שרת התחבורה, מרב מיכאלי שמה בראש סדר העדיפות את התחבורה הציבורית. היא אף הציעה להכריז "מצב חירום לאומי" בתחום התחבורה. "המשרד חייב לחשוב בצורה חדשנית, ולזוז הרבה יותר מהר". השרה רוצה להצטייר כ"בולדוזרית", אולם מי ישלם את המחיר? במקרה של כפר שלם, נראה שהתושבים עצמם הם אלו שישלמו אותו.
קצת רקע. בשנות ה-90 היה זה רה"מ
יצחק רבין, שבסיור בכפר שלם אמר את המשפט האלמותי "אני לא רוצה לראות פה את ג'בליה". "אני מקווה שנתחיל להזיז עכשיו מספר דברים, אך לא אבטיח שכל הבעיות תפתרנה מחר", אמר בסוף הסיור. מיד לאחר מכן החל לקרום עור וגידים מתווה אשר מאפשר למשפחות להתפנות, תוך מתן פתרון דיור ראוי בדמות מגרשי "בנה ביתך". למרבה הצער, מתווה זה נעצר בשנת 1996 ולא חודש מאז.
בחזרה להווה. אותם תושבים, אותה שכונה, 25 שנים אחרי. מאז נולדו ובגרו ילדים ונכדים, אך המדינה, שהושיבה שם את התושבים - רובם ככולם עולים חדשים, טרם פתרה את הנושא. למזלן הרע של כ-20 משפחות, הן מתגוררות על תוואי הקו הסגול של הרכבת הקלה. מדוע מזל רע? מכיוון שבעוד שר השיכון אלקין הודיע לפני שבועיים על הקפאת הפינויים בכוח של דיירי הדיור הציבורי, הרי ששרת התחבורה הפעילה צווי פינוי בכוח למשפחות המתגוררות על תוואי הרכבת הקלה.
השרה הופיעה באולפנים והכריזה על השקעות עתק: "שבעה מיליארד שקלים וחצי לתחבורה הציבורית". אבל לתושבים עצמם, נציגיה של אותה שרה מציעים, אם יימצאו זכאים על-פי מערך קריטריונים סבוך, סכום שבממוצע יעמוד על כ-350,000 שקלים (יש מספר תושבים שיקבלו סכום פיצוי גבוה יותר). בסכום זה הם צריכים למצוא לעצמם פתרון דיור ראוי. איך? לא ברור...
מידע חלקי
מה שברור הוא שאליבא דשרת התחבורה, בתוך 7.5 מיליארד שקלים לא יימצאו כמה עשרות מיליוני שקלים למען מתן פתרון סוציאלי ראוי למשפחות. המשפחות שיצחק רבין השכיל בתקופתו לצאת מגדרו על-מנת לסייע להן - להן לא יימצא תקציב שייאפשר פינוי בכבוד מבתיהן ב-7 העשורים האחרונים.
האם שרת התחבורה מבינה משהו שרבין לא הבין? או שאולי היא הולכת שולל אחרי אנשי המקצוע במשרדה, שמלעיטים אותה במידע חלקי או לא מדויק? רבין ידע להגיע אל התושבים, להביט להם בעיניים ולהחליט החלטות מנהיגותיות אמיצות. האם גם מרב מיכאלי יכולה לעשות זאת? בינתיים, פניות חוזרות ונשנות של נציגי התושבים לפגישה בלתי אמצעית עם השרה נענו בשלילה, או שלא נענו כלל.
היום נערך בוועדת הפנים של הכנסת דיון, ביוזמה של ח"כ
שרן השכל, אליה הצטרפו ח"כ בן-גביר, ח"כ מרגי וח"כ שטרית. בדיון, כל חברי הכנסת, ללא יוצא מן הכלל, וללא הבדל בין קואליציה ואופוזיציה, תמכו בעמדה שלנו, שהיא שמתווה הפיצוי איננו הוגן ולא מאפשר לתושבים להתפנות תוך מתן פתרון דיור ראוי.
אני מקווה, שלמען הצדק החלוקתי ולמען מניעת המראות המבישים של פינוי בכוח של קשישים מבתיהם על-ידי שוטרי משטרת ישראל, שרת התחבורה תכיל על הנושא הזה את מה שאמרה בעצמה על נסיעת הרכבת הקלה בשבת: "שיח של האשמות הוא לא שיח קונסטרוקטיבי... אפשר להגיע להסכמות". הדרך לשם מתחילה בפגישה אישית, בלב פתוח ונפש חפצה.
