גם ליכולת ההכלה יש גבולות...

מסופר בבדיחה הידועה על הבעל שחוזר במפתיע הביתה ומוצא את אשתו במיטה עם החבר הכי טוב שלו. הבעל נתקף באמוק, מוציא אקדח, יורה והורג את החבר הבוגדני. אשתו מתבוננת בשלווה בבעלה ואומרת לו: "אהובי, אם תמשיך כך לא יישארו לך חברים"! ואכן, אם אנו לא רוצים להפוך למיזנתרופים, נטולי חברים, שומה עלינו לחיות בהרמוניה גם עם אלה שלא חושבים כמונו, שזה כולם, כי איש לא מסכים אתך בכל. בוודאי שלא להרוג אותם כמו הג'יהדיסטים, לא להחרים אותם כמו הביביסטים, ואפילו לא לנתק איתם חברויות או אהבה של שנים.

אמת זו נכונה לכולנו, לעודד גולדרייך, לבצלאל סמוטריץ', לאיימן עודה, לבנימין נתניהו - אם כי הוא מנתק יחסים רק עם אלה שלא מסכימים שהוא ימשיך לרמות אותם - שזה כל ראשי ממשלת הקצוות שלנו. ומכיוון שצדקה תתחיל מבית, יישמתי אותה לגבי כל אלה שלא חושבים כמוני לגבי תהליך אוסלו והחברים הטובים ביותר שלי הם יונים, יש לי חברים ביביסטים שמשום מה לא מטפסים על עצים, מיטב הסטודנטים שלי היו פלשתינים מהגדה ומזרח ירושלים, הייתי ביחסים מעולים עם סטודנטים חרדים למרות ששיבצתי אותם בקבוצות לימוד מעורבות, ועבדתי עם מפעלים בברקן.

יש לי חברים שבוגדים בנשותיהם ובבעליהן, רווקים, גרושים, ואני ממשיך לטפח חברות אמיצה עם עשרות חברים מימי הלימודים באינסאד - גויים גמורים, כמה מהם בנים של נאצים אם כי הם פילושמים, אפילו היו ביניהם אנטישמים שאהבו אותי כי "אני לא נראה יהודי". שלא לדבר על החברים הלבנונים שכל כך דומים לנו. רק לגבי קבוצה אחת איבדתי את סבלנותי וניתקתי את היחסים, כי אני לא יכול להמשיך ולהכיל את שיאי הצביעות והשחיתות. את גלגול העיניים של גניבת הפיתות ונשיקת המזוזות, התרומות לצדקה ולחולים והגנבה של מיליונים.

עד שהתחלתי לכתוב את התזה והספרים שלי על אתיקה היו לי לא מעט חברים שלא היו אתיים. חייתי בסביבה עסקית שברובה לא אתית, שבה כל דאלים גבר, יועצים משפטיים שבמקום לשמור על החוק מטהרים את השרץ, בעלי שליטה שעושקים את בעלי מניות המיעוט, מנהלים שמספקים במודע מוצרים פגומים כדי להשיא רווחים, דוחים בזדון תשלום לספקים, בנקאים העושקים ניצולי שואה ועטים על חברות בקשיים עם ריביות נשך, מנכ"לים שמלבינים הוצאות אישיות כעסקיות, משלמים שוחד, מעלימים מידע שלא נוח לגלות לרשויות, למנפיקים, לציבור.

ההתנהגות שלי הייתה אתית כלפי כל מחזיקי העניין, עובדים, בנקים, הלקוחות, הרשויות, הקהילה, בעלי המניות. אבל התארחתי והזמנתי חברים לא אתיים, בעיקר מעולם העסקים, גם כי לא יכולתי להישאר בלי חברים ובלי לקוחות. אפילו אחרי שפירסמתי את הספרים הראשונים על אתיקה ניהלתי פעילות של השמת עובדים מבוגרים למשרות זמניות בחברות, שחייבה אותי להיות בקשר עם רוב החברות והבנקים ולא יכולתי להרשות לעצמי לבצע את ההשמות רק לגבי חברות ובנקים אתיים, בין השאר כי אין הרבה, למרות האתנן של 1% מרווחיהן לקהילה.

