימות על כך עם האיחוד האירופי. בשבוע שעבר הגביר בית המשפט החוקתי את הלהבות, בקובעו שחלקים מאמנת האיחוד סותרים את החוקה הפולנית והשופטים המקומיים הם שיכריעו בסתירות אלו. צעד זה עשוי לחייב את האיחוד למנוע מפולין 36 מיליארד אירו של סיוע להתאוששות מהקורונה – שיאו של העימות הפנים-אירופי של שמירת מינימום של קני מידה דמוקרטיים.

אוסטריה: חשד לשוחד ובישול סקרים

קורץ בן ה-35 הוביל מדיניות אנטי-הגירה שסייעה לעלייתו המהירה לראשות מפלגת העם, לתפקיד שר החוץ ולראשות הממשלה. ב-6 באוקטובר פשטה המשטרה על לשכתו, במסגרת חקירה בחשד שמפלגתו השתמשה בכספי משרד החוץ כדי לשחד עיתון לפרסם ידיעות חיוביות עליו בשנים 2018-2016, כאשר היה שר החוץ. הידיעות התבססו על סקרים ש"בושלו" בידי סוקר ידידותי לקורץ, במטרה להראות שהוא יותר פופולרי.

משטרים רודניים משתמשים לעיתים קרובות בכספי מדינה כדי להשפיע על התקשורת. ויקטור אורבן בהונגריה עושה זאת בגלוי. באוסטריה הדברים פחות ברורים, אך לאחרונה נעו בכיוון מדאיג. רכישות הפרסום של הממשלה מהוות חלק משמעותי מהכנסות העיתונים, ורבים חוששים מזה זמן שהדבר עלול להשפיע על התכנים העיתונאיים. אבל מסרים שנתפסו בטלפון של קורץ מלמדים על "קח ותן" גלוי. קורץ מכחיש את החשדות, הוא ימשיך להיות יו"ר סיעתו ומחליפו יהיה בן-בריתו הקרוב, אלכסנדר שלנברג. האוסטרים חלוקים בדעתם בצורה קשה לגביו, אבל הוא ינסה לחזור. הפרשה מלמדת, כי הבעיות של האיחוד האירופי עם שחיתות שיטתית אינה מוגבלת למדינות הקומוניסטיות-לשעבר.

צ'כיה: וילה סודית בדרום צרפת

תבוסתו של באביס מהדהדת במיוחד, משום שזמן רב הוא הוביל קו של מאבק בשחיתות וטען שהוא עשיר מכדי שניתן יהיה לשחד אותו. באביס עשה את הונו בחברת אגרופרט למוצרי חקלאות. מאז נכנס לפוליטיקה ב-2013, נוהלו נגדו מספר חקירות בחשד שהחברה ניצלה לרעה סובסידיות של האיחוד האירופי. חקירה בנושא מנוהלת כעת גם בידי האיחוד עצמו. באביס העביר את מניותיו בחברה לנאמנות, אך בתחילת השנה קבע האיחוד, כי קשריו עימה מהווים ניגוד עניינים.

מפלגתו של באביס, ANO ("כן"), הובילה בהפרש קטן בסקרים לאורך הקמפיין. אבל ב-3 באוקטובר פורסמו מסמכי פנדורה, אשר גילו כי באביס העביר 22 מיליון דולר לחברת קש באיי הבתולה הבריטיים כדי לקנות וילה סודית בדרום צרפת. בשבועות האחרונים של הקמפיין חיקה באביס את הרטוריקה האנטי-איחוד של אורבן, וגם את הטכניקות שלו לשלוט בתקשורת: אגרופרט שולטת ב-25% משוק הפרסום בעיתונות המודפסת. אבל מסמכי פנדורה קיבלו סיקור נרחב והיטו את הכף.

Spolu ("ביחד"), קואליציה של מפלגות ימין-מרכז, קיבלו 27.8% לעומת 27.1% למפלגתו של באביס. קואליציה של מפלגת הפיראטים וקבוצת ראשי ערים קיבלה 15.6%. יחדיו יהיה להן רוב קטן, כי יתר המפלגות לא עברו את אחוז החסימה (5%). באביס רחוק מלהיות גמור. הנשיא הפופוליסט מילוש זמאן, מתנגד האיחוד האירופי, הבטיח להטיל עליו את הרכבת הממשלה, בטיעון ש-ANO קיבלה יותר קולות מכל מפלגה בודדת אחרת. אבל המהלך הזה לא צפוי להימשך זמן רב, ואשפוזו של זמאן ב-10 בחודש סיבך את התמונה.

פולין: איום לעיקרון המרכזי

כ"איזון" להתקדמות הזאת, ממשיך אקונומיסט, החלטת בית המשפט הפולני ב-8 באוקטובר היא אתגר מסוכן לשלטון החוק באירופה. נסיונותיה של מפלגת החוק והצדק הפופוליסטית, מאז עלתה לשלטון ב-2015, להשתלט על בתי המשפט, הביאה את ורשה לעימות קשה עם בריסל, הדורשת שהשופטים במדינות החברות יהיו עצמאיים.

הנציבות האירופית, האמורה לאכוף את החוזים של הגוש, איננה נלהבת לעשות זאת. אבל פסק הדין הפולני עשוי לאלץ אותה להתערב. פסק הדין ניתן בתביעתו של ראש הממשלה, מתיאוש מורייבסקי, וכאמור – הוא קובע שלבית המשפט הפולני יש עדיפות על בית המשפט האירופי לצדק במקרה של סתירה בין חוקת המדינה לבין אמנות האיחוד. בית המשפט החוקתי הוא חותמת גומי של המפלגה השלטת, אך פסק דינו קיצוני מזה לו ציפו בבריסל. העיקרון לפיו חוקי האיחוד גוברים על החקיקה המקומית ושבית המשפט האירופי לצדק הוא הסמכות ליישב חילוקי דעות, נמצא בליבת האיחוד. אם מדינות חברות יוכלו להתעלם ממנו, האיחוד מחוסל.

תגובתו הראשונה של האיחוד על פסק הדין הייתה מתונה, אך פקידים רבים סבורים שהגיעה העת להפעיל יד קשה. האיחוד יכול למנוע מפולין גישה לקרנות הסיוע לקורונה; כאמור, ורשה ביקשה 36 מיליארד אירו וזקוקה לכסף כדי לממש את התוכניות הסוציאליות של הממשלה. זה יהיה נשק יום הדין, אך ייתכן שאין מנוס ממנו – קובע אקונומיסט.