האיש הרע

מי שעזר לי להתנקות מהקשרים עם הגורמים המושחתים, אתית לפחות, הן החברות עצמן שמרגע שיצא שמעי כעוסק באתיקה וכותב ספרים על אתיקה ניתקו איתי כל קשר וכך יצאתי באחת מעולם העסקים שבו קשה לך לשרוד אם אתה מיליטנטי באתיקה. למרות שחברה ביקשה ממני לתת חוות דעת שרכישה שהיא עמדה לבצע טובה לבעלי מניות מיעוט, כי שמעה שפירסמתי ספרים על אתיקה (הם כנראה לא קראו אותם כי אז לא היו מציעים לי). בדקתי את הנושא לעומק והגעתי למסקנה שהעסקה עושקת בעלי מניות מיעוט. מרגע זה עשו עלי פולסא דנורא.

היו זמנים שבהם הכרתי אישית כמה אילי הון, עבדתי אתם, כמה מהם היו אפילו חברים שלי. אבל בצוק העיתים נותקו היחסים עם כולם, ואני משוכנע שיש הרבה אילי הון שהם אתיים, אני פשוט לא מכיר אותם. אולי הסטנדרטים שלי גבהו, אולי הערכים שלהם נמכו, אבל היחסים בינינו "ניה קגדה" ייפגשו. ואיני פוסל עשירים, כי העושר לא משחית בהכרח, הוא פשוט עוזר. גם הדלות דרך אגב. יש לי כמובן חברים עשירים ואנשי עסקים, אבל למיטב ידיעתי כולם אתיים או לפחות לא מושחתים. לא חייבים לעסוק באתיקה, פשוט לא לעשוק מחזיקי עניין.

הכי קשה לי זה להיקלע לשיחת חולין באירועים חברתיים עם כמה מהקבוצה שניתקתי איתה יחסים שמספרים בגאווה גדולה איך תרמו מאות אלפי שקלים להצלת חולים ונדכאים ומעלימים שהמקורות לנדבנותם הרבה היא במאות המילונים שעשקו בפשיטות רגל שבה הנושים הפסידו מאות מיליונים ורכושם נשאר בשלמותו, בתספורות הרבות שבהן גזלו עשרות אחוזים מבעלי אגרות החוב של התמימים שהשקיעו בחברותיהם, בזיהום הסביבה, עושק הקהילה, התעמרות בספקים, הונאת הלקוחות, אי-תשלום מיסים בתכנון מס "כחוק", כלכלה שחורה וכפפות לבנות.

בכמה מקרים גדולי התורמים הם בדיוק אותם אנשים שחקרתי את מעלליהם בתזה שלי לדוקטורט, שעשקו בעלי מניות מיעוט, השקיעו את כספי העושק בעסקות נדל"ן מפוקפקות בחו"ל, וגם שם פשטו את הרגל. במשך עשרות השנים שחלפו חלקם מתו במחלות, נחשפו, אבל רובם מתו בשיבה טובה עם מוניטין ללא רבב. אני ניתקתי אתם את היחסים ועוד מתפלאים שלא באתי לטקסים להנצחת פועלם הרב למען הקהילה, כי הם הרי צדיקי הדור. איך אומר מייקל דאגלס בסרט המופת שלו "בדרך למטה": "מה, אני עכשיו האיש הרע??!". תשאלו את פוטין ואת מיידוף.

את נפתלי בנט צריך להכניס לבית הכנסת, את בצלאל סמוטריץ', את איתמר בן-גביר, את מרדכי ליצמן, את אריה דרעי, את בנימין נתניהו, את ניצן הורוביץ, את עודד גולדרייך, ולמסגדים את איימן עודה ואחמד טיבי, את כל הפונדמנטליסטים למיניהם, אסור להחרים אף אחד. אפילו לא את BDS אבירי המוסר, שוברים שתיקה על "פשעי המלחמה" של ישראל ושומרים שתיקה על עוולות הפלשתינים, בצלם לאויבים שלנו ובצלמוות לקורבנות הטרור. אבל יש לי גבול להכלה. גם אני נשבר לעיתים, במקרים של מקי סכינאי, שהולכים עם הסכין החבויה, לעומת הכרישים ששיניהם חשופות, אל יהי חלקי עם הנוכלים הנדבנים...